עזבו את גל גדות באמאש'כם: למה הישראלים אובססיביים ל"הסברה"?

לא חוזרת. גל גדות. (צילום: הסרט "וונדרוומן")
לא חוזרת. גל גדות. (צילום: הסרט "וונדרוומן")

נראה שבכל סבב לחימה מתעורר שוב הדחף הישראלי ללחוץ על גל גדות להעלות סטורי עם גאווה בכיפת הברזל הלאומית, ועכשיו הטוקבקיזם הגיע עד לכתבי בידור. אבל בחייכם, תעזבו אותנו מציד המכשפות הלאומני הזה ובבקשה לכו לדווח על דיאן מהאח הגדול או משהו כזה

7 באוגוסט 2022

זהו חבר'ה, מצאנו את הבעיה האמיתית. זה לקח בערך 74 שנים, אבל אתמול סוף סוף גילינו מה חסר לישראל כדי לחיות פה בשלום. לא שלום, לא סיום הכיבוש, לא ליגליזציה של הרואין (תחשבו על זה לרגע, למי יהיה כוח להילחם?) – הבעיה האמיתית של ישראל היא שגל גדות לא פרסמה סטורי גאווה על זקפתה הלאומית של כיפת ברזל בצירוף ההשאטאג StandWithUs. וונדר-וומן, הצילי אותנו, עוד לא אבדה תקוותינו.

כך לפחות אפשר לחשוב על פי הציוץ הנוזף שהעלה אתמול כתב הבידור והרכילות של מאקו גיל משעלי, שהפציר בישראלית המפורסמת בעולם להפוך לדוברת בלתי רשמית של מדינת ישראל. "כי מה זה 300 טילים לעבר המדינה שלנו? #עצוב", הוא כתב. האשטאג עצוב, דמעות של מלאכים, איך אין לך בושה גברת גדות?

משעלי כמובן לא היחיד שבא בדרישות לגל גדות. הצל – מי אם לא הוא – הצליח לחדד את המסר אף יותר בסטורי שפרסם עם הכיתוב: "משפחת חדיד יצאו במלחמת הסברה שיקרית למען עזה ומפיצים פייק ניוז לעשרות מיליוני עוקבים. ואצל הישראלית המפורסמת בעולם דממה מוחלטת (ברגיל). בגלל ההתנהגות זאת אנחנו מפסידים והפכנו הרעים בסיפור…". נו כן, כי זה תמיד טובים מול רעים, ותמיד כל העולם נגדנו, והצד השני משחק מלוכלך והמגרש עקום בכלל.

זה כבר כמעט חסר טעם לחזור שוב ושוב על האמירה שגל גדות היא אדם פרטי שלא חייב כלום לי, לכם, לגיל משעלי, לצל ולכל מדינת ישראל. היא שחקנית, אשת מקצוע, שבמקרה יש לה מלא עוקבים. זה לא אומר שהיא חייבת להשתמש במעמד אליו הגיע לטובתכם (אם בכלל להפיץ תעמולה ישראלית אשכרה לטובתכם, גם על זה ניתן להתווכח). זה שהיא לא בלה חדיד עומד לטובתה, לא לרעתה. הרי אתם שונאים את בלה חדיד, לא?

חוץ מזה, מה אם בשקט בשקט, מבלי שתדעו, היא בעצם – רחמנא ליצלן – שמאלנית? לא שאני יודע את דעותיה הפוליטיות של גל גדות, אם בכלל יש לה, אבל הנחת המוצא הזו שהיא תומכת אוטומטית במעשי הממשלה שלה עקומה, וגם אם היא לא תומכת, זה לא הופך אותה לפחות ישראלית, ציונית או דוגמנית. כן, אין קשר בין מחט לתחת. תתמודדו.

הסטורי של הצל. צילום מסך
הסטורי של הצל. צילום מסך

אז אחרי שעברנו את החלק המחייב, בואו ננסה להבין את האובססיה הישראלית הזו למנות את כוכבי ישראל לשגרירים. הבעיה היא, כמובן, הסברה. כלומר, לא ההסברה הישראלית אלא המילה הזו, הסברה, שהשתרשה על פי התפיסה הישראלית בתור הבעיה שלנו. "אין לנו הסברה טובה", גורסת הטענה הנדושה, למרות שקשה לחשוב על איזה איש יח"צ גאון צריך להביא כדי להסביר את זוועות הכיבוש והטילים והמלחמות.

וזה לא אומר שהממשלה לא צריכה לעשות עבודה יותר טובה בלהסביר את מורכבות המצב פה ולהילחם בפייק ניוז שמתנגדי ישראל באמת מפיצים מפעם לפעם. זו פשוט לא העבודה של מיטב שחקני ארצנו, כמו גם של דוגמניות, אנשי עסקים, מוכרים של מוצרי ים המלח וכל ישראלי שאירע מזלו לגור במקום אחר בזמן שמפצצים פה, ולכן צריך להוכיח את ישראליותו.

ציד המכשפות העצל הזה בא מאותה המשפחה של המקארתיזם. סניף רכילאי ללאומנות המקומית שמחלקת את כולם לאנחנו או הם. גל גדות לא משתפת תמונות של ילדים מבוהלים בשדרות? אז היא חלק מהם. נו, הם, שונאי ישראל. היא לא תורמת למאבק ולכן מזיקה לו. בינאריות מוחלטת, אפס, אחד. אין אמצע. אין אפשרות לברוח מלבחור – או לעיתים, משיבחרו לך. במדינת ישראל של משעלי (מהצד הקליל) והצל (מהצד הפחות קליל אבל עדיין רכילאי, כי בואו) – אין אופציה לא להיות איתם בדעתם מבלי להיות סוג של בוגד. ואם הגענו ליום בו כתבי בידור מסמנים בוגדים, וואלק, זה דבר שקצת קשה להסביר לעולם, לא משנה כמה הסברה יש לך.