ג'ינס, פאייטים וקדישמן: שבוע האופנה בתל אביב – סיכום היום הראשון
שמלות חלודות, רסיסי אגדות וטובהל'ה אחת. רגעי השיא והשפל ביום התצוגות הראשון של שבוע האופנה בתל אביב
[tmwdfpad]ההיילייט: במילה אחת – טובהל'ה. בשתי מילים – טובהל'ה פלוס. יום תצוגות מפוהק נחתם בחפלה אופנתית כמו שרק טובה חסין יודעת להרים. מי שציפה לבלתי צפוי אולי נשאר עם תאוותו בידו, אך כל מי שהיה צמא לאופנה שמחה, עוצמתית וזוהרת עם קריצה מקומית חווה אורזמה משולשת. חסין ובתה נעמה הציגו את הקולקציה הטובה ביותר שידעו בשנים האחרונות. חסין האם ציינה 30 שנות עשייה ושחררה את הרסן הרופף ממילא והלכה עד הסוף. שיתוף הפעולה שעשתה עם מותג אופנה הספורט פומה בשבוע האופנה קודם, המשיך גם לזה הנוכחי, כאשר הפעם הוא היה אורגני יותר וזלג אל מערכות הלבוש עצמן. אך מעבר לכך, היא החליטה הפעם ליצוק את עולמה הפנימי השוקק אל הבד, ולפיכך ציירה על הבגדים בעצמה בצבעים מטאליים מיוחדים שנסעה לרכוש במיוחד בלונדון, ולאחר מכן עיבדה אותם בעצמה בארץ. "הרעיון הזה של לצבוע את הבגדים קינן אצלי בראש כבר הרבה שנים, אבל בכל פעם זה נבצר ממני מחדש. זה מצריך אומץ", סיפרה טובהל'ה בארבע עיניים בתום התצוגה. תשואות הקהל היו אותנטיות כמו המעצבת עצמה, וזה כבר אומר הכל.
שיא הרגש: כבשה אחת תמה ומפורסמת עשתה את דרכה אל פריט הלבוש המרטיט ביותר שידע יום התצוגות הראשון של גינדי, בחסות טובהל'ה מלמעלה. המעצבת חברה לאלי טרטקובר (הבת של), שציירה עבורה על שמלת משי וכותנה במחווה לאמן המנוח והרועה הנצחי מנשה קדישמן. בהמשך אותה שיחה של אחורי הקלעים נימקה טובהל'ה: "קדישמן היה בעיניי האמן הכי גדול בישראל. הייתי מאוהבת בו והערצתי אצלו את הכל – מהאנושיות, דרך האמירה וכלה באישיות. קיבלתי תמונה שלו במתנה, שעמדה לי מול העיניים לאורך כל התהליך. אמרתי לעצמי שאם הוא כאלה באלפים, מגיע לו שאעשה לו את הכבוד ואצא במחווה אחת יחידה ובודדת, שאין ממנה עותק נוסף". אף כבשה לא נפגעה במהלך התהליך.
ההפתעה: העולם שייך למרבה הקלישאה לצעירים, אחת על כמה וכמה עולם האופנה – והסטודנטים של שנקר הוכיחו זאת מחדש באמצעות ערימות של מקוריות. דור העתיד של האופנה הישראלית הפתיע ביצירות מגובשות ברובן, רעננות כמו מזגן נייד בלבו של מאהל תצוגות מהביל ובעיקר כאלה שמשאירות טעם של עוד. נתראה בשבוע האופנה הבא?
איך נפלו גיבורים: הגר אלמביק ידועה באהבה העזה שלה לחיבורים של צבעים ומרקמים עם גזרות משוחררות, אך הפעם השעטנז הסגנוני שרקחה לא צלח את מבחן המסלול. מערכות הלבוש שהרכיבה המעצבת הוותיקה הזכירו מדי פריטים מהקולקציה שאך עתה שחררה אל החנויות, צלליות האוברסייז עתירות הבד שמזוהות איתה כל כך הרגישו ממוחזרות ועבודת הסטיילינג ניגרה תחושת דיסאוריינטציה צורמת. בקיצור, משועלת אופנה וותיקה ומוערכת כמו אלמביק ציפינו ליותר.
ההתפכחות: משכית, בית האופנה שזכה, ובצדק, לטייטלים כמו 'מיתולוגי' ו'אגדי', חזר לחיים כידוע בזכותה של מעצבת האופנה שרון טל לפני כשנתיים. בתצוגה הנוכחית ניכר היה כי המיזם השאפתני מתחיל להיפרד מתוכנית המקור המחייבת – ולא כולם מברכים על כך. במובן מסוים, טל לקחה צעד אחורה ועשתה מעין רדוקציה חזרה לבסיס של משכית. הרי כמה אפשר למחזר גלביות רקומות ומעילי מדבר? על המסלול הסתבר עם זאת, כי ברגע שמנטרלים את היסוד הקוסמי עליו מושתתות אגדות, מה שנשאר זאת מציאות חיוורת שמעלה את השאלה – האם לשם כך נתכנסנו?
פינת הביזאר: מכירים את בטי אלדד? גם אנחנו לא. המעצבת שפועלת משנת 2008 מסתבר, חלשה לבדה על משבצת שלמה ביום התצוגות הראשון. הייתה זו אחת התצוגות התמוהות יותר בשבוע האופנה: צבעוניות מדכדכת, סטיילינג מיושן, פסקול מטאל הזוי ונטול הקשר, אך בעיקר גזרות פושעות שחוטאות לגוף הנשי, אכול הסרטים גם ככה, שוודאי לא זקוק ל"קרינולינות מהגיהנום" כפי שניסחה זאת אחת מעורכות האופנה שישבו בקהל. בקיצור – מה?