זריחתה של הפגישה: למה כולם יוצאים פתאום לדייטים בבוקר?

בימים אלה מתפשטת בעיר תופעת דייט הבוקר וסוחפת אחריה את חובבי הקפוצ'ינו ושבוזי ההיכרויות. האם מדובר בבשורה שתעיר את הרומנטיקה המנומנמת משנתה או זו שתפיל אותה לתרדמת אפרורית כמאפה ותיק בתצוגה?

דייט בוקר. צילום: שאטרסטוק
דייט בוקר. צילום: שאטרסטוק
25 בספטמבר 2018

"דייט ארוחת הבוקר צריך להיות קצר, מזדמן, לא טרנדי ולהתחיל לפני 11:00", כך מגדירה את הלהיט החדש העיתונאית קייט ברנוט בכתב ההגנה שלה על ברקפסט-דייטס באתר "The Takeout". לדבריה, דייט הבוקר מחזיק במספר יתרונות מובהקים על פני דייט הערב: אתם נשארים פיכחים, הגשת האוכל מהירה, קל לברוח מהדייט בתואנות שונות (כמו צורך לרוץ לסידורים), הוא פשוט יותר ונטול יומרות ומעל הכל, מגישים בו פנקייקס. עם היתרון האחרון לא יכולתי להתווכח.

לגבי האחרים, נותרתי סקפטית. בתור תל אביבית שיצאה לעשרות דייטים בשנים האחרונות, למדתי שבדייט ראשון אף אחד לא רוצה להישאר פיכח וגם להזמין אוכל עדיף שלא (עניין התשלום מורכב בלאו הכי). אם יש דבר אחד שאפשר להסתמך עליו בדייטים זה שהאווירה הלילית תייצר לפחות מראית עין מינמלית של כיף. אם לא לכם, למי שמסביבכם.

ובכל זאת, אין ספק שיש בעיה. נראה שעניין הדייטינג פשוט לא עובד לנו. ההוכחה לטענה המטלטלת הזו, היא שאנחנו מחפשים לו פתרונות כל הזמן. לא מספיק שיש אפליקציות הכרויות, הן גם ממוגדרות וממופות להחריד: חרמנים לטינדר, רציניים לאוקיי קיופיד, פמיניסטים לבמבל, שתומי עין לוואטאבר. ולמרות כל הפתרונות וההמצאות ולמרות תיאום הציפיות הקפדני, בכל זאת כולנו חוזרים שוב ושוב לנקודת ההתחלה, יושבים על בירה פושרת, מול בן אדם סביר אבל לא בשבילנו, מוטרדים מהשאלה האלמותית: "למה לפגוש בן אדם זר זה כל כך נורא?"

דייט בוקר. צילום: שאטרסטוק
דייט בוקר. צילום: שאטרסטוק

מציאות נושכת

לדברי איתמר (34, שם בדוי), רווק תל אביבי שאוהב להזמין בחורות לכוס קפה, האגביות של הבוקר היא זו שמאירה – תרתי משמע – את מוסד הדייטינג האפרורי באור חדש. ככל שהפגישה אגבית יותר, כך מתאפשר לצדדים להכיר זה את זה טוב יותר. במלים אחרות, אותנטיות היא שם המשחק. "אם אפשר שהפגישה לא תתקיים בבית קפה ואפילו תשולב בפעילויות יומיומיות, כמו קניות בסופר, זה עדיף מבחינתי. פעם, למשל, רציתי להכיר מישהי ולא מצאנו זמן להיפגש, אז החלטנו לשבת בטוני ואסתר ולעבוד בלפטופים שלנו אחד ליד השניה. זה היה נחמד ולא מאיים, ודווקא העובדה שלא היינו ב-100 אחוז זה עם זו יצרה מתח משוגע. עבדנו איזה שעתיים שלוש ואז עלינו אליי הביתה".

לפי מה שאתה מספר, אפשר להבין גם שהקז'ואליות הרגה את הרומנטיקה.

"כל חוויה צריכה להיות בעיניי קז'ואלית. גם כשאני קובע לצאת עם מישהי בערב, לא צריכה להיות בעיני מטרה לערב הזה, אלא פשוט פגישה שבה יושבים אחד עם השני כי זה נעים יותר מאשר להיות לבד".

אתה לא רואה גם דבר מלהיב בחגיגיות של הערב? להתלבש יפה, להתארגן מראש, להשקיע?

"זה כיף, אבל לא לדייט ראשון. כשניגשים להכיר מישהו, רוצים להכיר אותו כמו שהוא, באופן ריאליסטי וער כמו שרואים אנשים ברחוב. הרי אלה האנשים שאנחנו רוצים לצאת איתם, האנשים שאנחנו רואים ברחוב, לא אלה מהבר בלילה".

רואים את עצמכם מזמינים את זה בדייט? כולל התפוז. צילום: שאטרסטוק
רואים את עצמכם מזמינים את זה בדייט? כולל התפוז. צילום: שאטרסטוק

והאלכוהול לא חסר?

