צריך גיבור: 20 הסרטים הכי טובים של מארוול, מדורגים

יותר מדי גיבורים, פחות מדי זמן מסך. היקום הקולנועי של מארוול. צילום: מתוך הפוסטר של "סוף המשחק"
יותר מדי גיבורים, פחות מדי זמן מסך. היקום הקולנועי של מארוול. צילום: מתוך הפוסטר של "סוף המשחק"

העולם הקולנועי של מאוול מלווה אותנו כבר כמעט עשור וחצי, ואחרי שראינו אותם מצילים חצי עולם, מטיילים בעולמות מקבילים, מחברים פרנצ'ייזים ונלחמים בלייזר מהשמיים אינספור פעמים, הגיע הזמן להחליט על הדירוג של עשרים הסרטים הכי טובים ב-MCU. איזהו גיבור הכובש את המקום הראשון?

כבר 14 שנים שמארוול שולטים בז'אנר גיבורי העל, וכמעט קשה לזכור את תעשיית הקולנוע טרום ה-MCU. הפרויקט הקולנועי השאפתני ביותר בדורנו, פרנצ'ייז שהפך את מסחטת הכסף של המשכונים וטרילוגיות לבדיחה, עם 29 סרטים (נכון לכתיבת שורות אלה) שגוללים סיפור בהיקף שטרם נראה בעולמות הקולנוע, ואנחנו עוד רחוקים מהסוף. תאהבו או תשנאו אותם, הפרויקט המופרע של קווין פייגי שינה את כל כללי המשחק והפך לתופעה התרבותית החשובה ביותר של העידן הנוכחי.

לדרג את סרטי מארוול היא משימה אכזרית וחסרת הערכה, אבל מישהו צריך לעשות את זה. אספנו את מיטב כתבי התרבות שלנו ושלחנו אותם לבחור ולדרג את עשרת סרטי ה-MCU (סורי לוגאן וטובי מגווייר, אולי בפעם הבאה). שכללנו את התוצאות, ניצחנו נבל על שניסה לירות עלינו לייזר מהשמיים, ולהלן התוצאות. ובעיקרן – הפתעה. הסרטים שדורגו הכי גבוה אצל רוב מוחלט מהבוחרים היו אלו שנשענים לצדדים היותר כיפים, מוזרים וצבעוניים של מארוול. אלו הם עשרים (ואחד) הסרטים הטובים ביותר ב-MCU (כי אף אחד לא רוצה לגלות כמה נמוך הגיע האלמנה השחורה), מדורגים מהטוב ביותר ומטה. סנאפ'.

1. ת'ור: ראגנרוק (2017)

אם הייתם אומרים לנו לפני כמה שנים שהסרט שיופיע בראש הרשימה הזו יהיה בכיכובו של ת'ור, היינו צוחקים ואז מובכים קצת. במשך שני הסרטים הראשונים שלו, ת'ור של כריס המסוורת' היה אחד מגיבורי העל החלשים יותר במארוול, ואנחנו לא מדברים על כוחות העל. הדרמה השייקספירית של אריק באנה והעולם האפל מדי הפכו את האל בני האדם לשיעמומון בין כל סרטי מארוול. מי ידע שהוא יהפוך בהינף של סרט אחד לגיבור העל הכיפי מכולם? מארוול ידעו, זה מי. הרי לא בכדי הם הביאו את טאיקה ואיטיטי, שאז עוד היה בימאי ניו זילנדי שיצר קומדיות אוף-ביט חמודות, כדי להפוך את האלים על הראש. וזה לא רק שיעור במיתוג מחדש – ואיטיטי הצליח להחיות את דמותו של ת'ור, להוציא מהמסוורת' את הצד הקומי המופלא שלו, להזריק לסרטיו צבע ולהחזיר את הפופ-ארטיות של הקומיקס המקורי. הסרט שיצא מהשילוב הזה היה כיפי, חכם, מצחיק ומבדר באופן ששינה את ה-MCU לעד. "שומרי הגלקסיה" אמנם עשו זאת לפניו, אבל ב"ראגנרוק" הבנו שהנוסחה החדשה של מארוול יכולה לקחת גם את הגיבור המשעמם מכולם, להפוך אותו לבסיס של הסרט הכי כיף שיצרו במארוול. (מתן)

2. שומרי הגלקסיה (2014)

על הנייר, זה אולי יכול להיראות כמו הימור תמוה – להביא לקולנוע דווקא את אחת מקבוצות הגיבורים היותר מטורללות של מארוול, בסרט שמתרחש כולו בחלל. את התפקיד הראשי נתנו לשחקן שהיה מזוהה לפני כן עם קומדיה ולא עם אקשן, וסביבו הציבו שני חייזרים צבעוניים, דביבון מניאק ועץ ענק מדבר. חוץ מזה, החשיבות של הסרט בתוך המאגר העלילתי המסובך של הסאגה היה משאיר את מארוול עם בעיה גדולה במידה וכל זה לא היה עובד. מזל שזה לגמרי עבד. כלומר, זה לא רק מזל, זה ג'יימס גאן. הבמאי-תסריטאי, שהיה הימור בפני עצמו עבור מארוול, הצליח ליצור שילוב מדויק של הומור, אקשן, רגש ודרמה, תוך כדי הצגה של דמויות ופרטים קריטיים להמשך העלילה. התוצאה נגעה גם לליבם של לא-מעריצים ונתנה ליקום הקולנועי זריקה נדרשת של מוזרות, שמסתבר – כך על פי הרשימה שלנו – השתלם מאוד. (נעמה)

