הממזרים שינו את הכללים: "בית הדרקון" מוכנה לפיצוץ בפינאלה

שאלו אותי השבוע שאלה מעניינת: למה אתה עדיין צופה ב"בית הדרקון"? הרי מאז העונה הרביעית של "משחקי הכס" אתה רק מתלונן, וזה נשמע שיש לך לא מעט תלונות על הסדרה, אז אולי, פשוט, אל תעשה את זה? התשובה המיידית שלי הייתה שהשקעתי יותר מדי זמן מחיי בצפייה בסדרה ובקודמתה כדי להפסיק עכשיו. אבל השאלה נשארה והבנתי שזה לא רק זה.

>> בוערת אבל לאט: "בית הדרקון" לוקחת הזמן. זה דווקא דבר טוב
>> מה ששורף עכשיו: 20 הסדרות הכי טובות על המסכים שלכם כרגע

האמת היא שאני ממש אוהב את העולם שיצר ג'ורג' ר.ר. מרטין, ודווקא בגלל שאני כל כך אוהב אותו אני גם מבקר אותו באופן עקבי על סף הקטנוני. העונה השנייה של הסדרה התחילה בהבטחה גדולה ועד עכשיו הייתה לה נקודת שיא אחת בדיוק – ריקוד הדרקונים. היו לנו לאורך העונה המון נקודות חיוביות והפקת לקחים מהעונה הקודמת, ורגע לפני פרק הפינאלה, הפרק השביעי ששודר אמש מסביר הרבה על העונה הזאת והאופן שבו נבנתה.

אדם רוכב הדרקונים ואלין המרגל הצנוע

הפרק השביעי עוסק ברובו בממזרים הטארגאריינים, והראשון מביניהם שמופיע בפרק הוא אדם מהול, אחיו של אלין. שניהם הממזרים של קורליס ולריון, נחש הים ויד המלכה. אחרי נסיעת מבחן קצרה על סיסמוק, ראינירה מגיעה לאמת את זהותו של הרוכב המסתורי. אדם נשבע אמונים לראינירה שלראשונה בעונה הזאת מחייכת חיוך אמיתי. זה מדהים שהדמות הזאת פשוט לא מסוגלת באמת לחייך.

המשמעות של הדבר היא שבני תערובת טארגאריינים יכולים לרכב על דרקונים ושראינירה צדקה. זה כמובן דוחף אותה להזמין את כל הממזרים הטארגאריינים לעל האש אצלה בבית, אבל עוד נגיע לזה. אלין היה נראה תמיד כמו האח הפשוט מבין השניים, שחי חיי צנע ומרוצה ממה שיש לו (או כמו שהעיד על עצמו בפני אביו: "איש של מלח וים"). עם זאת, אנחנו מגלים שהוא כן חלק משרשרת הריגול של מיסריה ואני כמעט בטוח שלמידע הזה, שניתן באופן מפתיע ללא דיאלוג, יהיה חלק משמעותי יותר בעתיד של הדמות. 

דאמון עדיין אוכל סרטים, אבל לפחות הוא מתקדם לאנשהו

בינתיים בטירת הארנהול, דאמון נפגש עם הלורד החדש של ריבראן, אוסקר הצעיר, אותו ראינו בתחילת העונה לפני שלורד טאלי מת. באותה הפגישה דאמון סילק את אוסקר מאחר ולא הייתה לו השפעה מהותית. אה כן, וגם זה שאוסקר הבכיין הזה סירב לרצוח את סבא שלו. עם זאת, המכשפה אליס רמזה שבעוד שלושה ימים כיוון הרוחות ישתנה, ודואגת לרצוח את הלורד טאלי בעצמה. כל המהלך הזה מוביל את דאמון לנקודה שבה כל הלורדים של ארצות הנהר עומדים בחצר ומחכים לשמוע אם הלורד הצעיר קיבל החלטה.

בגדול: דאמון מקבל את הצבא שלו, אבל הוא צריך להרוג את לורד בלאקווד על פשעיו הנוראים כנגד בני בראקן. לשבריר שנייה אפשר לחשוב שהייתה שם התלבטות, אבל דאמון מתעשת על עצמו ועושה את המהלך הדאמוני הראשון בכל העונה הזאת: עורף את הראש של ווילם בלאקווד ומרוויח את הצבא שלו. זאת ההחלטה הכי טובה שהכותבים יכלו לעשות עם הדמות שלו בנקודה שבה הוא נמצא.

אני חושב שדאמון מבין כעת שהוא ייאלץ לקבל את תואר המלך-מלווה ולגרום לראינירה להאמין שהוא נותן לה את המושכות, כי הצבא של אוסקר מוכן להילחם למען ראינירה ורק אחר כך למען דאמון, וגם זה מכורח השבועה. עד עכשיו עלילות דאמון בהארנהול היו די משמימות ורפטטיביות, אבל החזיון שקיבל עם הופעת אורח של זומבי-ויסאריס גורם לו עכשיו לחשוב אם הוא בכלל רוצה את המלוכה, וזה כבר קצת מעניין.

