חמש שנים אחר מותו של יוצר הקומיקס המיתולוגי, בדיסני + עלה סרט דוקומנטרי חביב שסוקר את חייו ומנציח יפה את דמותו האייקונית. אבל הוא גם מעלה מן האוב כמה זיכרונות שאולי כדאי גם ליוצרי הזוועתון "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" לראות, ולהיזכר איך עושים את זה נכון
אין כיום מי שלא מכיר את ספיידרמן, הפנתר השחור או את איירון מן, אבל לפני שאלה היו טום הולנד, צ'דוויק בוזמן ורוברט דאוני ג'וניור, הם היו הרעיונות של סטן לי – היוצר המיתולוגי מבית מארוול שהפך לאגדה, וזכור לא רק בשל הדמויות שיצר, אלא גם בזכות תפקידי האורח הקטנים שקיבל בכל סרט של מארוול. כאדם כותב, תמיד הערצתי את היכולת של סטן לי להעלות במוחו כל כך הרבה סיפורים שונים ומופלאים, ולמרות שלרוב אני לא נוהג ליפל למרה שחורה בגלל מוות של אדם מפורסם, במקרה של סטן לי זה היה שונה. במקום כלשהו במוח שלי נשארה אמונה אמיתית שטיטאן בסדר גודל של סטן לי לא יכול למות, ונותר חור ענק בלב של המון מעריצי מארוול. כעת יצא בדיסני פלוס סרט דוקומנטרי על חייו של סטן לי, בבימויו של דייוויד גלב, שמספר הכל אודות האיש שהמציא מחדש את ז'אנר גיבורי העל.
תתכוננו מראש: אין הרבה אקשן בסרט. בכל זאת, דוקו על אדם מת. רובו מספר על החיים של סטן לי, הפעולות שעשה כדי להגדיל את החברה, האופן שבו בנה את המותג של מארוול, על שיטת העבודה שלו – ורק נגיעה קטנה בסכסוך שלו עם סטיב דיטקו, שיצר יחד איתו את ספיידרמן. אין פוליטיקה פנימית, אין חשיבה אסטרטגית, יש רק את הקול של סטן לי לצד קולותיהם של אורחים נוספים כמו ג'ק קירבי ורוי תומס, שנלקחו מתוך קטעי ארכיון, אבל יש הרבה מאד דברים מעניינים אחרים.
הסרט מסופר דרך אילוסטרציות, לפעמים תמונות של דמויות מיניאטוריות, לפעמים סקיצות קומיקס שמתארות את האופן בו עובדים במארוול. זה קצת תזזיתי לפעמים, אם כי לרוב נסבל.הדבר הכי מעניין בסרט הוא האופן שבו עבדו פעם בסטודיו של מארוול. כשהם ייצרו רק קומיקס, מארוול יצרו גיבורים שהם אוהבים – או כמו שסטן לי אמר: "דמויות שלפעמים מנצחות, לפעמים מפסידות, לפעמים נופלות על הפנים ומתמודדות עם בעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים". אותם גיבורים נבראו אל מול נבלים שאפשר להזדהות איתם, שיש הצדקה למעשיהם מלבד רוע מוחלט ורצון לכאוס. נבלים שאפשר להבין ודמויות שרוצים לקרוא.אבל כשסטן לי נקלע למחסום כתיבה, אשתו ג'ואן לי שאלה אותו בפשטות – למה שלא תיצור דמויות שאתה אוהב?
הסרט הדוקומנטרי על סטן לי הוא תזכורת חשובה עבור מארוול לחזור לשיטה של פעם, לרצון לייצר דמויות שהן יותר מאקשן אסקפיסטי. אנחנו נמצאים בתחילתו של עידן חדש, ולמרות ההצלחה של "שומרי הגלקסיה 3", השלב הנוכחי של מארוול התחיל ברגל שמאל עם "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה", שהיה אחד הסרטים הכי גרועים שמארוול אי פעם הוציאו. השאלה הפשוטה של ג'ואן לי היאבדיוק מה שאני מרגיש כלפי מארוול בשנים האחרונות. זה נראה שכל כותר מטעמם נועד אך ורק למען המטרה היחידה של לעשות כסף. מארוול ייצרה נוסחה שעבדה לה תקופה. יש גיבור, לגיבור יש משימה להציל את העולם/ניו יורק וכמובן מושא אהבה והגיבור תמיד משיג את הבחורה והגיבור תמיד מציל את היום. זה לא מרגיש כאילו יוצרי הסרטים באמת אוהבים את הדמויות שלהם, זה לא מרגיש כאילו אני צופה באנשים אמיתיים עם בעיות אמיתיות בחיים, זה לא מרגיש כאילו הם יכולים למות.
"סטן לי" הוא לא סרט דוקומנטרי חובה לכל אחד, רחוק מזה. הוא סרט תדמית טוב למארוול, הוא מנציח יפה את דמותו של סטן לי ואפילו סוגר פינה בכל הנוגע לעוולות שמארוול עוללו למכונת הגיבורים האגדית – אבל מי שבאמת צריכים לצפות בו הם כל היוצרים שמארוול מעסיקה, רק כדי שיבינו את החזון המקורי של סטן לי וישאלו את עצמם: "איך הכל השתבש?"
"סטן לי", זמין עכשיו בדיסני+