"דייט בבוקר הוא לא מלחיץ ולא מאיים, ככה שאני לא מרגיש צורך באלכוהול. גם קפה זה ממש נחמד".

איתמר הוא תל אביבי מבראנז'ת הרווקים התשושים. אחרי קשר ארוך הוא חזר לסצנת הרווקות עם פתרון חדיש ומהאופן שבו הוא הציג את הדברים כמעט אפשר להשתכנע שמדובר בפתרון קסם. אבל מהי הנהירה הפתאומית הזאת אחר הפשטות, ההיחשפות, האינטראקציה האנושית הבסיסית? ממתי היומרנות, הדת הבלעדית של תל אביב, הפכה לאוייבת? האם יכול להיות שאיתמר, אמן שמתחזק כתל אביבים רבים פרסונה אדישה, פוטוגנית ומצליחנית, עבר מסע זן כהלכתו והגיע למסקנה שכל מה שנחוץ לו הוא קשר אנושי ישיר ועירום ממסיכות? יתכן. אני לא שוללת. או שאולי הוא מצא דרך יעילה להזרים את הפרטנריות שלו למיטה בפחות מאמץ.

רשמיה של רעות (29) מדייט הבוקר שלה היו פחות חיוביים. "זו נראתה החלטה נכונה", היא מספרת. "אחרי דייט ראשון מוצלח עם מישהו, חשבתי שכדאי שאראה אותו באור יום. נפגשנו בבר גוריון, בקיץ, כשכבר היה חום כבד. במשך כל הפגישה הבחור ענה לי בתשובות לקוניות ולא שיתף פעולה בשיחה, עד שבשלב מסויים החלטתי שגם אני לא מדברת. 45 דקות ישבנו בשתיקה. מי יודע, אולי אם היה אלכוהול בתמונה זה היה גורם לו לדבר, כי הדייט הראשון באמת היה אחלה".

ככה אני מדמיינת דייט בוקר, מינוס הזיעה. צילום: שאטרסטוק
ככה אני מדמיינת דייט בוקר, מינוס הזיעה. צילום: שאטרסטוק

גם ללירון (23) לא זכורה חוויית דייט הבוקר לטובה. "סגרתי כיפור אחד בצבא וניצלתי את זה כדי לצאת עם מישהו בתקווה להפרד סוף סוף מהבתולים שלי. הוא בא לאסוף אותי, הייתי במדים ונסענו לעיר הכי קרובה – רחובות. ישבנו שם בלנדוור, הוא לא הזמין שום דבר, אני הזמנתי עוגת גבינה ואפילו לא היה לנו דבר משותף אחד. זה היה גם בוקר של יום כיפור, אז בכלל אווירה לא קשורה. ישבנו בערך שעה. אחר כך הוא לקח אותי לאיזה שדה שהיה קרוב לבסיס שלי והחליט לנשק אותי שם. הייתי כזה, למה שנתנשק עכשיו? זה בוקר! התנשקתי איתו, זה היה ממש גרוע ואז חזרתי לבסיס ולא דיברתי על זה עם אף אחד. ראיתי אותו באיזה יום הולדת לא מזמן והוא ממש התנצל על הנשיקה. עד כדי כך זה היה ברור שזה תלוש".

עוד כתבות שיעניינו אותך:
המלצות לאירועים בלתי נסבלים שעלולים להתקיים בתל אביב
רוצה אבל מפחד: קווים לדמותו של המבולבל
החלטתי להיות ידידה של סטרייטים וזה מחריד

הסיפורים של לירון ורעות מזכירים את הפחד האמיתי שמסתתר מתחת לדייט האגבי שמציע איתמר. כי מה העניין עם אגביות? יש לה מחיר של חוסר משמעות. זה לא שאפשר למוסס סיטואציה מורכבת ומביכה של היכרות דרך שכבה נוספת של סתמיות. כל עולם הדייטים בתל אביב סתמי ואגבי מספיק גם ככה. שלא לדבר על כך שהיכרות באור יום היא לא בהכרח היכרות אמיתית יותר. הטענה שאתה האדם שאתה בשמונה בבוקר, חצי בהכרה, מתאושש עדיין מיום האתמול היא טענה ריקה. נדמה לי שהמניעים שאיתמר הציג הם קרים, מתועשים כמעט. מזכירים בהיגיון שלהם את הפתרונות של האפליקציות, שעסוקות בעיקר בשאלה כיצד אפשר להכיר כמה שיותר אנשים בכמה שפחות זמן. וזאת הנקודה: ניסיון לפתרון "בעיית הדייטינג" נוגע הרבה פעמים בבעיית הזמן שמתבזבז כשאנחנו יוצאים לדייט לא מוצלח. אבל אולי זאת לא הבעיה האמיתית שיש לנו עם הכרויות.

