קליפורניקיישן: בר להיפסטרים ועוזריהם בלבד

"יו מן. מה אתה עושה כאן? מה זאת אומרת מה אני עושה כאן? באתי להיפרד מפלורנטין לפני שעובר לתקווה. כן אחי, אמיתי. כל השיט קורה במזרח העיר. סלמה זה לא דיבור אחי. חוץ מזה אני מת על פיצוחי קליפורניה. מת גם על השוק. קונה פה חמוצים כל שישי. סיבוב קבוע. מה זה, אבל רגוע פה, לא? יש לך פילטר? אפשר לגלגל ממך? אה, מעשנים רק למעלה? יש וייב? יש מזגן? אשכרה. סבב. פגז. פצץ. ואוו.

וואלה באמת צ'יל למעלה. איזו ספה. אווירה וואו. מחזיר אותי עשר שנים אחורה. כשברים לא היו צריכים להצדיק את הקיום שלהם ולמתג את עצמם. כשהיו רק ברים היפסטריים באווירה גנרית. זוכר את זה אמנון? מקומות לא מתיימרים. שכונתיים. אני מרגיש ב־2010. אתה יודע אמנון שאני היחיד אז בתל אביב שהיה לו אינסטגרם. הייתי בן אדם של פילטר ולנסיה. הקוסם היה כותב ככה את ההזמנה שלי: ולנסיה. פעם כשאינסטגרם היה אמנות. היום רק בחורות עירומות. אגב תכיר זאת נימה. בחורה ואוו. סטודנטית לעיצוב קרמי וזכוכית. מה פתאום חברה שלי. אנחנו רק ידידים שמחזיקים ידיים.

בואנה דיבור חזק של ברלין. מי הדי.ג'יי? אוהב פסיכדליה. תגיד אמנון, איפה מזמינים פה? אה הברמנית באה אליך? איזה נחמד. בשבילי חצי קרלסברג (28 ש"ח), נימה מה בשבילך? קמפרי סודה? את לא אוהבת לגוון. בשביל נימה קמפרי סודה (42 ש"ח). כן, כן אנחנו נשב כאן. לבוא לקחת? מה, את תגישי לפה? פצץ. אגב, תגידי, זה מגיע עם קשיו?".

הוייב: בר היפסטרי מהעשור הקודם
מרים: אווירה וואו
מוריד: להיפסטרים ועוזריהם בלבד
מתנגן: פסיכדליה עכשווית
מה חוגגים: געגוע בלתי נשלט לברלין

סמטת השוק 3, תל אביב