טיים אאוט timeout

שרי שביט

בת 31, נשואה, סופרת ומשוררת. בימים אלה רואה אור ספר השירה הראשון שלה "ומה יש עוד" בהוצאת אחוזת בית

צילום: איליה מלניקוב

מאיפה את במקור ומתי הגעת לתל אביב?

"מהוד השרון. בגיל 9 הגעתי באוטובוסים לסנטר, בגיל 15 בטרמפים למועדוני לילה, ובגיל 19 הגעתי לתמיד".

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בפינת העבודה שמעליה עשרות תמונות, פתקים קטנים ורשימות בכתב יד, וגם שירו האירוני של צ'ארלס בוקובסקי שממליץ לאנשים צעירים לא לכתוב שירה. כרגע אני עונה על השאלון, ועוד רגע חוזרת לרומן החדש והמצוין של איאן מקיואן".

איפה את שותה את הקפה שלך ואיך את שותה אותו?

"שותה אספרסו עם חלב מוקצף ממכונת הקפה של ג'ורג' קלוני, בתוך כוס טייקאווי רב פעמית – לפני, תוך כדי ואחרי טיול בוקר עם הכלבה".

עם איזה תל אביבי תשמחי לשבת על בירה בבר השכונתי?

"עם בועז כהן. כדי שילמד אותי הכל על הבריט־פופ שנוגן בשנותיי הראשונות בעולם, וכדי לשאוב ממנו השראה לאהבת אמנות בלי טיפה של ציניות".

מה הסוד התל אביבי שלך?

"מגדל שלום. מקום שהפך לסטייה אישית. משהו טוב קורה לי כשאני בתוכו. התמונות בשחור־לבן מהעיר בראשיתה, הנוף עד לים שנשקף מהקומות הגבוהות, המעליות הנסתרות שלו – וגם הספרייה, שבקרוב אתארח בה בסטודיו משלי".

מה השריטה שלך?

"פוביה נדירה בהחלט, אז אל תספרו: אני ממש לא אוהבת כפתורים. לא על הבגדים שלי, לא על בגדים של אחרים. והכי לא: כשהם מחוברים למצעים. נכון מוזר?".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים?

"תכתבי על כל מה שמטריד אותך מבפנים, כי אחרי זה הדברים פשוט לא יטרידו אותך יותר. זה עובד".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

"בהסתובבויות רגליות בעיר, חוצה הלוך ושוב את צומת קינג ג'ורג', אלנבי ונחלת בנימין (כיכר מגן דוד), כי תמיד נדמה לי ששם העיר באמת מתרחשת".

איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?

"לעשות 'סטופ' באמצע סיטואציה מורכבת. לתת להכל לקפוא לכמה רגעים, לחשוב בדיוק מה אני רוצה להגיד, ללכת להביא לי משהו לשתות, לספור עד עשר. ללחוץ שוב 'פליי' ולהמשיך משם".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?

"על מתנות. ספרים, פנקסים, צעיפים או ממתקים מגיעים ממני לסובבים אותי במעטפות סגורות. מכורה למחוות קטנות".

איפה את מתפרקת?

"בכמה ספוטים סודיים בהודו, לצד חברים קרובים שמבינים עניין, ובעיקר – בכתיבה".

מי בעינייך האדם הכי סקסי בעיר?

"מישל חנוך. חברה של אמת, משוגעת לעתים וגם הבחורה הכי כיפית בעיר, ומעבר לזה שהיא נראית מעולה – היא מוכיחה שלהיות לוהטת זה בכלל עניין של אישיות".

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?

"להיות שוב על מטוס, בדרך למקום אחר, עם כתב יד טרי בתיק שעדיין אין לו סוף. החתמת דרכון היא פעולת השראה שמנצחת כל מחסום כתיבה".

למי את מתגעגעת?

"למי לא? למי שכבר אינו. למי שנמצא מעבר לים. לאנשים שלא ראיתי תקופה ארוכה. אני אדם כמה ומתגעגע, שחי ונושם מתוך געגועי הווה מתמשכים".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"את דהירת ה־160 קמ"ש שאני חיה בה. כולם כל הזמן אומרים לי שלא חייבים לעשות הכל, והרבה, ומהר, ובבת אחת, אבל הם פשוט לא מספרים איפה הברקסים".

על מה יש לך רגשות אשם?

"על ערמות הספרים שמקיפות אותי – פיזית – שאני לא מספיקה לקרוא. יום אחד אקח את כולם לאי בודד בתקווה שהוא לא ישקע בקרקעית הים".

מה עושה אותך מאושרת?

"כשמישהו מספר לי שהוא מאוהב ולא רואה בעיניים, כשאני פוגשת אדם שהכיר את אבא שלי שלא הספקתי להכיר באמת, וכשאני נתקלת בטקסטים טובים של אנשים מוכשרים – זה חזק יותר מסמים".

מה מפחיד אותך?

"גבהים, טיסות, אסונות טבע ואנשים שאי אפשר לסמוך עליהם".

מה חסר לך בחיים?

"כישרון לבישול. אין לי גישה למטבח, לתנור, לכיריים ולכלל המחבתות והסירים. אני מעריצה אנשים שיודעים להקפיץ אוכל באוויר, להעלות אותו באש, ולסדר אותו על צלחות של שפים מנצחים".

ההחלטה להוציא ספר שירה ראשון הייתה כרוכה בפחד או חשש?

"ככל שכתבתי את הספר 'ומה יש עוד', הוא הלך והצטמצם, הלך והזדקק. מכאן שהוא דק – אבל כבד משקל. חשיפה תמיד כרוכה בפחד, אבל מצד שני, תמיד יותר מפחיד אותי להשאיר את הכל בבטן".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb