זה היה פרק טוב של "ארץ נהדרת". זו הייתה טעות איומה לשדר אותו

זה לא יום זיכרון רשמי, אבל חוץ מהרשמיות – ליל אמש (רביעי) הרגיש כמו ערב של יום זיכרון. תחושת המחנק הטבעית לא היתה צריכה דקת דומייה ב-20:00 בערב או טקס בהר הרצל – היא הגיעה כמעט בטבעיות עם הידיעה הכואבת על חזרתם הביתה של עודד ליפשיץ ובני משפחת ביבס – האמא שירי, והתינוקות כפיר ואריאל, שיחזרו כשהם אינם בין החיים. אי אפשר להתחמק מהמחנק הזה. כל אחד מאיתנו חיפש נקודת חיבור לבוקר הכואב הזה – מוסדות תרבות כבר הודיעו כי יסגרו את שעריהם, אמנים בולטים ביטלו הופעות, ובאופן כללי לא משנה מאיפה באנו או במה אנחנו מאמינים – העצב והזעזוע העמוק על גורלה של משפחה שלמה מורגש וקיים.

>> יום אבל: מוסדות התרבות בתל אביב נסגרים לקראת החזרת החללים

אבל יש מקום אחד שכמעט היווה מציאות מקבילה לכל הכאב הזה: ברוכים הבאים לפריים טיים הישראלי, המקום שבו לגמרי לגיטימי לשדר את "זהו זה" ו"המרדף" (כאן 11), את "אהבה חדשה" (רשת 13) וכן, אפילו להביא לעולם פרק חדש של "ארץ נהדרת", כאילו לא נפל על כולנו גרזן בדיוק בשעה שמונה עם ההודעה הרשמית. כאילו הכל בסדר.

מדובר בהחלטה תמוהה ביותר של ערוצי הברודקאסט הישראליים, בעיקר בשל העובדה שהם יודעים טוב מאוד לבטל תכניות פריים טיים, גם בהתראה קצרה יחסית, בימים שבהם זיהו שמצב הרוח הלאומי לא ממש בנוי לתכניות בידור. ימים שבהם חיילים נהרגים, או היום שבו התבשרנו על מותם של ששת החטופים, כל אלה גרמו לרשתות בעבר לעשות "סטופ", להניח את המחשבה המסחרית בצד  ולתקשר עם התחושות של הצופים.

אבל הפעם הוחלט לשדר את הפריים טיים כהרגלו. ואם את הריאליטי ערכו והקליטו שבועות מראש, הציפייה מ"ארץ נהדרת" הייתה גדולה עוד יותר. כי ההודעה על גורלם של בני משפחת ביבס הייתה באוויר לא מעט זמן לפני שהגיעה ההנחתה הרשמית. תחושת האבל והכאב היתה נוכחת באוויר גם בערבו של יום שלישי – אז איך זה שבתכנית עצמה לא היה אפילו אזכור מזערי לעובדה הזו? בדרך כלל "ארץ נהדרת" יודעת היטב – כפי שכתבתי כאן לא אחת – לגעת ברגש הישראלי ולבטא אותו בדרכה הנהדרת. כאן, היא היתה באופסייד ענק מול הצופים – כזה שרואים גם בלי VAR.

זה בלט עוד יותר מכיוון שהתכנית ששודרה אתמול הרגישה אפילו ססגונית מהרגיל. היא היתה מלאה בקטעים שעבדו היטב – ממערכון הפתיחה, שדווקא לא היה בעל סטייטמנט אבל כן הביא תובנה חמודה, דרך החיקויים של אהוד יערי או שלמה קרעי ועד מערכון נוסף של סדרת "המוסדניק" עם אסי כהן שמסתמנת כמו הלהיט הלא צפוי של העונה. כמו ההחלטה לשדר פריים טיים כרגיל, גם התכנית של "ארץ" הרגישה כאילו הוא שודרה ביום ראשון או שני של השבוע, הימים שבהם עוד יכולנו להסתתר בבורותנו מפני מה שידענו שעומד לבוא.