הנה מאמי, לא יכול לפנות לך ערב אבל רומנטיקה לא נמדדת בזמן. צילום: שאטרסטוק
הנה מאמי, לא יכול לפנות לך ערב אבל רומנטיקה לא נמדדת בזמן. צילום: שאטרסטוק

ארוחת בוקר של אלופים

עמרי (34) ואנה (31), נשואים באושר כיום, נפגשו בדייט בוקר. הם הכירו דרך חברה משותפת שהראתה לעמרי תמונה של חברתה. לדברי אנה, הוא לא התלהב. "הייתי אחרי פרידה", מזכיר עמרי לאנה, "לא רציתי לבזבז אותך על ריבאונד".
אנה: "זה בסדר, אחר כך הכרתי אותו מאחורי הקלעים של איזה פרוייקט ששנינו השתתפנו בו, וגם אני לא התלהבתי. הוא היה ממש שחצן ומביך".
עמרי: "היא הייתה שמוקית".

מקסים. אז איך זה כן התחיל?

עמרי: "כשהתחלתי איתה באופן פורמלי, בפייסבוק, זה זרם".
אנה: "הוא לקח את הטלפון שלי, אמר שיתקשר ולקחו לו שלושה ימים. בדיוק הייתי כבר בשלב שמספיק לי עם בחורים כאלה, לכן כשהוא הציע להפגש אמרתי 'טוב יאללה, מחר ב12:00'. לא רציתי להשקיע בזה יותר מדי".
עמרי: "בעיניי זה היה גם מקורי ומגניב".
אנה: "אני לא חושבת".
עמרי: "ככה הכל על הדרך".
אנה: "סיימנו את הדייט כשהוא היה צריך ללכת לשנ"צ".

ושם הבנתם שנועדתם זה לזו.

עמרי: "בסוף הדייט הזה הצעתי לה להפגש גם בערב והיא זרמה. הדייט לאור יום נתן בוסט כזה של להמשיך הלאה. זה היה כמו אודישן לדייט. לא, זה כאילו הכנה לאודישן, זה היה מרגיע".
אנה: "אחרי שראינו אחד את השנייה עם כל הזיעה והגועל, עניין אותנו לראות אם אנחנו אטרקטיביים בלילה".

דייטים ראשונים בבוקר הולכים להם טוב כל כך שהם לא יכולים להפסיק. "50 דייטים ראשונים"
דייטים ראשונים בבוקר הולכים להם טוב כל כך שהם לא יכולים להפסיק. "50 דייטים ראשונים"

לא עדיף לגשת ישר לפוטוגניות הלילית, שבה כולנו מרגישים סקסיים יותר?

עמרי: "בערב זה תמיד גם סליזי יותר. ממשיכים מאיזה בר או מסעדה למועדון, ויש חוק לא כתוב שבסוף הערב הגבר צריך להזרים את האישה הביתה. אני באופן אישי כמעט לא נוגע בדייט ראשון, אבל עדיין יש את המתח הזה של מה יקרה בסוף".
אנה: "וגם האישה מתוחה מהשאלה איך יסתיים הערב והאם הוא ינסה".
עמרי: "מעבר לזה, הרגשתי שהדייטים הרגילים משעממים אותי, שאני כבר בשבלונה קבועה של היכרות. אור יום זו הזדמנות לעשות משהו אחר. גם יכולתי לראות ככה את העיניים היפות שלה".

הסיפור המתוק עד אימים של עמרי ואנה גרם לי להרהר (במבט חולמני קמעה) בדבר קיומה האפשרי של הקומדיה הרומנטית האמריקאית ממש כאן בינינו. אולי בדייט הבוקר באמת נמצאת הישועה, אולי דווקא השגרתיות שבמפגש לאור יום היא ניפוץ השגרה האמתי. אולי רק כך המשחק הקבוע, השחוק והעייף שנקלעתי לתוכו – כמו רבות מחברותיי – עשוי להיפרץ ולגלות מבעד לסדקים הזדמנויות חדשות. ואולי במקום להימנע מהסליזיות של הלילה, כמו שציין עמרי שעשה בפגישה עם אנה, אפשר להניח גם שלילה לא מוכרח להיות סליזי. אולי אפשר להניח גם שסקסי לא מוכרח להיות סליזי, מפני שאנחנו רוצים בסקסיות הזאת והיא יכולה להביא איתה רומנטיקה. ואם אנחנו ממש אמיצים, נוכל לנסות ולהניח שדייט לא מוכרח להסתיים בחתירה של הגבר לסקס. אפשר פשוט להניח שמראש באנו להכיר זה את זה, להקשיב ולכבד וזה לא תלוי שעה ביום. זה משחק שיהיה לכולנו כיף יותר להשתתף בו, לא משנה אם הוא מתקיים על רקע קוקטייל או מיץ תפוזים. זו תהיה שבירת שגרה מדהימה, ואם ממש נסמוך זה על זה, נוכל אפילו ליהנות מדרינק ללא חשש מהבאות.