דווקא במדבר הצחיח של שידורי הבוקר, מצאתי אג'נדה וכנות

מתוך פאולה וליאון. דברים שלא תראו בפריים טיים.
מתוך פאולה וליאון. דברים שלא תראו בפריים טיים.

בחסות החור השחור של תכניות הבוקר והצהריים, מתאפשר מרחב תמרון שידורי שלא בטוח שהיה עובר בפריים טיים. קחו לדוגמה את פאולה וליאון, שמאפשרים לעצמם לקדם נושאים שכיום, בישראל של 2021, לא תמיד מחליקים לכולם בקלות בגרון

3 בפברואר 2021

רצועות הבוקר והצהריים בערוצים המרכזיים היו מאז ומתמיד חור שחור שנראה שניתן לדחוס בו כמעט הכל. תוכניות בוקר במסווה של חדשות, לייף-סטייל, בריאות ומבול של תוכן פרסומי. בקיצור, הררים של לרלורים וטיפים של אודטה. נראה שכבר שנים המנטרה של הערוצים היא שאם ממילא כמעט אף אחד לא צופה בנו בשעות האלה, נעשה בהם כרצוננו. אה, וכמובן, נשים בצד, ליטרלי, את הטרגוט המביך וארכאי לעקרות בית שאמורות לבשל או לטפח את עצמן מול המסך.

אז באתי לדווח שבימי הקורונה דבר לא השתנה מבחינת התכנים שמשודרים ברצועות האלו. התוכניות עדיין ממוסגרות בצורה מביכה, הכתבות והראיונות בהחלט עלולים לגרום לאי נוחות מסוימת במהלך הצפייה בהן, ובגדול מדובר בטלוויזיה בינונית למדי. בקיצור: זה עדיין חור שחור, שלא נאמר אזור דמדומים טלוויזיוני. זאת למרות שבשל המצב אני משער שנתוני הצפייה בו עלו, כמעט בלית ברירה. מה כבר יש לנו לעשות בבית?

ועדיין, למרות שכמעט דבר לא השתנה, והתוכניות הן בדיוק אותן תוכניות – משודרים בהן לעתים רגעים טלוויזיוניים מבריקים וחד-פעמיים. אני רציני לגמרי: החור השחור שנוצר בחסות הערוצים המסחריים אמנם מוביל להררים של תוכן ירוד ולפרקים די דבילי, אך מאפשר לאלה שלוקחים בו חלק מרחב תמרון שידורי שלא בטוח שהיה ניתן להם בשעות פריים טיים או בפלטפורמות אחרות.

קחו לדוגמה את "פאולה וליאון" המשודרת כל בוקר ב-12. גם אני בזתי לה בתחילה וייתכן שבעבר נהגתי להעלות צילומי מסך מביכים של הזוג הטלוויזיוני כדי לקצור לייקים. אלא שצפייה מעט יותר מעמיקה בה בתקופה האחרונה מעלה שהשניים, מנחי התוכנית, הם אולי הזוג הכי מתקדם ומעודכן שקיים היום בטלוויזיה המסחרית. הם לא חוששים לגעת בסוגיות נפיצות, בנושאים חברתיים כאובים ולדחוף אג'נדה שבישראל של 2021 לא תמיד מחליקה בקלות בגרון. בחסות הבוקר זה פשוט הופך להרבה יותר קל. למשל, להפגיש בין חברים ותיקים שלא התראו שנים, לסייע לעסקים מקומיים (מאוד) שנקלעו למשבר בשל הקורונה או לקדם באינטנסיביות שוויון בין מינים ונישואים חד-מיניים.

בנוסף לאג'נדה, אגב, קשה שלא לעקוב בשקיקה אחר הפינג-פונג הטלוויזיוני בין השניים, כזכור – זוג גם בחיים האמיתיים. נראה שבין אם יש שידור או לא – שום דבר אינו קדוש והכל יכול ולרוב יאמר גם כשהמצלמה פועלת. כך ניתן לראות את הזוג מתווכח, משלים, מביע אהבה ולעתים מסגיר פרטים מביכים על חייהם הפרטיים. יש מי שזה יראה לו כמו תאונה בשידור, בעיני אלה רגעים אנושיים וחינניים למדי.

עדיין נהדרת: הקרב בין בידור וסאטירה הוכרע סופית

גם ברצועת הצהריים שבה משדרים יואב לימור וגלית גוטמן, תחת השם הגרוע "ישראל נגד הקורונה 3" (למי בכלל יש כוח לסיקוולים), ניתן להיתקל לא פעם ברגעים מעולים וחשובים, לא פחות. לימור הוא עיתונאי ותיק וחד שמבחירתו העדיף לעבור לשדר טלוויזיה מעט יותר רכה. זה לא מונע ממנו להתקיל את מרואייניו עם כל השאלות הקשות מבלי להתפשר.

נאמר זאת כך, יונית (ועודד): ישנם כמה שדרנים ותיקים ברצועות המאוחרות שיכולים ללמוד ממנו לא מעט. גם גוטמן, שהספיקה לצבור קילומטראז' טלוויזיוני, מתגלה כדמות חדה שכלל לא מתביישת להביע דעה ולדחוף אג'נדה כשצריך. קונצנזוס זה לחלשים. הדריל אגב, הולך בערך ככה: מתייצב לו פוליטיקאי, או דמות ציבורית ולעתים גם כתב, בציפייה לראיון נוח ומלטף, וגלית, יואב, פאולה או ליאון לא מקלים אתו כלל; מחפשים את השאלות הקשות ולא מרפים. לא אשקר: נחמד לצפות במרואיינים מופתעים מזה. אפילו נחמד מאוד.

התוכניות האלה, שמצטרפות ל"אופירה וברקו", מראות שאפשר לעשות טלוויזיה אקטואלית וחצופה מחוץ לרצועת האקטואליה והחדשות. אלא שלצד הסופרלטיבים, ההתבלטות שלהן נובעת בעיקר בשל חולשתן של אותן תוכניות אקטואליה בפריים טיים. במצב אופטימלי סביר שכלל לא היה להן סיכוי, או שפשוט לא היינו מתרגשים מזה. במדבר הצחיח ועתיר השיקולים המסחריים של הערוצים המרכזיים בימינו, כל "פאולה וליאון" הוא פרח.