טיים אאוט timeout

לשרש בורות

| מאת: מריוס כהן

איך קורה שאנשים זוכרים אירועים שלא קרו? מה באמת גרם למשפחה לברוח מביתה רדוף הרוחות? כיצד קרה שעשרות אנשים מדענים מדדו תופעה בלתי קיימת? מריוס כהן קרא את הספר "חשיבה חדה" ומצא תשובות

צילום: שאטרסטוק

גם בראשית המאה ה־21, בתקופה שנחשבת בעיני רבים כעידן הנאורות, האמונות בשדים וברוחות, באסטרולוגיה, בנומרולוגיה, בטלפתיה, ביעילותן של שיטות טיפול חסרות ערך, בחטיפות על ידי חייזרים ובשאר מרעין בישין עדיין נפוצות, ונראה שהיקפן רק הולך וגדל, בסתירה גמורה להישגים המדעיים של הזמן החדש. רבות מאמונות אלה מוצגות בעצמן כידע מדעי, וגם לאנשים משכילים אין תמיד את הכלים להבחין בין מדע לפסיאודו־מדע, וכך בּוּרות וידע משתלבים ודרים בכפיפה אחת. ספרו של גלעד דיאמנט סוקר תחומים מרכזיים בפסיאודו־מדע, מעמידם במבחן שיטות החקירה המדעיות, ומנסה לשרש בורות תוך כדי הקניית בסיס לחשיבה ביקורתית.

בניגוד לעושר הרב של ספרים בנושא זה בשפה האנגלית (בודדים מהם תורגמו לעברית), מעטים הם הספרים המקוריים שיוצאים לאור בעברית בנושא, ומכאן חשיבותו של הספר "חשיבה חדה", המציג בצורה בהירה את הביקורת המדעית על אמונות שווא רבות הפושות בחברה המערבית, חברה אשר מתיימרת להיות נאורה ועתירת ידע אך נכשלת בהנגשתה של חשיבה מדעית לכלל החברה. הספר עשיר במידע, כתוב בצורה קולחת ומרתקת ובנימה אישית, ומתאר בין השאר את הדרך רבת החתחתים שעשה המחבר בין אינספור טענות השווא שכולנו חשופים אליהן, עד אשר הגיע להבנה שכדי שלא ניפול בפח הבורות עלינו לאמץ לעצמנו כלי חשיבה שיעזרו לנו לבור את הבר מן התבן. למערך כלי חשיבה זה קורא דיאמנט בשם חשיבה חדה (המושג המקובל בעגה המקצועית הוא "חשיבה ביקורתית"), והוא מציג בספרו כלי חשיבה אלו בליווי דוגמאות רבות, מסביר את ההיגיון שעומד מאחוריהם, ומשתמש בהם כדי להסביר מדוע טענות רבות שהפכו עם השנים למעין "ידע עממי", הן אמונות שווא שמן הראוי לשרש אותן מקרבנו.

