עומדים היינו בשעריך: בלומפילד הוא הלב

"בלומפילד הוא התגשמות החלומות והסיוטים של כל אוהד כדורגל בעיר. מקדש האהבה ואזו האסון". עודד קרמר נזכר בפעם הראשונה בבלומפילד ומסביר למה גם היום הוא עומד ושר מחוץ לאצטדיון

זה הלב והוא כואב. אצטדיון בלומפילד המחודש (צילום: ברק ברניקר)
זה הלב והוא כואב. אצטדיון בלומפילד המחודש (צילום: ברק ברניקר)
15 ביוני 2020

יש הרבה מקומות חשובים בתל אביב. חשובים תרבותית. חשובים פוליטית. חשובים פיננסית. יש אינספור מקומות מסעירים בתל אביב – מועדונים. שדרות. חופי ים. כולם נפלאים ונהדרים. אף אחד מהם לא מרגש כמו בלומפילד.

בלומפילד הוא התגשמות החלומות והסיוטים של כל אוהד כדורגל בעיר. מקדש האהבה ואזור האסון. המקום שבו חווינו את הרגעים הכי מאושרים. המקום שממנו יצאנו מדוכאים מתמיד. בעולם של שחור ולבן (או במקרה שלנו – של צהוב, אדום וכתום), בלומפילד הוא האנומליה. היִין־יאנג המושלם.

האוויר בבלומפילד ספוג בזיכרונות – טובים ורעים. של הימים שבהם היינו גאים עד השמיים ושל הימים שבהם רק רצינו לברוח מבוישים הביתה

תנו רק להסניף קצת את הדשא. בלומפילד (צילום: shutterstock)
תנו רק להסניף קצת את הדשא. בלומפילד (צילום: shutterstock)

41 שנה עברו מאז הפעם הראשונה שהגעתי לבלומפילד. הלכתי יד ביד עם סבא שמעון ז"ל, נכנסתי ליציע ונעמדתי בלי יכולת לדבר. עליתי מאז מאות פעמים במדרגות של היציע. זכיתי לעשות את הדרך הזאת עם שלושת הילדים שלי. טיילתי בעולם וראיתי כדורגל בארבע יבשות, ועדיין אין שום דבר בעולם שמשתווה להתרגשות בכל פעם שאני נכנס לבלומפילד ומריח את הדשא.

זה לא שאין אצטדיונים טובים ממנו בעולם, ברור שיש, אבל אין שום אצטדיון כמוהו. וזה לא רק כי הוא האצטדיון שבו אתה יכול לאכול רבע שעה לפני הכניסה שווארמה בנחלת בנימין ועדיין להספיק להגיע לשריקה, זה בגלל האוויר.

האוויר בבלומפילד ספוג בזיכרונות – טובים ורעים. של הימים שבהם היינו גאים עד השמים, ושל הימים שבהם רק רצינו לברוח מבוישים הביתה. שלוש השנים שבהן היינו בגלות בנתניה ובפתח תקווה רק הבהירו את זה יותר. ועד שכבר חזרנו השנה הביתה, פתאום הכל נעצר.

בשבילנו, אוהדי הכדורגל, בלומפילד הוא הלב, והכדורגל שחזר בלעדינו רק גורם לנו לכאב בלתי נתפס. אז אל תכעסו עלינו אם באנו לשיר בחוץ למרות ההנחיות. אנחנו לא מזלזלים בקורונה, אנחנו פשוט גמורים מגעגועים.