אסף גרניט, בוא ותאכל את הסנדוויץ' הזה ותגיד שאתה לא מתבייש
באל על הכתירו את אסף גרניט כשף הראשי של החברה עם הרבה רעש וצלצולים, אבל מההבטחות לכריכים מדוגמים מחומרי גלם מעולים לא נשאר דבר. למעשה, אסף גרניט חתום עכשיו על סנדוויץ' החביתה הגרוע ביותר שאכלנו אי פעם, ביזיון מקצועי והתבזות עצמית. איך אפשר להאמין שוב לשף שמזלזל כך באנשים שהוא מאכיל?
אסף גרניט צריך להתבייש בעצמו. כמעט שנתיים חלפו מאז הוכתר השף המוערך בתור "השף החדש של אל על" בהרבה רעש וצלצולים, שנתיים שבמהלכן ספג לא מעט ביקורות קשות על האוכל שמוגש בשמו בטיסות של חברת התעופה הלא-לאומית, ואף הודה בריאיון לפודקאסט הנהדר "מדברים מהבטן" שיש בעיה קשה עם הסנדוויצ'ים שלו ומה שקורה להם מרגע ההכנה ועד שהדיילת מגישה אותו לנוסעים. הוא אמר שעובדים על זה. חלפו שבעה חודשים ומתברר שעובדים רק עלינו.
>> פגיעה מתימן: זה יהיה השבוע האחרון של מסעדת סאלוף ובניו
>> מסעדת הקז'ואל המדוברת של התקופה נסגרת אחרי ארבעה חודשים
הרעיון בבסיסו היה נחמד: במקום ארוחות גרועות בקופסאות פלסטיק, יקבלו נוסעי מחלקת התיירים של אל על לאירופה כריכים מדוגמים של שף: שניצל בחלה, סביח אורגינל, כריך מוצרלה קפרזה, כולם בלחמניית פרעצל אופנתית. מה שנשאר מההבטחה לחומרי גלם משובחים ומכל הרעיון היפה הזה, בטיסה לברלין השבוע, זה דיילת ששואלת "ביף או צ'יקן" ומשליכה עליך סנדוויץ' עם נקניק כתף בקר מאיכות נמוכה או כריך אנמי עם חזה עוף, בלחמניה שהמילה "פרעצל" מתאימה לה רק אם החלטתם להעליב אישית את כל הפרעצלים בעולם. כלומר, אחרי השנמוך מארוחה לסנדוויץ', קיבלנו שנמוך נוסף לכריכים פשוטים יותר וגרועים יותר. וזה עוד היה טוב לעומת הסנדוויץ' בטיסה חזור, שהוא הסיבה שהטור הזה חייב להיכתב.
על האריזה היה כתוב "פרעצל גאודה וחביתה", אבל בתוך השקית הכחלחלה והממותגת שנושאת את שמו של גרניט נח משהו מקווצ'ץ' במרקם צמר גפן, ובתוכו משהו במרקם גומי ספוגי ועוד משהו במרקם גומי לעיסה סקוויקי. האם אכלתי בחיי סנדוויצ'ים גרועים מזה? אולי בפעם ההיא שלא היה בבית כלום ומצאתי שתי פרוסות לחם צפודות בפריזר והפשרתי אותן ושמתי עליהן את הדבר היחיד שהיה במקרר – סחוג פג תוקף. זה היה נורא, אבל בניגוד לסנדוויץ' של אסף גרניט לפחות היה לו טעם.
וצריך להגיד את זה ישירות לאסף גרניט: להיות חתום על כריך כזה, כשאתה אוחז בכוכב מישלן, זה ביזוי של המקצוע והתבזות עצמית. זה אומר שלא אכפת לך. זה אומר שרק הכסף מדבר. זה אומר שוויתרת על האינטגריטי שלך כשף בתמורה לחופן דולרים. וצריך לקוות שזה שווה לך את זה, כי הסנדוויצ'ים המעליבים שמחולקים לנוסעי אל על עם השם שלך עליהם – אפילו בתחנת דלק היו מתביישים למכור אותם לציבור. למעשה, כל כריך חביתה בן יומו שהייתם רוכשים במכולת מאובקת היה עדיף.
האוכל שמוגש עכשיו בטיסות אל על בשמו של אסף גרניט הוא כמו כרטיס ביקור מהופך, כזה שמזהיר את הציבור שלא להתקרב לאף אחד ממפעלותיו. מי שמסוגל להיות חתום על כריך כזה מזלזל באנשים שניזונים מהאוכל שלו, שזה אחד הדברים המכוערים ביותר ששף יכול לעשות. להגיש לציבור אוכל שאתה יודע שהוא גרוע, שמבזה אותך כשף ואותם כבני אדם, לא אמור להשתלם תמורת שום סכום שבעולם. באופן אישי לא הייתי אוכל במסעדה של אדם שנתן לי סנדוויץ' כזה כשאני תלוי בין שמיים וארץ ונתון לחסדיו.
למעשה, הייתי רוצה לראות את גרניט יושב לארוחה שבה מוגשים לו הסנדוויצ'ים שהוגשו לי בשמו. הייתי רוצה לראות את הפרצוף שלו אחרי הביס הראשון. את התדהמה מכמה שזה גרוע. הייתי רוצה לראות את הזעם שלו מתלקח, כמו שהוא יודע לכעוס כשף פרפקציוניסט כשמשהו לא מתקתק במטבח שלו. באותו ריאיון שבו הודה בבעיה, אמר גרניט שהוא לא חושב שהכריכים פוגעים בשמו המקצועי הטוב. הוא טועה. הוא לא השף הראשון שנלכד בכלוב הזהב של אל על, גם ישראל אהרוני ושגב משה היו שם בעבר ועשו לעצמם פדיחות, אבל הם לפחות ניסו. הם לפחות לא העליבו אותנו עם סנדוויץ' החביתה הגרוע ביותר בעולם. לנוסעי אל על שנשחטים במחיר הכרטיס מגיע יותר? לא נראה שאסף גרניט וחברת התעופה חושבים כך.