בית עץ: דירת הסטודיו במונטיפיורי שמרוהטת בעבודות אומנות
מעצבת הרהיטים גילה בביץ', שהציגה בתערוכת נגר אומן ובשבוע העיצוב במילאנו, לא פסחה על הספייס המואר והאסתטי שלה עצמה ורישתה אותו ביצירות אומנות שהן במקרה גם רהיטים. היא גרה באיזור התעשייתי של שכונת מונטיפיורי. רעש המכונות גורם לה להרגיש בבית
מי: גילה בביץ', 36, מעצבת רהיטים ונגרית. בעלת הסטודיו frill furniture
לונה, 11, חתולה כעוסה
איפה: הצד התעשייתי של שכונת מונטיפיורי
ותק: שנתיים
מטראז': 60 מ"ר
אינסטגרם: ברור, הנה
"נולדתי באוקראינה ובגיל 4 עברנו למצפה רמון", מספרת בביץ'. "כשהייתי בתיכון עזבנו לארצות הברית ונשארתי ללמוד שם עיתונאות בקולג'. בגיל 24 הרגשתי מבולבלת ומשועממת אז החלטתי לעבור לתל אביב. חשבתי שאני אחיה פה שנה ואחזור לארצות הברית, אבל כשהגעתי הכל נפל למקום. מצאתי את עצמי מוקפת חברים ובעבודה טובה אז החלטתי להישאר. מאז אני גרה פה כבר 12 שנה, הזמן הכי ארוך שחייתי במקום אחד. עברתי מעל לחמש דירות בזמן הזה. הדירה הקודמת שלי הייתה בשכונת התקווה. זאת הייתה דירה חמודה אבל ממוקמת צמוד לשוק ובקומת קרקע, אז כל היום הייתי שומעת שיחות של אנשים. בתקופה של הקורונה החלטתי לחפש דירה חדשה במקום שקט ועם אור טוב, כדי שאוכל להשתמש בה גם כסטודיו לצילום ולתעד את הרהיטים שאני בונה".
איך הגעת להיות מעצבת רהיטים?
"נולדתי להורים סובייטים במשפחה מרובת ילדים אז הייתי רואה את ההורים שלי עושים הכל בעצמם – אם נקרעה ספה אז מרפדים אותה ואם אחד הילדים צריך בגד חדש אז תופרים לו. אני מאמינה שמאוד הושפעתי מזה. מאז ותמיד הייתה לי משיכה לרהיטים אבל ההורים שלי העדיפו שאני אעסוק במשהו פרקטי (לא ברור איך הם חשבו שעיתונאות זה פרקטי). אחרי שעבדתי הרבה שנים בתקשורת לפני 5 שנים החלטתי ללכת על זה ונרשמתי לקורס רפדות. בקורס קודם בונים הדומים ואז מרפדים אותם. די מהר הבנתי שאני רוצה לבנות את הרהיט ולא לרפד אותו. סיימתי את הקורס ונרשמתי לקורס של משרד העבודה שזה קורס נגרות אינטנסיבי של עשרה חודשים פול טיים. השנה הכי מטורפת בחיים שלי. אחר כך עשיתי סטאז' בנגריה וב-2018 פתחתי סטודיו משלי."
איך זה לגור בין כל הרהיטים שלך?
"עץ זה חומר חי והוא מתפתל ומתרחב ומתכווץ עם העונות ושינויי מזג האוויר. כשאני חיה בין הרהיטים שלי אני חווה את כל השינויים האלו. אני רואה את הרווח בין הדלתות של השידה גדל ומצטמצם ואיך הפלטה של השולחן שכלואה בתוך הרגליים מתקרבת ומתרחקת מהם. גם הצבע של העץ משתנה כל הזמן אז אני יכולה לראות מאיפה הרהיט התחיל לפני שנתיים ואיך הצבע שלו השחים עם הזמן. זאת גם הזדמנות לחוות איך גימורים שונים מתנהגים ואיך אותו עץ נראה בגוון שונה עם כל לקה שתשימי עליו".
