גיבור נעוריו של רפרם חדד: אדמונד דנטס
גם גיבורו של דיומא, אדמונד דנטס, וגם אני ישבנו בצינוק. אבל ההזדהות שלי איתו החלה שנים לפני כן - בבית הדפוס של סבא שלי בתוניס. רפרם חדד על גיבור "הרוזן ממונטה כריסטו"
אני יודע, זה כאילו המובן מאליו – אני ואדמונד דנטס, הגיבור של דיומא, ישבנו שנינו בצינוק, בלי תכלית ובלי סיבה. אמנם אני ישבתי בכלא הלובי רק חצי שנה ודנטס ישב קצת יותר, אבל חשבתי עליו ללא הרף. בכל זאת, העניין הפעוט של הצינוק קרה הרבה אחרי שהכרתי אותו לראשונה.
בבית הדפוס של סבא שלי בתוניס – שבו הודפסו ספרים בשפה הערבית באותיות עבריות, הדפיסו גם את "הרוזן ממונטה כריסטו". אבא שלי קרא לי אותו בערבית, ואני קראתי אותו אחר כך בעברית, ראיתי את כל העיבודים למסך וחלמתי על דנטס. לא על הנקמה שלו כרוזן ממונטה כריסטו, אלא על ההישרדות שלו, על החיים המאושרים שחי לפני שהלשינו עליו, על מרצדס היפה ובעיקר על מצודת איף.
אין דמות שאני זוכר כנער מלבד דנטס. בדרך לישראל מתוניס עצרנו במרסיי לכמה שבועות כדי לפגוש את המשפחה. הדבר הראשון שעשיתי היה לקחת את המעבורת לכלא שעל האי. היא יוצאת כמה פעמים ביום ופנטזתי להיעלם שם באחד התאים למשך הלילה, להשקיף על הנמל של מרסיי המואר ולתכנן איך אני שוחה כל הדרך כשאף אחד לא רואה.
אהבתי לדמיין את דנטס יורד מהאונייה פרעה לנמל ועובר באותם מקומות שבהם הייתי. דמיינתי את החיים המדהימים שלו וגם את כלא איף הכרתי לפרטיו, עד כדי כך שכשהגעתי אליו בפעם הראשונה ידעתי בדיוק לאן ללכת. לפני חצי שנה, בפעם ראשונה אחרי שיצאתי מהצינוק בעצמי, ניסיתי להגיע שוב לכלא שעל האי. במשך שלושה ימים היו סערות בים ואף אונייה לא הצליחה להגיע לשם. הסתכלתי עליו רק מרחוק וחשבתי איך אני שוחה לשם בחזרה.