ג'רי סיינפלד בישראל: הדוד המצחיק מאמריקה
למרות שפאנצ'ים מהסוג של "אז מה הקטע עם..." התיישנו כבר מזמן, ג'רי סיינפלד הוא מאסטר בתחומו שיכול לגרום גם לבדיחות משומשות להרגיש רעננות. לא שזה משנה - הקהל שטרף את הכרטיסים לארבע ההופעות שלו כבר אצלו בכיס הקטן
הערב (שבת), ג'רי סיינפלד הביא (פעמיים) את ישבנו המחוייט להופעה בהיכל מנורה (נוקיה) יד אליהו. ההופעה הייתה חלק מסט של ארבעה מופעים שסיינפלד נתן בתל אביב: כלומר, קרוב לעשרת אלפים איש ואישה – סחים מכל גיל , מגדר ומצב סוציו-אקונומי פקדו את ההיכל והרשימו אחד את השני באנגלית הכה שוטפת שלהם. אני לא אשקר: הגעתי שיפוטית, קשה לי עם מבוגרים ואין לי כבוד לכוכבי עבר, ועם כל הכבוד האדיר לסיינפלד, אולי גדול הקומיקאים של דורנו – כן, הוא כוכב עבר. לוקח רגע להתגבר על הדיסוננס העצום: בין אווירת יד אליהו הכדורגלי במוצ"ש למוזיקה שבהיכל (פרנק סינטרה שר "ניו יורק ניו יורק"), בין זה שעוד רגע תתחיל הופעה של ג'רי סיינפלד לזה שמישהו צועק "מורן! מורן! תביאי ת'מעיל שלי איתך!".
את הערב פתח בחימום משונה מארק שיף, קומיקאי יהודי ניו יורקי בן 500 בערך, כשביאס את הערב וגרם לי להרגיש כמו ילדה בת שבע מרמת השרון כשפוגשת דוד רחוק מאמריקה עם ניחוח בושם זול, הרבה אנגלית מהירה שאני לא מבינה ומחשבות על למה הוא לא הביא לי ניו באלאנס במתנה. שיף עשה בראש קישור קלוש אך ברור – ישראל זה יהודים, אז אני אדבר על יהודים. מה ששיף (ואח"כ גם סיינפלד עצמו) לא הבינו זה שיש הבדל מהותי ואדיר בין ישראלים ליהודים. ההבדל הוא שאנחנו לא אוכלים גפילטע פיש במעדנייה בברוקלין ואנחנו לא יודעים מה זה לבקר סבתא יהודייה חופרת פעמיים בשנה בפלורידה. אנחנו יותר מזרח תיכוניים, אנחנו בקטע של לצפור בכביש, לאכול סביח, לעקוץ את מס הכנסה ולעשות שבת אצל סבתא בקרית גת. לכן, בדיחות היהודים שלו לא כל כך צחקו, למרות שהקהל העצום ניסה להראות שהוא מבין אנגלית בלי תירגום וצחק צחוק מוקלט של סיטקום. מארק שיף הוא עתיד אפשרי של סיינפלד שלא נשלף ממרתפי מועדוני הסטנדאפ כשאני עוד לא הייתי בתיכנון, היישר לתוכנית של ג'וני קרסון ומשם ל"סיינפלד" – גירסה לא מצחיקה ולא מצליחה של קומיקאי יהודי מבוגר. למה סבא מחמם סבא? חסרים קומיקאים צעירים בניו יורק?
ואז עלה בריצה לבמה ג'רי סיינפלד, גרסת 2015. מה קורה כשמדמיינים את ג'רי סיינפלד כיום? עולה בראש תמונה של חנון מתולתל, רזה, לבוש כמו יגאל בשן בימי "הופה היי". אבל כמו יגאל בשן, גם סיינפלד התבגר, מאוד, וכיום הוא נראה כמו בנם המפגר של שי אביבי וג'ון טרבולטה, פלוס מלא, מלא כסף. סיינפלד עשיר, ואי אפשר להוציא את זה מהראש במן המופע, בזמן שהוא מדבר על שירותים ציבוריים, קפה, אוכל, נישואין, ילדים ועל האנושות – איך אפשר להאמין לו כשהוא כל כך פאקינג עשיר? המעלה הכי טובה של סיינפלד בנוקיה היא היכולת שלו לגרום לי ולעוד עשרות אלפי מורניות, איציקים, לימוריות ואספים להזדהות איתו. אדם ששוכר חניונים על גבי חניונים במנהטן רק עבור מכוניות השעשוע שלו הצליח לזקק סיטואציות ולגרום גם למי שחוזר הביתה במונית לפלורנטין להזדהות איתו (הוא גם מדבר על זה, מה שמאוד מקל על האווירה).
במשך שעה ורבע סיינפלד נגע בוירטואוזיות ובמקצועיות בשלל נושאים שברור שהם חלק קבוע ברוטינה שלו – והקהל עף עליו. זה היה משמח בעיקר כי זה יצר את התחושה שישראל היא כמו שאר העולם: משכיבים ילדים לישון, אוכלים בבופה, נוסעים לחופשות, משתמשים בטלפון סלולרי, אוכלים מול הטלוויזיה. אנחנו כמו באמריקה (הזדהות שאני בטוחה שניחמה את הקהל כולו). גם ההתייחסות שלו לנישואין הייתה מעולה, כשהוא הצליח ללעוס בצורה מעניינת דווקא נושא מעייף ושחוק כמו "ההבדלים בין גברים לנשים". אישה היא חכמה, הסביר סיינפלד, היא שואלת שאלות בעוד גבר רק מחכה שישאלו אותו. וכשאישה מסיימת להבין הכל ולהיות גאונה, היא מפליגה למחוזות תיאורטיים: מה היה קורה אם הייתי מתה? איך היית מגיב? אבל אחרי החלק המצחיק (באמת) הזה, המופע הפך לסוג של שיחת מסדרון ארוכה מדי. הבדיחות הפכו לסלט צלילים באנגלית. אחרי שעה וקצת של מופע נחמד לכל המשפחה עם סיינפלד הנקי והמחויט, עם פאנצ'ים מהסגנון המוכר שנגזרים משאלות כלליות כמו "למה אנחנו תמיד חייבים לדעת מה השעה?", פתאום מתבהר שהוא מאבד מהרלוונטיות שלו בעולם של סטנדאפ גס, פרוע וכנה, קצת כמו נגן קאנטרי אחרון במציאות של סמפלרים ולפטופים.
ואז קרה נס. סיינפלד אמר תודה וירד מהבמה, וחזר להדרן באמת נהדר של כמה בדיחות נוספות, קצת דיבורים רציניים על ישראל (איך אנחנו אוהבים כשעושים לנו ככה) ואז ענה לשאלות מהקהל. כשהוא נשאל מה הוא אהב בישראל הוא הבריק כשענה שבישראל אין לאנשים תשובה בינונית או אדישה, הכל קיצוני. או "נו פרובלם!" או "איט'ס אימפוסיבל!". הקהל עמד על הרגליים בתשואות, למרות שבישראל דווקא יש בינוניות. אנשים שאוהבים את סיינפלד כאילו אין איימי שומר וראסל ברנד בעולם.
אבל למרות השיפוטיות צריך להגיד לו תודה. תודה על כך שהוא טרח והגיע, על זה שהוא קיים ועל הסדרה ההיא, שלא משנה מה, חייבים להודות – היא די שינתה את ההיסטוריה של הקומדיה. סיינפלד החכים לומר לקראת סוף המופע "תינוקות באים לעולם. למה? כדי להחליף אותנו". אין לו מושג כמה הוא צודק.