אחד הנושאים שהמחבר דן בהם הוא ביקורת על שיטות טיפול חלופיות, למשל ההומיאופתיה, שאנשים רבים מאמינים ביעילותן, אף על פי שאין בהן שום היגיון, ואף שמחקרים מדעיים הראו שהאפקט הטיפולי היחיד שלהן הוא אפקט פלצבו כתוצאה מציפיות המטופלים מהשפעות הטיפול. את הביקורת על טיפולים חלופיים אלו אפשר לחלק לשניים: ביקורת א־פריורית המציגה את חוסר ההיגיון שבטיפול, וביקורת אמפירית המסתמכת על כישלונם של מחקרים להוכיח את יעילותו של הטיפול. בדיונו בטיפולים חלופיים מיטיב דיאמנט להציג את שני סוגי הביקורת: תרופות הומיאופתיות, למשל, אינן מכילות אפילו מולקולה אחת מהחומר המקורי שנעשה בו שימוש להכנת ה"תרופות", בשל דילול חוזר ונשנה של החומר, מתוך הנחה שככל שהחומר מדולל יותר כך הוא יעיל יותר (טענה חסרת היגיון כשלעצמה). טענת ההומיאופתים שהמים "זוכרים" את החומר המקורי שאיתו היו במגע עומדת בסתירה לידע המדעי הרב שהצטבר על ההרכב הכימי של המים ועל אופן פעולתו, והיא אף הופרכה אמפירית. אולם מלבד אי ההיגיון שבשיטת הטיפול ההומיאופתית, יעילות השיטה מעבר לאפקט פלצבו הופרכה שוב ושוב במחקרים רבים (מקצת המחקרים שהניבו תוצאות חיוביות היו חובבניים ופגומים מבחינה מתודית, אף שהומיאופתים אוהבים לצטט דווקא מחקרים אלו). דיאמנט מיטיב להציג את עקרונות המחקר הרפואי, ובהם השימוש בקבוצת ביקורת, ניסויי סמיות כפולה ואפילו משולשת (שבה לא רק החולים והרופאים אינם יודעים מי שייך לקבוצת הניסוי ומי לקבוצת הביקורת, אלא גם מנתחי הנתונים אינם יודעים זאת, מה שמונע הטיות של ניתוח תוצאות הניסוי), חלוקה אקראית לקבוצות, מטא־אנליזה ואחרים.

תיאוריית הקשר

נושא נוסף שהסופר דן בו בספרו הוא תיאוריות קשר. הוא מיטיב להסביר מדוע אנשים רבים נוטים לקבל תיאוריות קשר חסרות שחר במקום את ההסברים הפשוטים יותר, וזאת למרות העובדה שכדי שקונספירציות כאלו יצאו לפועל צריכים ליטול בהן חלק אלפי, ולפעמים מיליוני, בני אדם. דוגמאות לתיאוריות קשר פופולריות הן הטענה שההתחממות הגלובלית היא תַרמית, שחיסוני ילדים עלולים לגרום לאוטיזם (אמונה זו אחראית בארצות הברית לחזרתן של מחלות ילדוּת קשות (כמו שעלת, למשל) בשל סירובם של הורים רבים לחסן את ילדיהם), שממשלת ארצות הברית הייתה שותפה לפיגועי ה־11 בספטמבר 2001, שנאס"א מעולם לא הנחיתה אדם על הירח (לטענת המאמינים הצילומים וההקלטות מהנחיתה הם מבוימים), ושחייזרים מסתובבים בינינו מחופשים כבני אדם (בקונספירציות שאינן מוזכרות בספר מעניין לציין את ארגוני "הארץ השטוחה" – ארגונים בארצות הברית ובקנדה שחבריהם מאמינים שכדור הארץ הוא שטוח, ושיש קונספירציה כלל עולמית לטעון שהארץ היא כדורית, כולל "פברוק" צילומים של כדור הארץ מהחלל).

בין השאר מביא דיאמנט בספרו התכתבויות שלו עם מאמינים שונים המשוכנעים בקיומן של תופעות שונות ("תקשור עם ישויות", למשל), וקשה שלא לחייך לנוכח טענת המאמינים שעל דיאמנט "לפתוח את הראש" כדי לקבל את אמיתות התופעות שאין הוא מאמין בהן, כשלאורך ההתכתבות ברור לגמרי שמי שאינו פותח את הראש כדי להבין מדוע מדובר באמונות שווא הם המאמינים עצמם (וכבר היה מי שטען, אומר דיאמנט: "יהיה ראשך פתוח, אבל לא עד כדי כך שמוחך ייפול החוצה").

