פרק הסיום של "בנות": האנה ומארני חייבות להתבגר, וכך גם אנחנו
אי אפשר לסיים סדרה נכון, תמיד יהיה מי שיכעס או יתאכזב. אבל הפרק האחרון של "גירלז" הוא מעין "ספין-אוף שלא יהיה" של הסדרה, וככזה הוא עושה עבודה נפלאה
העונה האחרונה של ״בנות״ היתה בעיקר העונה האחרונה של ״בנות״. היא תפקדה כמעין ספירה לאחור עד סיומה, כשהיוצרות והצופים מתחזקים מעין צ׳ק-ליסט של אירועים וסגירות מעגל שצריך להספיק לפני שנפרדים. גם ״אמריקן ביץ׳״, הפרק השלישי בעונה שהפך לאחד המדוברים בתולדותיה והיה מנותק סיפורית מהמהלך העלילתי של העונה כולה, היה חלק בלתי נפרד ממסע הפרידה של ״גירלז״ וסימן וי על הפלת הפצצה הפמיניסטית הכבדה ביותר בתולדות הסדרה. אבל רוב העונה הותירה אותנו להתמודד בעיקר עם פרידות, והשאלה שריחפה מעל כולה היתה ״איך לעזאזל הן יסיימו את זה?״.
אי אפשר לסיים סדרה נכון. תמיד יהיה מי שיכעס, מי שתתאכזב, ואלו שלא יהיו מרוצים. התגובות הרובות לסיום של ״סיינפלד״ כל כך עצבנו את לארי דיוויד, שהוא הבטיח שבסדרה הבאה שלו לא יטרח אפילו לנסות לקשור שום קצוות. לינה דנהאם, לעומתו, מתקשרת עם הצופים שלה באופן קבוע במדיה החברתית, ומבקשת להתמודד וללמוד מכל ביקורת. ההריון של האנה אכזב כל כך הרבה צופים וצופות שקיוו שהיא לא תיפול קורבן לקדחת הפריון וש״בנות״ לא תלך בדרך בה צעדו כל כך הרבה סדרות – זו של חתונה בסוף העונה וילד בסוף העונה הבאה. במהלך העונה הזו הם הבינו שלפחות אכזבה אחת נכונה להם.
פרק הסיום נפתח במארני והאנה ישנות באותה המיטה, בדיוק כמו שישנו ביחד בפרק הראשון בסדרה. האנה, עוד בהריון, מופתעת לגלות את מארני במיטתה אשר בביתה החדש הרחק מהעיר, אך עד מהרה מתברר שמארני התגנבה לשם על מנת לעזור לה לגדל את תינוקה שעוד לא נולד, ועל הדרך להוכיח לה מי החברה הכי טובה ובכל העיר ובכל אפסטייט ניו יורק. וכמה שזה נשמע כמו הרעיון הכי גרוע של אחת ה״בנות״, והיו להן רעיונות גרועים, ככה גם ברור שהן הולכות לבצע אותו. ואכן, חמישה חודשים אחר כך, בלי סצינת ירידת מים או צרחות בחדר הלידה, להאנה יש תינוק.
היא קראה לו גרובר, אולי על שם הנשיא האמריקני גרובר קליבלנד, אולי על שם כרובי מ״רחוב סומסום״, וכנראה כי האבא, זה שבילתה איתו כמה ימים ולא רוצה קשר איתה ועם התינוק, אהב את השם. זו לא הפעם הראשונה ש״בנות״ מטילה ספק בכישורי ההורות של דמויותיה באמצעות מתן שם מטופש או מוגזם לתינוק, ע״ע האנה-ג׳סה בלובל פואם שלזינגר-סאקלר, המכונה ״סמפל״, והנה מתגשמות לנגד עינינו, ולנגד עיניה של מארני, כל נבואות הזעם שהבטיחו כי האנה הולכת להיות אמא גרועה. אבל האנה היא לא אמא גרועה, היא פשוט האנה, רק שעכשיו היא אמא.
הספין-אוף שלא יהיה
אחרי שבפרקים הקודמים הספיקה דנהאם והיוצרת שלצדה, ג׳ני קונר, להיפרד מכל שאר הדמויות, מלבד מארני ואמה של האנה, לורין, התייחסו קונר ודנהאם אל פרק הסיום כאל אפילוג. ״הספין-אוף שלא יהיה״, כינתה אותו קונר בראיון ל״הוליווד ריפורטר״. וככזה, הוא עושה עבודה נפלאה בתור הרהור על הסדרה כולה ועל האנה כדמות המובילה אותה.
״את יודעת מי עוד במצוקה נפשית?״, שואלת לורין את האנה, במהלך וויכוח שעימת את האנה עם המציאות החדשה של חייה, ״פאקינג כולם״. קשה להאנה. היא לא מצליחה להניק, היא לא נקשרת לתינוק שלה ומרגישה שהוא שונא אותה. ״בנות״ לא שופטת אותה על זה, אך היא גם לא עושה רומנטיזציה לקושי או מסמנת את ההתגברות עליו כאיזה טקס מעבר מילדות לבגרות. האנה מתמודדת עם הקושי הזה כמו שהתמודדה עם כל שאר הקשיים שנקרו עד עכשיו בדרכה, ואמא שלה שם כדי להראות לה שזה לא הולך לעבוד אף פעם. היא תקועה עם זה, וגם אם יתקשרו אליה בעוד שלושים שנה עם בעיה, היא תעלה על מטוס בחמש לפנות בוקר בשביל הילד שלה.
אבל לורין לא רק מעמתת את האנה עם המציאות של עצמה, היא גם מטיחה בפניה את הביקורות שעלו כלפי הסדרה. ״מפונקות״, ״מרוכזות בעצמן״, ״מעצבנות״. אלו חצים שהופנו כלפי ״בנות״ במשך ששת עונותיה. אומר בזהירות שהסדרה הצליחה להרגיז רבים כל כך בגלל שהפינוק המעצבן הזה לחץ על נקודות רגישות, קרובות מדי הביתה. האנה, מארני, ג׳סה ושושנה הן לא הדמויות היחידות בטלוויזיה שמרוכזות בעצמן. למעשה, תראו לי דמות אחת שלא. הן פשוט לא מנסות להסתיר את זה, לא מתנצלות על זה.
האנה לא יכולה להשיל מעליה את מה שהגדיר אותה עד עכשיו רק כי הפכה לאם. הלידה והאמהות לא משנות אותה כבמטה קסמים, אלא מאלצות אותה לערוך את ההתאמות הנדרשות. כי אין לה ברירה: יש אדם אחר שתלוי בה במאה אחוז, אדם שהיא בחרה להביא לעולם. היא לא תשתנה כי היא הבינה פתאום שהיא מרוכזת בעצמה, אלא כי אין לה ברירה. והיא לא תתנצל על האופן בו היא בוחרת להיות אמא, גם אם היא תצטרך עזרה בדרך. השימוש באמהות הוא אולי הדרך הכי ברורה להראות לנו את זה, אבל לא מתבגרים כשרוצים. מתבגרים כשחייבים. ועכשיו האנה חייבת, ומארני חייבת, וגם אנחנו.