ארבעה חדרים
בספרו "על החתרנות", עמיחי שלו בונה את הקופסה ומציע דרכים שונות לצאת ממנה
"על החתרנות", עמיחי שלו, הוצאת אפיק, 156 עמודים
ב"על החתרנות" מאת עמיחי שלו יש שני סיפורים. האחד, "חדר בלי דלת", הוא מעין מסה על האפשרות להיות חתרן בתרבות שחונקת ומאמצת אל לבה כל גילוי של חתרנות עד שהוא הופך להיות חלק ממנה. לכאורה זו מסה על תולדות החתרנות במאה ה־20, על סוריאליזם ודאדא, על דור הביט ו"אדם ישן" של ז'ורז' פרק. אבל בעצם זה סיפור, והוא נפתח במשפט "במשך תקופה ארוכה ניקר בי חשש שמא החיים, כאיזו ישות אמורפית המיוצגת בעיקר על ידי אבי, דורשים ממני לצאת" ומסתיים ב"אחזור לבית אבי". זו מסה יפה על חתרנות, אבל היא מובאת מפיו של כותב הסובל ממחלת נפש. זה לא מחליש את הטיעונים ששלו שם בפי המספר. אולי להפך, זו אחת הדרכים לחמוק ממלכודת החברה הבולעת־כל.
הסיפור הוא העניין כאן. יותר משזו טענה פילוסופית על החתרנות, זהו סיפור שאדם מספר בניסיון למצוא תשובה למצוקתו. אפשר לקרוא את "חדר בלי דלת" כמסה תרבותית המשובצת בתוך סיפור, אך פורה יותר לקרוא אותו כסיפורו הפרטי של אדם שהחיים דורשים ממנו לצאת. כך הוא מחפש את הפתרון לשאלת החיים בספרים שיש לו, "דאדא וסוריאליזם בצרפת", "ז'אן ארתור רמבו" ו"המיתוס של סיזיפוס". אל אלו מצטרף גם הספר האהוב על העש, "בחורף" של י"ח ברנר.
ההכלה וההכנסה למסגרת היא המוטיב העיקרי של הסיפור. המספר עסוק בסידור חפציו בקופסאות, בקיטלוג העולם בקופסאות, ובכניסה לקופסה שבה הוא גר, "חדר בלי דלת". הבית היחיד שראוי לשם "בית", הוא ביתו של אביו, אבל משם צריך לצאת וחזרה אליו היא כניעה.
קופסה מופיעה גם בסיפור השני, "הסרטנים של סטלין". המספר, ארקדי, הוא אחד מארבעת החיילים המאכלסים בסיס צבאי סודי שבמרכזו קופסה מסתורית. כאן הקופסה אינה מה שהעולם צריך להתארגן בתוכו, אלא הסוד שצריך לפתוח, תיבת פנדורה שתהרוס את העולם או תגאל אותו.
מדוע נכלל הסיפור השני בקובץ שנקרא "על החתרנות"? התשובה כמעט מובנת מאליה. הצבא הוא הגוף הממונה על שמירת הסדר והביטחון, אבל מה שנראה סוריאליסטי מחוץ לחומות הצבא הוא לפעמים מציאות פשוטה בפנים. מה שיכול לפרק את המערכת הצבאית כבר נמצא בתוכה. לא רק הקופסה הסודית, אלא המערכת הצבאית עצמה, מה שאמור לשמור על הסדר החריג כל כך ביחס למציאות הנורמלית עד שהוא עלול לפרק אותה.
המקום המשוחרר ביותר מכבלי החיים הרגילים הוא הבסיס הצבאי הנטוש, שגם יושביו לא יודעים היכן הוא נמצא. לכל אלמנט של חתרנות שמוזכר בסיפור הראשון יש מקבילה בחיי הצבא – הרצון הסמיך לשינה שאופף כל חייל, השפה הצבאית חסרת הפשר והלך הרוח הניהיליסטי.
החתרנות המתוארת ב"על החתרנות" הולכת בכיוונים המוכרים, אך במקום אחד ב"חדר ללא דלת" מפנה שלו לכיוון שנזנח, לחתרנות מסוג שונה, אלו הספרים שאביו של המספר זרק ולכן הם אינם מצוטטים בסיפור, ספרי "ד"ר סוס". הסיפור שעדיין מחכה לחתרנים, רומז שלו, הוא "חתול תעלול".
השורה התחתונה:שלו מנסה להציע דרכים לחתור נגד התרבות בלי להיבלע על ידה