ובכל זאת, כמה מילים על התכנית שהייתה: מה שבלט במיוחד בתכנית היה שובו (המבורך) של נפתלי בנט לתמונה – ראש הממשלה לשעבר (כן כן, היה דבר כזה) מוביל בסקרים, אבל שומר על עמימות ושתיקה משונה ביחס לכל אספקט של המציאות הבוערת, ו"ארץ" ידעה לתקוף את זה בצורה מאוד טובה במסגרת הראיון עם בנט (זרחוביץ'), שבו הוא מקפיד לענות באנגלית (כמו מישהו אחר שאנחנו מכירים), וכשהוא מוכן לדבר בעברית הוא מתמקד בקלישאות על "עם של אריות". "ארץ" הצליחו בדרכם הסאטירית לפגוע בבעייתיות של שתיקתו של מי שמסתמן כאופציה לתפקיד ראש הממשלה הבא – אבל יודע שהדרך לשם עוברת בשתיקה מוחלטת מול כל מה שבוער לישראלים.

מה שפחות פגע זו בעיה נוספת שמלווה את "ארץ נהדרת" כבר הרבה שנים – סוגיית הקידום העצמי. "ארץ" מוצאת את עצמה במלכוד לא קטן – מצד אחד, היא בהחלט יודעת להיות אמיצה כשצריך ומקבלת גב לא קטן להגיד את כל מה שהיא רוצה להגיד. מצד שני היא חיה בערוץ מסחרי ובמקרים רבים, יש תחושה שהיא משלמת מחיר במערכונים הבידוריים והתרבותיים, שהם בדרך כלל פלטפורמה לקידום תכניות אחרות בערוץ.

אתמול ראינו את זה שלוש פעמים במהלך התכנית: פעם אחת כשאהוד יערי הציע להיות פרשן לענייני "חתונמי" ("חתונה ממבט ראשון"), פעם שנייה כשהטאלנטית אופירה אסייג פרצה והניפה מונולוג דעתני כלפי גל גדות – אבל הפעם הבולטת ביותר הגיע עם פארודיה מבודחת על "השאלון" של ליאל אלי מאפליקציית N1 של קשת, שכביכול ראיינה את שר המשפטים יריב לוין. אם במקרה של "חתונמי", או של "הכוכב הבא" בעבר היה תירוץ שהתכניות האלה זוכות לצפייה רחבה על ידי הקהל והן חלק מהתרבות הפופולרית, במקרה הזה קשה לומר שזה המצב.

עד כמה שזה נשמע טרחני, בסוף אי אפשר להימנע מהתחושה הצינית, ההרגשה שהדקות החשובות של "ארץ נהדרת" משמשות כפרומו (רק הרבה יותר מוצלח, עם שחקנים יותר טובים) לתכניות אחרות, במה שלא תמיד יש לו ערך סאטירי או קומי (בטח למי שלא רואה את המקור שאליו מתייחסים), ובעיקר מניב ערך לערוץ שבו היא משודרת. אולי זה המחיר של הנשכנות ש"ארץ" מגלה, אבל אלה החלקים שבהם "ארץ" פוגעת במנדט שלה.

זה היה פרק טוב של "ארץ נהדרת", אחד הטובים שהיו לה מתחילת העונה, אבל קשה לצחוק עם רגשות אשם. ואי אפשר שלא להתעלם מההרגשה שאם ההודעה היתה יוצאת יממה קודם, כנראה שהתכנית הזאת של "ארץ" לא היתה משודרת. חבל שמעט קומון סנס לא היה אצל מקבלי ההחלטות בשלושת הערוצים הגדולים. אולי הייתם מפסידים קצת רייטינג וכסף, אבל מרוויחים הרבה יותר כבוד מהצופים החנוקים שבכו בבית וראו את המסך שלהם צוחק צחוק גדול.