רק כמה מילים על אליסנט

אחרי שאאימונד לקח ממנה את כל כוחה והפך אותה ממלכה לרהיט, אליסנט מתחילה להתנהג מוזר. היא אומרת שהכל מלוכלך ויוצאת לקמפינג בחיק הטבע עם שומר אחד ומחליטה לנקות מעצמה את החטאים והרפש ממעלה המלך בתוך האגם. האקט הזה מקבל סממנים דתיים בגלל הכותונת והמבט-על כשהיא צפה על המים כמו ישו על הצלב. האם זה אומר שהיא תחזור בתשובה ותנסה להתפייס עם ראינירה? או שאולי כדמות היא פשוט תהפוך להיות דתייה יותר ותתנתק מהפוליטיקה?

יש גם אפשרות אחרת: כשסרסיי התקרבה לדת כדי לחזק את השליטה בתושבי מעלה המלך זה לא נגמר טוב עבורה. יכול להיות שמדובר במהלך דומה אבל שונה: סרסיי השתמשה בדת כדי לחזק את כוחה ולפי איך שזה נראה, אליסנט יכולה להשתמש בכוחה כדי לחזק את הדת. האם זה יהיה משמעותי בהמשך? נראה. מעבר לכך מדובר בסצינה שמצולמת באופן מדהים וחייבים לציין לטובה את הבמאי לוני פריסטר על המון רגעים יפים מאד בפרק הזה, כולל השוטים המדהימים של ראינירה עם הדרקון. אגב, כבר הצענו לכם ממזרים טארגריינים צלויים?

ראינירה מגייסת שני רוכבים חדשים

בדומה לאדם ואלין מהול, במהלך העונה נתקלנו גם ביו האמר ואולף, הממזרים הטארגאריינים. אחרי שכל הממזרים הטארגריינים מגיעים לדרגונסטון, מסדר הדרקונים מסרב להעניק את שירותיו. התוצאה? מלא ממזרים שרופים, מלבד יו האמר ואולף. יו האמר, הממזר עם הסיפור המרגש שמרוויח ביושר את הדרקון שלו וכמובן אולף, שמקבל דרקון עם אופי די דומה לשלו.

ב"משחקי הכס" לא היה לדרקונים אופי של ממש, ולא היה הבדל בין שלושת הדרקונים של דאינריז. כאן לכל דרקון יש אופי משלו, כמו וייגאר שלמרות הגודל העצום שלו יודע להסוות את עצמו באופן מדהים. עם ריינה שנמצאת בדרכה למצוא את הדרקון שלה, ראינירה אוספת צבא מרשים של רוכבי דרקונים, או כמו שהיא כינתה אותו בעצמה: צבא של ממזרים. פאק גדול מאד בעלילה שצריך לציין: ג'ייס שהציע את הרעיון לגייס ממזרים, פתאום החליט שהוא לא אוהב את הרעיון שהוא בעצמו הציע ומבקש מאמא שלו להפסיק את זה. טוב שנזכר.

סצינת הסיום של הפרק היא גם החלק הכי טוב של הפרק, כשאנחנו רואים את אאימונד בישיבה בזמן שצועקים שדרקון מרחף בחוץ. הישיבה נפסקת ודאמון יוצא החוצה כדי לראות את אולף רוכב בחוסר שליטה על הדרקון החדש שלו. אולי מבלי שראינירה רצתה, דרקון אויב בשמיים הוא סימן למלחמה. בשנייה האחרונה של הפרק הצליחו להפתיע עם ההתרחשות הקומית הזאת ואנחנו רואים את ראינירה עם צבא הדרקונים שאספה, מבלי שהיא יודעת שנאסף עבורה גם צבא יבשתי. נקודת החולשה הכי גדולה של ראינירה היא שרוכבי הדרקונים שלה חסרי ניסיון לחלוטין. זה יהיה מצער אם לא ייחסו לזה כל חשיבות בפרק האחרון בעונה. אם זה יהיה פקטור – אני מוכן לשים כסף שאולף מת ראשון. 

סיכום הפרק: הגיע זמן ההכרעה

הפרק השביעי מייצג את המבנה של כל העונה הזאת: התקדמות איטית ללא אירועים מהותיים מלבד נקודת שיא אחת. הפעם היא נמצאת בסוף הפרק, כשאולף מנסה ללמוד לייצב את הדרקון החדש שלו. היו לנו כאן כמו בכל העונה הרבה רגעים יפים, במיוחד מבחינה ויזואלית, ולמרות שתמיד נחמד לראות טארגאריינים עולים בלהבות, אנחנו מגיעים לנקודה שחייבת סוג של הכרעה כלשהי. הייתה הרבה הנאה באיטיות של "בית הדרקון", אבל יאללה, הגיע הזמן לבלאגן. 

רשימת מוות:

ווילם בלאקווד, עשרות ממזרים טארגאריינים, האמינות של התסריטאים