דיאמנט מנתח באמצעות כלי החשיבה החדה אמונות שווא נוספות כמו נומרולוגיה, אסטרולוגיה, כוחות מרפא של גבישים (קריסטלים), צילום הילות, ואחרות, מסביר בבהירות רבה מדוע אמונות אלו חסרות כל היגיון, ומציג את תוצאותיהם השליליות של שלל מחקרים שנעשו בניסיון לאשש את אמיתותן, בהן ניסוי שהוא בעצמו ערך. ושוב, אחת התופעות הפסיכולוגיות המרתקות שהמחבר מציג בספר היא עד כמה קשה לערער את אמונתם של המאמינים גם לנוכח הפרכה אמפירית של אמונותיהם.

באחד הפרקים הראשונים מסביר דיאמנט מדוע כה קל לנו להיתפש לאמונות שווא, אף שבמעט מחשבה וחקירה נוכל להבין שאין בהן אמת. בין השאר הוא כותב: "אמונות שווא הן כמעט תמיד פשטניות, מפתות ומתגמלות יותר רגשית בהשוואה למה שיש למציאות המורכבת ולידע החלקי שלנו על העולם להציע. מסיבה זו אמונות שווא מתקבעות במוחנו ביתר קלות, ובנוסף, הן ניחנות באופי ויראלי. נוצר מצב מסוכן שבו מידע שגוי הוא בעל כוח התפשטות רב בהרבה ממידע נכון. ובמקום שיש ביקוש, יהיה תמיד גם היצע – התקשורת נרתמת להפצת מידע מסולף, שמועות ומיתוסים כדי לזכות ברייטינג" (עמ' 11).

דיאמנט מציג את סיפורו של בנג'מין רדפורד (Radford), חוקר מדעי של דיווחים על תופעות על טבעיות, שהתבקש להשתתף בסדרת טלוויזיה אמריקאית העוסקת בתעלומות מסתוריות, אולם משהתברר למפיקת הסדרה שרדפורד מתכוון להציע הסברים לאותם מקרים שתוארו כמסתוריים, היא ויתרה על שירותיו. כדוגמה לקושי לשרש אמונות שווא מתאר המחבר את תופעת מעגלי התבואה (ציורים, לרוב עגולים, הנעשים באמצעות מעיכת תבואה). מעגלי תבואה החלו להופיע בשדות תבואה באנגליה בסוף שנות ה־70 של המאה ה־20, ומשם התפשטו למקומות אחרים בעולם, ועם הזמן הם הפכו למורכבים יותר ויותר. קבוצות מאמינים ברחבי העולם טענו שמדובר במסרים מעולם אחר, ואמונה זו השתרשה במידה כזו שגם כאשר שני אמנים אנגלים הודו בראשית שנות ה־90 שהם שעשו רבים ממעגלי התבואה, ובהם את המעגלים הראשונים, ואף הדגימו כיצד עשו זאת (המאמינים טענו שלא ייתכן שהמעגלים הם מעשה ידי אדם), סירבו רבים מהמאמינים להרפות מאמונתם. הסברה שמעגלי התבואה הם מסרים מעולם אחר עדיין נפוצה, והיא ממשיכה להיות מופצת באמצעות ספרים, אתרי אינטרנט ותוכניות טלוויזיה.

לדברי דיאמנט: "האחריות לסינון טענות, לבדיקתן ולהסקת המסקנות מוטלת על כל אחד מאיתנו. בסופו של דבר, יותר משהאחרים מוליכים אותנו שולל, אנחנו מוליכים שולל את עצמנו". (עמ' 12)

מאחר שיש עוד נושאים רבים אחרים שכלי החשיבה הביקורתית ראוים להם, ואשר בשל היקף הספר אי אפשר היה להציג בו גם אותם, אני יכול רק לקוות שבעתיד נזכה לראות ספרי המשך ל"חשיבה חדה", שבהם יעסוק המחבר גם באמונות שווא אחרות ויעשה עוד צעד קטן לביעור הבורות.

ספרותP

גלעד דיאמנט: "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה", גלעד דיאמנט [הוצאה עצמית], 2014, 296 עמודים, מחיר: 76 ש"ח.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 750d02952ce142a498