גיים אובר

היא הייתה הדבר הכי סקסי בעולם, היא פירקה משפחות וגרמה ליותר מלחמות אחים מהדת, אבל אחרי כמעט 13 שנים הגיע גם הזמן שלה ללכת. סוני הודיעה בתחילת ינואר 2013 שהיא מפסיקה את הייצור של פלייסטיישן 2, הקונסולה ששינתה את עולם המשחקים ומכרה מעל 160 מיליון יחידות ברחבי העולם. הקונסולה יצאה לשוק בשנת 2000 והפכה מיד ללהיט מטורף. הקפיצה הגרפית בין הפלייסטיישן הראשון לשני הייתה דרמטית, והמקבילה שלה, האקסבוקס הראשון, לא הייתה מתחרה אמיתית – לאקסבוקס פשוט לא היה את אורך החיים שלה ואת כמות המשחקים העצומה שהיא הציעה. מי שהיה בשעתו הבעלים של פלייסטיישן 2 היה כמו אבא גאה, רק שבניגוד להורה אמיתי, היה לו ילד שכולם באמת רצו לבוא ולראות. לא קל להיפרד מחבר ותיק, גם אם זה אחד שאתה כבר לא פוגש. עם יותר מ־10,000 משחקים שיצאו לקונסולה, קשה להיזכר בכל הרגעים היפים עם פלייסטיישן 2, אבל הנה חמשת הרגעים הגדולים שלי:

Guitar Hero

כשגיטר הירו יצא לראשונה בשנת 2005 הוא העיף לאנשים את המוח. משחק הקצב הזה הגיע משום מקום והצליח לתרגם את הכיף של להיות כוכב רוק לארבעה (או חמישה, תלוי ברמה) כפתורים צבעוניים. ובדיוק כמו רוקסטאר אמיתי, גם הוא עובד הרבה יותר טוב עם כמות יפה של אלכוהול.

ככה זה נראה:

Bully

בולי הוא אולי משחק העולם הפתוח הכי כיף ששיחקתי בו. אתה נכנס לנעליו של ג'ימי הופקינס, ילד פנימייה שמנסה להתקדם במעלה הסולם החברתי. בזמנו עורר בולי שערורייה בעולם המשחקים כשרוקסטאר, החברה שגם אחראית על ג'יטיאיי (GTA), נתנו לשחקן אפשרות לנשק לא רק את בנות הפנימייה, אלא גם את הבנים.

צפו בטריילר של בולי (ונשקו את מי שבא לכם):

Okami

אוקמי היה כנראה המשחק האחרון ששיחקתי בקונסולה הזאת וגם אחד המשחקים הכי יפים לפלייסטיישן 2. השילוב בין ציורי המים האסייתיים לטון־שיידינג היה מרהיב, אבל חוץ מלהיות יפה אוקמי גם הציג גיימפליי חדשני, וחוצמזה – מאז לא יצא לי לשחק באף משחק שהדמות הראשית שלו היא זאב.

God of War

אולי זו תהיה אמירה קצת רומנטית, אבל בשבילי עולם המשחקים נחלק לשניים: לפני יציאת המשחק הזה ואחריה. האפשרות לדחוס למשחק אחד סיפור מעניין, קצב אדיר, שלבים מהפנטים, משחקיוּת חדשנית ואלים יוונים גרמה לי לחשוב מחדש מה אפשרי ולא אפשרי לעשות במדיה הזאת, ולהתאהב בה.

הציצו במשחק ואולי תצמיחו שרירים:

Shadow of the Colossus

הרבה מחשיבים את המשחק הזה כמשחק הוידיאו הטוב ביותר בכל הזמנים, ותכלס, קשה להתווכח איתם. המשחק של טיים איקו (שאחראית גם למשחק המופת איקו שבקלות היה יכול להיכנס לרשימה הזאת) מתאר את המסע של וונדה שמנסה להחזיר לחיים את אהבתו, רכוב על סוסו אגרו, במערכת יחסים בין אדם לסוס שמשתווה לזו של "הסיפור שאינו נגמר" ואולי גם של כמה אתרי אינטרנט. וונדה פוגש בדרך ענקים שאותם הוא צריך להכניע אחד אחרי השני – לכל אחד מהם נקודת תורפה שהשחקן צריך לגלות. המשחק הזה מערער מושגים של מרחב ופרספקטיבה, וגם היום (ודאי אחרי שיצאה לו גרסת HD  לפלייסטיישן 3) הוא יצירת מופת בכל רובד אפשרי.