בציר טוב: יינות מומלצים מ-35 ועד 170 שקלים
תקופת החגים היא הזדמנות מצוינת להצטייד ביינות ישראליים לא רק לשולחן החג אלא לכל השנה. תריסר יינות שתרצו לשתות, מ־35 ש"ח עד 170 ש"ח
ראש השנה ופסח הם החגים שמחזיקים, בגדול, את תעשיית היין המקומית. מדי שנה אני טועם אינספור יינות ומקווה לאיזו הפתעה או לאיזה גילוי מרעיש, אולם כרגיל, כמעט אין הפתעות. פה ושם צץ איזה יקב חדש ומשמח, איזה יין חדש שקצת חורג מהמסגרת המוכרת, אבל בגדול – אין חדש תחת השמש. זה לא דבר רע בהכרח לגלות שהיקבים הטובים ממשיכים עם העבודה המבורכת. מכל מקום, ובלי יותר מדי התחכמויות, אלו ההמלצות לשולחן החג הקרוב.
עד 65 ש"ח
כרמל, Private Collection, שיראז 2014
הסדרה הפופולרית שעברה מהפך איכותי לפני כמה שנים לא מאכזבת. יין פשוט שאין משהו מיוחד לומר עליו, אבל הוא טעים להפליא, בדיוק כמו שיין שנמכר ב"4 ב־100" בתקופת החגים צריך להיות: פירותי, מתובל מעט, מאוזן, קליל, פשוט ושובה לב.
35 שקלים
דרך ארץ, שיראז 2014
דרך ארץ הוא מותג המיוצר ביקבי ברקן עבור רשת חנויות דרך היין. אחד היינות הזולים החינניים על המדפים בארץ. פירותי מאוד, עם תחושה כמעט מתקתקה על החך. יין שמכוון לטעם ישראלי רחב ועושה זאת בהצלחה.
29 שקלים
ברקן, קברנה סוביניון רזרב 2013
בדרך כלל, הנטייה שלי עם יינות זולים יחסית היא לחפש את הפשוט. יינות קלילים, ללא נוכחות עץ, צעירים ורעננים. אבל לעתים יש מי מחפש דווקא "הרבה" יין תמורת מעט כסף, וזה בדיוק הקברנה הזה של ברקן. פרי מאוד בשל, טאנינים מעט גסים וריחות עץ אלון בולטים. יין כבד ומלא, שממש מתחנף בחך.
45 שקלים
תבור, סוביניון בלאן 2014
הסוביניון בלאן של תבור נחשב זה שנים בעיניי לאחד הסוביניונים המוצלחים בארץ, והלבן האהוב עליי בפורטפוליו של היקב, עם כל הכבוד לשלל הלבנים החדשים והמרעננים שהצטרפו בשנים האחרונות. הענבים מגיעים מחלקה קטנה וותיקה ליד כפר תבור, הפירותיות מאופקת – קצת טרופי, קצת תפוח־אגס – החמיצות טובה ומרעננת, ועשבוניות עדינה נותנת טאץ' ירקרק ומענג.
59 שקלים
רקנאטי, שיראז, גליל עליון 2013
מכל סדרת גליל עליון, סדרת הביניים של רקנאטי, השיראז אהוב עליי במיוחד זה כמה שנים. יש כאן כל מאפייני הזן – מעט בשרניות, תיבול, פרחוניות ופרי עוצמתי. העץ תורם כאן, אך לא משתלט, וזהו יין ים תיכוני שובה לב, לא מורכב במיוחד, אבל כזה שיעבוד מצוין עם בשרים טובים על האש למשל, בייחוד טלה. זהו יין שעושה היטב את מה שהוא צריך לעשות בקטגוריית המחיר שאליה הוא משתייך (וזה עוד לפני הנחות החג): מעורר תיאבון.
62 שקלים
ביניים:
עד 100 ש"ח
דלתון, עלמה לבן 2014
ממסך יוצא דופן למדי של סמיון, פינו גרי, וויונייה. חלק מהיין תסס בחביות וחלקו התיישן זמן קצר. יין ארומטי, ופירותי שנותן הרבה ועדיין מצליח לשמור על מסגרת יבשה, רעננות ודיוק. השילוב הנהדר בין יין שמצד אחד כל אחד יאהב, ומהצד השני חובבי יין ידעו למצוא בו מספיק עניין.
75 שקלים
מאיה, מארה רוזה 2014
רוזה מענבי קריניאן (מכרם בוגר) ומורבדר. נאמן לסגנון שעליו מצהיר היקב של יינות ים תיכוניים. רוזה יבש, חמיצות טובה, קלילות. רוזה שמזכיר את הסגנון של דרום צרפת, סקסי ומשובב נפש, בלי להציק או להיות מורכב מדי, כמו שרוזה צריך להיות.
