דוקטור סטריינג': מהמוצלחים שבסרטי מארוול
דוקטור סטריינג' ניחן בתחכום עלילתי ופילוסופי שהופך אותו לסרט לא טיפוסי מבית מארוול
החיסרון הבולט של סרטי מארוול הוא דמות הנבל, שלרוב מאופיין כרוע אינסופי שרוצה להשמיד את העולם בשם אידיאולוגיה מהופכת כלשהי, ומצליח לשכנע כמה יצורים שנדמים לבני אנוש לייצג אותו על פני האדמה. הרוע הלא מוחשי הזה הופך את הקונפליקט ללא אישי, ולכן לא מעניין. לזכותו של "דוקטור סטריינג'" ייאמר שאף שמכמה בחינות יסודיות הוא דומה מאוד לאחיו הקולנועיים, הוא מצליח להיות לא טיפוסי, והעימות הסופי (עד הסרט הבא) אינו קרב אגרופים קוסמי, אלא יש בו תחכום עלילתי ופילוסופי.
הרופא המנתח סטיבן סטריינג' הוא גאון יהיר מסוגו של טוני סטארק (״איירון מן״) שאוהב את הבדיחות של עצמו. תאונה שוללת ממנו את השליטה בידיו, ובחפשו אחר מזור הוא מגיע לאשרם בנפאל, שם הוא מתוודע למכשפה עתיקה שהופכת למנטורית שלו ומלמדת אותו (ומתלמדים נוספים) לאייר עיגולים זוהרים באוויר שדרכם אפשר להגיע לכל מקום בעולם. היא שולטת גם בזמן, ויכולה להפוך מרחבים לאלסטיים כמו קליידוסקופ – ראינו משהו דומה ב"התחלה" של כריסטופר נולן, אבל כאן האפקט מוכפל פי 100, וזה ראוותני ומרהיב.
הליהוק של בנדיקט קמברבץ' וטילדה סווינטון – צמד שחקנים גדולים בעלי מאפיינים חייזריים – לתפקידי התלמיד חסר הסבלנות ומורתו הקירחת שמביטה עמוק לתוכו ומוציאה אותו מתוך עצמו הוא הברקה שמניבה שלל דיבידנדים. הסצנות היותר משעשעות צומחות מהדיאלוגים החד צדדיים בין סטריינג' לבין ספרן חתום פנים בגילומו של בנדיקט וונג, שמתברר שכבר ראינו אותו בכמה סרטי מדע בדיוני, אבל הפעם אי אפשר לפספס אותו – יש משהו בקרחת שמבליט את הייחוד בעוטים אותה.
סיידקיק נוספת היא גלימה אדומה בעלת רצונות משל עצמה. אף שהיא מתאימה יותר לעולם של הארי פוטר, היא תורמת לרובד הקומי של הסרט, שמשיג מינון נכון של רצינות ובדיחות דעת. שתי סיומות אחרי הכותרות מזכירות לנו שהדוקטור נועד לשתף פעולה עם "הנוקמים". אפשר רק לקוות שלא ילך לאיבוד בהמון.