בורגון 2016: תמונת מצב עגומה בשבע מערכות

1

בורגון מתה

"לפני 30 שנה ביקרתי את אחד הלקוחות הגדולים שלנו בארצות הברית והוא סיכם את המצב במילים אלה: ביקב קטן כל כך (100,000 בקבוקים, שזה גדול בשביל בורגון) יש לכם בערך 12 יינות לבנים שונים, כולם עשויים משרדונה. אף אחד לא מבין את ההבדלים, זה מסובך מדי ומיותר לגמרי. בורגון מתה" (בריס דה לה מוראנדייר, שמנהל זה כשנה את היקב האגדי לפלייב).

2

האיש והאגדה

לכל אזור יין יש האיש והאגדה שלו. בבורגון זה הנרי ז'אייה, שהלך לעולמו לפני כמה שנים, אחרי שהפך את היננות בבורגון על פיה. שום דבר שלא שמענו קודם: עבודה אינטנסיבית בכרם, טכניקה מעט שונה ביקב, יותר הקפדה וכבוד לקרקע ולמה שהיא מסוגלת לתת בתמורה. היום זה נראה טריוויאלי, אבל 40 ומשהו שנה אחורה, ז'אייה הפך למגדלור שסימן את חוף המבטחים להרבה אנשים אחרים. יינות בורגון עלו על מסלול ההמראה.

3

הכסף הגדול

עד סוף המאה שעברה, אולי טיפה אחריה, החברה המערבית חיה בעידן הכסף הגדול: וול סטריט, תאגידי על. בקיצור: את הכסף הגדול שתה בורדו. גם כי זהו אזור קל להבנה, ואולי גם כי בבורדו ההיררכיה כולה היא על בסיס כסף – דירוג איכות היקבים שם נקבע בשנת 1855 אך ורק לפי מחיר השוק שלהם.

בורגון ומחיריה התופחים משמשים סמן ימני לשינוי הטעם הצרכני, שהולך וצובר תאוצה גם בישראל, הרבה אחרי שזה קורה בארצות הברית. אם קוראים לזה Farm to table, או אולי Small is beautiful, הכוונה אחת: בבורגון, בניגוד לבורדו, הידיים שמוכרות לך את היין הן אלה שגם חורשות בשדה, גוזמות ובוצרות, מבקבקות את היין ומחבקות אותך כשאתה בא לבקר.

4

אין בציר רע

"בשבילי מה שעשה את השינוי הגדול בבורגון זו איכות היין. בראש ובראשונה זו איכות היין, שבמקרים רבים הפך למצוין לכל אורך החזית, מהגרנד קרו ובעיקר ביינות הבסיס" (בריס דה לה מוראנדייר). זה נכון. בעשור וחצי האחרונים אין בצירים רעים בבורגון (כמעט אין כאלה כלל בעולם היין). יהיו אלה הטכנולוגיה, הידע המצטבר, העבודה בכרם – העולם למד להכיר את השילוב הבלתי אפשרי כמעט של אלגנטיות ועוצמה מאופקת כפי שהוא מתגלם ביינות האזור. למד והתאהב.

5

כרמים לפני יצרנים

בבורגון דירוג האיכות הרשמי ניתן לכרמים השונים, לא ליצרנים. לאדמה, ולא למחיר. אבל בסופו של יום האדם קובע אם הפוטנציאל הטמון באדמה אכן יתממש. זו הסיבה שבורגון הוא אזור היין הדינמי ביותר בעולם: בחור צעיר מקבל את כרמי המשפחה, ותוך פרק זמן קצר להפליא מגיע לצמרת. הנס של הנרי ז'אייה קורה בבורגון המודרנית עשרות פעמים בעשור, כיוון שהפוטנציאל הטמון בקרקע רק מחכה ליד הנכונה שתגיע. וכשהגיעו יותר ויותר ידיים כאלה, הכסף הגדול שינה כיוון והתחיל לרדוף אחרי בורגון.

6

הסופה שבאופק

אבל פה טמון האיום הגדול לשרידות של האזור. "חרב דמוקלס תלויה מעל ראשנו", כפי שמתאר באוזננו בנואה אונט, יצרן זעיר ואיכותי להפליא מהכפר פוליני. הבעיה? חוקי המיסוי הצרפתיים. מחירי הקרקע המאמירים – 1,100,000 יורו לדונם של קרקע חקלאית בדירוג הגבוה ביותר הם מחירי מציאה, ואף שאין כמעט קרקעות למכירה, יש גם יש מס רכוש גבוה שנגבה מהחקלאים על בסיס שנתי כך שגם מחירי השכרת הקרקע מאמירים ודוחפים בתורם את המחירים כלפי מעלה. לא מפליא שעסקת העשור בבורגון נעשתה על ידי תאגיד – לואי ויטון – שקנה אחוזה בדירוג של גרנד קרו בסכום שמוערך בכ־400 אלף יורו לדונם. והיו 90 כאלה למכירה כמקשה אחת.

הקרן השנייה שמאיימת לפלח את בורגון היא מס הירושה, עד 60 אחוז מערך העיזבון. מי שמקבל קרקע בשווי של עשרות מיליוני יורו נאלץ למכור חלק ניכר ממנה כדי לממן את המס. למכור למי? ניחשתם נכון. לא לשכן, אלא לתאגיד על גדול.

"זה הכיוון. תוך שניים־שלושה עשורים בורגון האיכרית תיעלם מהמפה", אומר לנו אחד ממנהלי התאגידים הגדולים בבורגון, שמבקש להישאר בעילום שם, כיוון שזה הנושא הרגיש של בורגון 2016. לא מדברים על זה, אבל הסופה באופק.

7

צרות של עשירים

יש סופות אחרות, שמגיעות על בסיס קבוע. "שנת 2015 הייתה טובה, טובה מאוד, במונחי איכות וכמות. איבדנו רק 20 אחוז מהפרי", אומרת לנו אמלי ברטו הצעירה, שבזכות יינות מבריקים הפכה תוך שלוש שנים לסמל של הכפר הפחות טרנדי Fixin. זו המציאות של בורגון בשנים האחרונות – שינויי מזג האוויר גורמים לסופות ברד מטורפות ולהתקפות קרה דווקא בזמנים הכי פחות נוחים. שאבלי 2016 הוא סיפור כמעט אפי־תנכ"י בממדיו הטרגיים – מכות קור וברד השמידו קרוב ל־80 אחוז מהפרי ב־22 הכפרים של האזור. זו בשורה רעה לישראלים שהתרגלו לאהוב את היינות הספק קשוחים ספק ידידותיים הללו. המעט שיישאר יהיה יקר בהרבה. צרות של עשירים? אולי, אבל עדיין צרות.

הכותב הוא שותף בבורגן קראון – חברת ליבוא יינות בורגון