"בתור מעצבת רהיטים ניסיתי לחפש שפה משלי. שיסתכלו על רהיט ויגידו 'זה של גילה', שמתי לב שאני מתעניינת בשכבות וההחלטתי להניח שתי פלטות עם חורים בצורות אבסטרקטיות שהייתי חותכת באופן ידני אחד על השני כדי לייצר עניין ברהיט ותחושה של קלות ושקיפות שבדרך כלל אין ברהיטי עץ. כשהשמש מקרינה על הרהיט הם משפיעים אחד על השני וזה יוצר עוד מימד, כמו יצירת אומנות חדשה".
המיטה
כשנכנסתי לדירה המיטה שלי הייתה גדולה מדי בשביל לעבור בחדר מדרגות. הבנתי שזאת הזדמנות טובה בשבילי לבנות מיטה שמתפרקת ואפשר להעביר אותה בקלות ממקום למקום. יש לי עוד חדר קטן בדירה שחשבתי שיכול לשמש כחדר שינה אבל כשהרכבתי אותה בחלל הזה בשביל לצלם כל כך נהניתי מהאור ומהמרחב שהחלטתי להשאיר אותה פה".
רהיטי וינטג'
"מרחוק זה יכול להראות כמו מנורת לילה, אבל זה בעצם אימום – כלי שכובענים היו מותחים עליו את הבד בשביל לייצר כובע לפי מידה. קניתי את זה מסוחר וינטג' שפרסם אותו בקהילת אספני וינטג' בפייסבוק שנקראת "החברות של וינטג'ולי". אני מכורה לקבוצות האלו ותמיד עוקבת אחרי החפצים שעולים."
"להורים שלי יש אוסף ענק של פריטי וינטג'. הם חיים בארצות הברית ויש שם שפע מטורף של חפצים ישנים, כי יש מכירות רכוש של אנשים שנפטרים שמוכרים את כל תכולת הבית שלהם עד רמת הכפתורים, אז יש להם מרתף מלא בפריטי וינטג' מסודרים בקופסאות ממויינים לפי סוג. באחת הפעמים האחרונות שנסעתי אמא שלי נתנה לי את המשקפת הזאת".
"הצלחת היא של יערה אורן, שהיא ציירת שאני מאוד אוהבת, יש לה עבודות אבסטרקטיות שמרגשות אותי. תקופה ארוכה רציתי לקנות ממנה יצירה, אז הלכתי לסטודיו שלה ורכשתי אותה ממנה ישירות. זה נחמד שבתל אביב יש קהילה של אמנים מוכשרים ואת יכולה לקנות ישירות מהיוצר, יש בזה משהו הרבה יותר מספק".
המטבח
"הרהיטים שהדייר הקודם השאיר היו כבדים ומוזרים. הדבר היחיד שהחלטתי להשאיר זה השולחן התעשייתי הזה שהרגיש לי מתאים למרחב".
"מה שתלוי על הקיר זה שלד של קקטוס. ככל הנראה סברס. חברה מהקורס נגרות פעם חזרה מטיול והביאה לי אותו".
הסלון
"שידה שעיצבתי במיוחד בשביל שבוע העיצוב במילאנו. העציץ שתלוי בצד הוא של קרמיקאית שקוראים לו נועה ראזר. אני מרגישה ששני הפריטים נועדו אחד לשני כי אפשר לתלות את העציץ בתוך החור. יש לי חלום לעשות שיתוף פעולה עם מעצבת פרחים שתעשה לי שזירה בתוך רהיט חורים. במדף האמצעי יש ספר עבה ברוסית של צ'כוב שהבאנו מאוקראינה בשנות ה-90, תמיד אני אומרת שאני אקרא אותו ונתקעת בעמוד הראשון".
>> מעוניינים שהדירה שלכם תופיע במדור "דירה להכיר"? כתבו לנו מייל עם הפרטים (וגם תמונה או שתיים) ל-apartment.to.meet@gmail.com ואנחנו ניצור קשר כדי לספר את סיפורה של הדירה, הדיירים והחפצים שבהם בחרו למלא את הבית. לא בטוחים שהדירה שלכם מתאימה? נסו בכל זאת, מה כבר יכול להיות, מקסימום נכיר