שוגר ראש טהור ונס גלוי: שני מאנצ'ים חדשים ונהדרים שאתם חייבים להכיר
גלידת הנייט קוקיז של אניטה וביסלי שווארמה החדש הם בשורות נהדרות לשמנמני העיר, ורק משקה האופוריה שמתיימר להרים בלי הנגאובר כשל במשימה
הרבה מיתוג, מעט אופוריה | משקה אופוריה
איך אני אוהב הבטחות שאי אפשר לקיים. כשהמיתוג הבומבסטי מתפרק אל מול התוצאה הסופית, קשה שלא לצחקק קצת על הבחירות האומללות של משרד הפרסום שרק ניסה למסגר את המוצר באריזה יפה ולקשור עליו סרט.
כך הרגשתי כשראיתי את השפה המיתוגית של המשקה 'אופוריה' (שם מבטיח), משקה אלכוהולי שמתיימר לספק תחושת High מחוזקת, מתהדר ב'קודמן דופמין' (כלומר, מקור לייצור דופמין) ומתיימר להיות "השלב הבא באבולוציה של האלכוהול". לא אכנס איתכם לאיך בדיוק עשו זאת, בעיקר כי אין לי כלים להעריך האם 'מעבדות אופריה מחקר' שממוקמת בנתניה היא מעבדה לגיטימית, אבל בשורה התחתונה – אופוריה מבטיחה היי חזק וארוך יותר בלי תופעות האנגאובר.
עם שורת הטאגליין המתחנפת לבליינים "נפתח לך?" ניסיתי לשתות את שלושת הטעמים – אשכוליות, לימונענע וביטר ליים – שמוגשות בפחיות קטנות של 150 מ"ל. שמעו, זה לא היה קל. זה הרגיש כמו משקה שעושה הכל כדי להסתיר את הטעם הלא מעודד שתיה שלו בעזרת מגוון טעמים ומלא סוכר, רק כדי שכולם יתאגדו יחדיו להתקיף לי את הלשון ולהשאיר פרצוף מעוקם מחמיצות בתור טעם לוואי.
כל פחית מכילה 10 אחוז אלכוהול, לא כזה הרבה בהתחשב בכמות הקטנה של המשקה בפחית, ובאמת מצליחה לספק היי אלכוהולי שונה, אם בשונה הם התכוונו להיי חסר המנוחה של שילוב בין אלכוהול לקפאין. אז נכון, אולי לא היה לי האנגאובר, אבל זה כנראה בגלל שלא הצלחתי לסיים את המשקה. אם זה העתיד של האלכוהול, אני מעדיף את היין ששתו אבותי.
נס גלוי | ביסלי שווארמה
אני אוהב שווארמה, ממש. אני אוהב גם ביסלי, ממש. ותכלס, זה רק הגיוני שהמאכל הלאומי בלי יחסי הציבור (יאללה יאללה גם כן איתך פלאפל) יקבל גרסה משלו כחטיף הלאומי בלי יחסי הציבור (יאללה יאללה גם כן איתך במבה). הרי ביסלי מתמחה בטעמי בשרים אמורפיים שאולי היו מזכירים לנפגע שבץ את המקור, אבל עובדים נפלא בפני עצמם בלי קשר לשם שכתוב על החבילה. גריל, הטעם האמורפי מכולם, הוא אחת ממתנות האל לאדם, אני בטוח בכך. בוא ביסלי, הגיע הזמן שנגלגל אותך בלאפה.
טעם השווארמה מפציע מעת לעת בחטיפי הביסלי אבל לא נמכר באופן סדיר. עכשיו כן, וזו הזדמנות לטעום אותו.
לפני שנגיע לטעם, אני חייב רגע להתייחס לצורת הביסלי הנהדרת של הביסלי שווארמה – שטיחונים גליים קטנים ודקים במיוחד, נוחים לכרסום אינטנסיבי, קלים לאחיזה ועוזרים לפיזור הטעם על הלשון. אמנם אין את התענוג שבלפצח את הצורה כמו עם הגריל או הפיצה (aka הריבועים), אבל הנדסת האנוש בהחלט מפצה על העדר המשחק באוכל. הטעם, כיאה למסורת, מוצלח מאד בזכות עצמו ולא מצליח להזכיר את המקור אפילו בקצת. זו תערובת תבלינים שמזכירה בטעמה קצת מהביסלי פיצה, טיפה מביסלי ברביקיו ואפילו שארי ביסלי פלאפל, אבל איכשהו מאד משתלב אחד עם השני כי נו, זה ביסלי, זה נס. גם אם זה לא ממש שווארמתי.
הון שלטון שלגון | אניטה ונייט קוקי
אני לא יודע איזה דבר משמעותי קרה בפעם השלישית, אבל בקיץ הזה קיבלנו מלאן גלידה. אולי זה קשור לשלוש מערכות בחירות במהלך שנה? כי אם זה המצב אני מוכן לספוג את כל הקמפיינים שבעולם עבור קיץ גדול גלידה שכזה. אל תאשימו אותי, אין הרבה במה להתעודד בתקופה האחרונה, לכן הכפית שלי (כן, יש לי אחת) עובדת קשה במיוחד הקיץ, ועכשיו עומד מולה אתגר חדש: שיתוף פעולה ארעי בין קרטל העוגיות הרכות של נייט קוקי למלכת הגלידות הנוכחית של ישראל, אניטה. ברוח התקופה נקרא לזה הון – שלטון – שלגון.
במסגרת שיתוף הפעולה תוכלו לבקר באחד משני הסניפים הדרומיים בעיר של אניטה (פלורנטין/נווה צדק) ולשבור את החום בעזרת כדור גלידה קר ועוגיה חמה ואני נאלץ לעצור רגע כדי לנגב את המקלדת מהריר. הקסם של המנה הזו, שכוללת מנעד רחב מדי של טעמים מכדי לפרט (אבל כולם כוללים גלידת נייט קוקי שמחברת בין העוגיה לגלידת השמנת), הן העוגיות המצטיינות של נייט קוקי – עמוסות שוקולדים, מתקתקות באופן פושע ורכות בדיוק במידה עבור חיתוך כפית. ככאלו הן מהוות את המצע המושלם לגלידות העשירות של אניטה ובמקום קוקילידה שבה צריך לשבור ולהקפיא את השיניים עבור כל ביס, יש כאן שוגר-ראש טהור לשמנמני העיר. מומלץ לקחת טעם גלידה נטרלי יחסית (וניל אף פעם לא מאכזב) כדי לשמור על איזון מינימלי של סוכרים ולהתפלל לאלי המתוק. אמן.