79 שקלים
מונטיפיורי, אדום 2014
היין של משפחת מונטיפיורי, מאצולת היין המקומית, מורכב מפטיט סירה, שיראז ומלבק, ממסך מקורי למדי. אדום צעיר ופירותי, קליל יחסית, עם נפח שמגיע מהפרי העוצמתי למדי. ללא עץ בכלל, ועדיין אפשר למצוא בו מורכבות ואופי ים תיכוני ורענן. נכון שבעולם מושלם יין כזה היה צריך להחזיר עודף מ־50, אבל ביחס למה שקורה בארץ המחיר סביר למדי והיין כיף גדול.
70 שקלים
מעל 100 ש"ח
טוליפ, סוביניון בלאן Net 2014
לא מעט אנחנו מדברים על היעדר היינות הלבנים הישראליים ברמת הפרימיום. לא מעט יקבים ניסו לפרוץ את המחסום הזה. טוליפ הוא אחד מהם, עם בציר ראשון ליין הזה שאמור להיות מעין "סופר פרימיום" לבן, ולגרד את המחירים שאליהם מגיעים היינות האדומים. על טוהרת הסוביניון בלאן, והשם (Net) מעיד שהענבים הבשילו בצורה ייחודית, כאשר רשת סוככת עליהם מפני החום הכבד בארץ. התוצאה היא יין לבן בשל ומרוכז, הרבה פירות טרופיים מורשים – אננס וגם פומלה – וזהו יין לבן שמצד אחד מנסה להיות מורכב ורציני, ומצד שני ובשורה התחתונה – פירותי ומתחנחן. הימור בטוח וכיוון מוצלח מאוד של יינות לבנים מקומיים שלוקחים עצמם ברצינות.
109 שקלים
כרמל, קברנה סוביניון, כרם סומקה 2012
אין כמעט דבר משמים יותר מלהמליץ על קברנה סוביניון ישראלי מכרם יחיד. לכאורה יש לנו אינספור כאלו, והאינסטינקט של כל כותב הוא לחפש את הדברים האחרים, המיוחדים. אבל מה אפשר לעשות, לפעמים ה"משעמם" הוא הכי טוב, וכזה הוא הקברנה של כרמל שמגיע מכרם סומקה ברמת הגולן. קברנה ישראלי צפוני קלאסי, אם מותר לנו כבר לומר "קלאסי" בתעשייה הצעירה שלנו. פרי יער בשל, קצת שזיף, טבק ותבלינים תודות ליישון בחביות וירקרקות מנטולית מרעננת. לא משהו שמחדש משהו, אבל עשוי לעילא, מהקברנה הטובים שאפשר למצוא על המדפים.
120 שקלים
רמת הגולן, מרלו, ירדן 2012
בניגוד לכל מה שתיארתי לעצמי כשהגעתי לטעום את בציר 2012 ביקב רמת הגולן, דווקא המרלו – לכאורה הכי שחוק, הכי סתמי ומשעמם – שבה את לבי. יינות ירדן מגיעים לפרקם כמה שנים טובות לאחר הבציר, אבל דווקא המרלו נעים לשתייה גם כעת, בצעירותו. פרי בשל אך לא ריבתי מדי, מנטוליות מרעננת ותיבול. זהו יין מלא, כבד ועשיר שאמנם זקוק לעוד זמן אבל גם כעת הוא מעניק חוויית שתייה מורכבת ומענגת.
110 שקלים
טפרברג, פטי ורדו, Legacy
זה זמן מה שאני טוען, גם מעל דפי עיתון זה, שטפרברג הוא אחד היקבים עם מגמת השיפור המרשימה בארץ, ועם שלל יינות שחומקים מתחת לאפם של מרבית חובבי היין כאן. לאחרונה עבר היקב תהליך של מיתוג מחדש, ומעניין יהיה לגלות אם הנראות החדשה תעזור ליינות – שאין עוררין על איכותם – לזכות בכבוד הראוי להם. לפיכך אמליץ הפעם על יין מהסדרה הגבוהה של היקב, דבר שעד לפני זמן קצר – ויש שיגידו עד היום – עשוי להישמע מוזר: המלצה על יין שעולה מעל 150 ש"ח מיקב טפרברג.
ובכל זאת, הפטי ורדו הזה הוא יין ברמה הגבוהה ביותר שפגשתי בארץ לאחרונה. פרי עסיסי, עץ שנוכח ומשתלב יפה, אלכוהול שנעצר איפה שצריך ולא מאפיל על היין, ושלל מורכבות ועניין, ויין שעושה חשק לחכות איתו עוד כמה שנים ולגלות מה הוא באמת יודע לתת.
כחלק מהמיתוג המחודש הלכו כאן על בקבוק כבד מאוד, אריזה בומבסטית ורבת רושם והרבה דאווין ובגדול. וכמה נעים לגלות שמה שבבקבוק כל כך הפוך מזה: יין מהודק, מאופק, אלגנטי ומדויק.
170 שקלים