הדוקו על נועם שוסטר אליאסי גורף שבחים בפסטיבל סאנדאנס

"דוקומנטרי דחוף, פוקח עיניים וחמלתי באופן עצום": כך כתבה אמש (א') מבקרת הקולנוע טומריס לאפלי במגזין הנחשב Variety על הסרט "דו קיום, בתחת שלי!", העוקב אחר הקומיקאית הישראלית (וחביבת טיים אאוט) נועם שוסטר-אליאסי. בביקורת מחמיאה באופן יוצא דופן, שנכתבה עקב הקרנת הסרט במסגרת התחרות הדוקומנטרית של פסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי, המבקרת מתמקדת כמעט באופן בלעדי בשוסטר-אליאסי עצמה (וקצת פחות ברמה הצורנית של הסרט), ומתארת את הסרט כ"לרוב מאוד מצחיק, ולעיתים מוחץ לב".

>> הטוב, הרע והדי נורא: הכל מאוד מורכב עכשיו. גם זאב רווח

הסרט התיעודי עוקב אחרי אחר הקומיקאית היפואית המבריקה בהופעותיה ברחבי העולם עם המופע "Coexistence My Ass" (כשמו של הסרט), שמבוצע בשפות אנגלית, עברית וערבית (וגם קצת פרסית), ורץ מזה מספר שנים. הסרט הדוקומנטרי שנוצר סביב המופע עוקב אחרי הקומיקאית עוד מימי הקורונה העליזים, ועד אחרי ה-7.10, כשהכל השתנה ופתאום כבר פחות מצחיק. מאחוריו עומדת הבמאית הלבנונית-קנדית אמבר פארס, המפיקה הישראלי רחל לאה ג'ונס, המפיקה האמריקנית ממוצא פלסטיני רבאב חאג'-יחיא, והצלם הישראלי-צרפתי האדיר פיליפ בלאיש – שהתאחדו כדי להכיר לעולם את שוסטר-אליאסי.

ועל פי הביקורת של ויראייטי, זה מפגש ראשון נהדר. המבקרת מתעדת את היכרותה עם הרקע המיוחד של שוסטר-אליאסי כילידת הישוב הדו-לאומי "נווה שלום", ומתלהבת מהחוש הומור הניואנסי של הקומיקאית. כך, למשל, במהלך הביקורת כותבת לאפלי על רגע שתועד מאחד ההופעות: "'אל תדאג, אני הולכת להיות פה רק 7 דקות, לא 70 שנים', היא אומרת לחבר קהל פלסטינאי ששואג מצחוק. זה בדיוק הרגע בו אלו שלא מכירים כבר את עבודתה הפרובוקטיבית והתזמון הקומי המושלם של אליאסי ככל הנראה יתאהבו בה".

אך המחמאות הגדולות נשפכות לאחר השינוי שעובר על הסרט, בחלקים שצולמו לאחר האסון של ה-7.10. אז, כך לפי המבקרת, שוסטר-אליאסי לא מאבדת את המצחיק, וגם לא את התקווה, אבל בהחלט את הרוח מהמפרשים. "המסר שלה, שדו-קיום בשלום יכולה להתקיים רק בין שני שווים (ולא בין מדכאים ומדוכאים) לא רק מעורר השראה, אלא גם הוכח כנכון לאורך ההיסטוריה", חותמת הכותבת את הביקורת בפרגון אחרון. "היא מקווה ליום בו שלום הופך למציאות שחיים בה, במקום מסר ריק ומחויך. למרות שאין שום דבר קורע מצחוק בנושאים האלו, אליאסי ו'דו-קיום, בתחת שלי!' עושים את הבלתי אפשרי, ומעבירים רעיונות רדיקלים דרך הומור. נדירות הפעמים בהן קומדיה הרגישה כה רצינית ודחופה".