התקדמו בחיים: אותו זוג. חמש שנים אחרי. ממש לא אותה הדירה

מי: יובל צימרמן (28), גיא צימרמן (29) (לא, הם עוד לא נשואים)
איפה: רחוב לונץ, לב העיר
ותק: שנה
מטראז': 70 מ"ר

גיא, עובד בחברה לתחבורה חכמה, ויובל, מנהל שיווק בעסק המשפחתי וסטודנט לאוצרות. הם גרים בדירה שהם תכננו עד הפרט הכי קטן במלוא תשומת הלב, ואצרו לתוכה פריטי עיצוב על זמניים, שיצרו בית שהוא בעצם יצירת אומנות בפני עצמו. אם נהיה כנות, שניהם צריכים לעשות הסבת מקצוע דחופה ולהתחיל להתעסק בעיצוב, כי מזמן לא ראינו כשרון שכזה. וכשאנחנו אומרות "מזמן" אנחנו מתכוונות לכך שב-2019 כבר פגשנו את צמד הצימרמנים הזה, אז בתחילת דרכם, בדירה ששכרו יחדיו ברחוב נחמני. מעניין לראות מה חמש שנים עושות.

>> ממלכת דנמרק: הצצה למקדש קטן של סטייל בצפון הישן

"מאז שאני זוכר את עצמי אני אוסף" מספר יובל, "כשגיא הצטרף לחיי לפני 6 שנים, הוא התחיל לאסוף יחד איתי. בדרך כלל אני מאתר את הפריט והוא מתעסק בבירוקרטיה. היום, זה לחלוטין התחביב המשותף של שנינו. אנחנו אוספים החל מאבנים יפות בחוף, ועד לרהיטים של מעצבי על. אנחנו מרגישים כשמשהו הוא אומנות, גם כשהוא מגיע מהטבע".

הגינה

"האהבה שלנו לצמחים וקקטוסים מחייבת גינה, כך שלא היה לנו ספק שאנחנו הולכים על דירת קרקע". מספר גיא. "ידענו שעם מחשבה ותכנון טוב, נוכל להפוך אותה לפרטית, מוארת ונעימה, ואכן כך יצא. את הדק בנינו בעצמנו, עבור הקקטוסים הגדולים יצרנו קיר אחורי מתכתי, שמבליט אותם ומוסיף טקסטורה שמדברת עם שאר הבית. יצרנו אדנית פינתית לעץ הפיטנה, וחיפינו אותה במראה שרואים דרכה את הקקטוסים, וכך הם נכנסים למבט מכל נקודה בגינה. זו הפינה האהובה עלינו".

 

 

הסלון

"כל המרחב המשותף מחובר לאופן ספייס אחד גדול, כשהמערכות חשופות, הקורות חשופות, והבטון חשוף. רצינו לייצר תחושה תעשייתית מחוספסת, על טהרת חומר הגלם", מספר יובל. "הסלון מורכב מפריטים שמצאנו במרקטפלייס כמו שולחן הזכוכית וגוף התאורה השחור, עם פריטים שייבאנו מחו"ל, כמו הספה של המעצב רודני קינסמן שהגיעה במשלוח מקרואטיה, או הפוף ושרפרפי השעם שהגיעו איתנו ממרוקו ואפילו נכנסו במזוודה. הכורסאות שייכות למעצב הדני פין יול שעולות בדרך כלל הון תועפות, ואיכשהו מצאנו אותן בשוק הפשפשים בגרושים. את כד הפרחים מקרמיקה הכינה אמא שלי ואת הציור של הפיטנה על רקע תל אביב, ציירתי על חתיכת קרטון".

 

 

המטבח

"את המטבח רצינו להשאיר מינימליסטי ונקי, והוא הפך להיות מרכז הבית. מאז שעברנו לפה התחלנו לבשל וזה ממש כייף." מספר גיא. "כסאות הבר הם כסאות טוקיו של המעצב רודני קינסמן שחלמנו עליהם עד שמצאנו אותם בקרואטיה ושלחנו לארץ. האי, מחופה בלוחות פח שפירקנו ממשרד של חבר, שהתאימו לגופי התאורה התלויים מעליו, שהם הפיס הראשון שקנינו שפתחו לנו את האהבה למתכת. מעל הארונות, אוסף כלי המורנו הירוקים של יובל, שהוא חולם להפוך יום אחד לשנדליר". 

 

 

המשרד

"זה חלל שהוא בין לאונג' לחדר עבודה, והוא על טהרת הוינטג'." מספר יובל. "הכורסאות הירוקות של שנות ה-70 הן מציאה מהמרקטפלייס, כך גם השטיח של שנות ה-50, שולחן האלכוהול שהוא ספייס אייג' קלאסי, וכסאות הוינטג' הסגולים. את שולחן העבודה של שנות ה-70, לקחתי ממשרדים שנסגרו. המנורה, שייכת למעצב הונגרי שטסנו עד לבודפשט כדי להביא אותה, ושאר גופי התאורה מקופנהגן. על הקיר, ציור מדהים של דוד שלי, אליעזר זוננשיין, משנות ה-90'". 

 

 

המזנון

"המזנון הוא עוד אחת ממציאות המרקטפלייס." מספר יובל. "מזנון יחיד ומיוחד שנעשה בזמנו בעיצוב אישי, עליו חלק מאוסף כלי המורנו הירוקים, ציור שציירתי על קרטון, צלחת מתכת עם דגל טורקיה עשויה סליל אחד, ובובת וודו של ארדואן מחנות עיצוב בברלין שמרגישה רלוונטית מתמיד." 

יצירות האבנים של יובל

"חוף רשפון (שיש המכנים אותו גם חוף ארסוף) זה החוף שגדלתי בו ואחד המקומות האהובים עליי בארץ. תמיד ידעתי שאצור בהשראתו." מספר יובל. "כמעט מכל ביקור אני אוסף את האבנים האופייניות לחוף שאיחדתי אותן ליצירה התלויה על הקיר, וגם לאהיל שתלוי מחוץ לחדר השינה. כדי החימר שאני מכין מזכירים לי את הצוקים הבנויים משכבות של כורכר, שהחוף יושב למרגלותיהם". 

 

חדר השינה

"בכניסה לחדר השינה תלוי האהיל שיובל הכין מאבנים, וציור על עלה מריחואנה של דוד שלו, אליעזר זוננשיין." מספר גיא. "לצדי המיטה שידות וינטג' שונות מהפשפשים ומנורות שהבאנו מדנמרק. את הציור של הדג יובל צייר, ועל הקיר, יצירה מבד לבד שחברה טובה שלנו הביאה לנו במתנה".