3. הנוקמים: מלחמת האינסוף (2018) (תיקו עם מקום רביעי)

הרגע הזה שבו ת'אנוס מקליק באצבעותיו וחצי מהיצורים החיים ביקום פשוט מתפזרים לפרטיקלים ומתאיינים. איזה רגע מדהים ונפלא. איזו סצנה הופכת מוח. איזה סוף מושלם לסאגת האוונג'רס. במשך כמעט שלוש שעות עסוקים הצופים בשאלה כיצד חבורת גיבורי העל הולכת לצאת מזה, ובדקות האחרונות של הסרט מתברר שהיא לא הולכת לצאת מזה. כל הקלישאות של הז'אנר מתהפכות על ראשן ומתפוצצות מההלם. ומה שמבריק במיוחד זה שברגעי הפינאלה האלה אפשר לחוש אפילו הזדהות משונה עם הרשע האולטימטיבי של הסדרה, והמניעים של ת'אנוס נראים פתאום הגיוניים ואף נכונים. ופתאום מתברר שגם המפלצת רק רוצה להציל את העולם בדרכה. אחר כך הגיע "אנדגיים" והרס הכל עם השטויות שלו, אבל את הרגע המכונן הזה של ניפוץ חוקי הקומיקס אי אפשר יהיה לקחת מ"אינפיניטי וור". בשביל רגעים כאלה היה שווה לראות 29 סרטים בסדרה. (ירון)

4. הנוקמים: סוף המשחק (2019) (תיקו עם מקום שלישי)

21 סרטים לתוך ה-MCU, הגיע הזמן לעשות סטופ סיפור ולהנחית את הספינה המטורפת הזו בנמל בשלום. לפחות עד היציאה לסאגה הבאה. על פניו, "מלחמת האינסוף" הנפלאה הרים להנחתה לסיום סאגת ת'אנוס באופן נפלא, אבל גם תקע את אנשי מארוול עם אתגר עצום בגודלו – לארוז את רוב קווי העלילה לסרט קליימקטי ענק שמאחד יותר מדי גיבורי על (אם כי החיתוך שלהם לחצי לא בהכרח הקל) ואשכרה לעמוד בציפיות הבלתי הגיוניות של המעריצים. והם הצליחו. הם אשכרה הצליחו. הסרט האפי, הארוך, העמוס והרגע-ממש-חייבים-לתת-קלואוז'ר-גם-לדמות-הזאת לא הרגיש כמו מטלה אחת גדולה, אלא כסרט כיפי שמצליח לבקר מחדש בסרטי עבר, לספק עלילת שוד-זמן מהנה, לבדר, לעניין ואפילו לסגור מעגל מושלם עם הקאצ'פרייז שפתח את כל הסאגה אי שם באיירון מן הראשון. על הדרך, הוא גם מצליח לתקל נושאים של אבל ואובדן בסרט אקשן הוליוודי. גם אם יש לכם השגות על אורכו או על העיסוק בקשירת קצוות, קשה שלא להתרשם מההישג העצום בגודלו של לארוז את הסאגה באופן מרשים כל כך. (מתן)

5. שומרי הגלקסיה: חלק 2 (2017)

אחת מהתלונות המרכזיות שסרטי מארוול תמיד זכו להן היא שכל הופעות האורח והעלילות המתחברות שלהם עלולות לבלבל ולהרחיק צופים חדשים. אולי בגלל זה "שומרי הגלקסיה 2", סרט ההמשך של ג'יימס גאן ללהיט הראשון, נמנע מכל זה בשביל עוד סיפור חלל מטורף בלי הופעות אורח של דמויות מסרטים אחרים. במקום זה יש אפילו יותר צבעוניות, עוד חייזרים מוזרים, עוד שירים מהסבנטיז, עוד בדיחות מעולות וסיפור מקורי אך מאוד מארוולי על מערכת יחסים בין אב ובן (שאחד מהם כוכב לכת). חוץ מזה, יש הופעות מדהימות של קורט ראסל, כריס פראט, מייקל רוקר ועוד. אם יש סרט מארוול אחד שיגרום לכם גם לצחוק וגם לבכות, זה כנראה זה. (יונתן)

6. ספיידרמן: השיבה הביתה (2017)

כשאיש העכביש הופיע לראשונה בגרסתו הצעירה והאנונימית (מי ידע מי זה טום הולנד?) ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", ההייפ היה בעיצומו. לאן זה יכול ללכת מכאן? איך ה-MCU יתמודד עם פיטר פארקר צעיר ובראשית דרכו? איך דוד בן ימות הפעם (אוהו, איזה הפתעה ציפתה לנו). התוצאה, "ספיידרמן: השיבה הביתה", הראתה שאולי מה שספיידרמן היה זקוק לו זה לא עוד אוריג'ן-סטורי  עם עוד דוד בן מת או שיתופי פעולה מאסיביים (אלו יגיעו אחר כך) – אלא משימה קטנה ברמה השכונתית, או העירונית, שתגרום לנו לזכור עד כמה כיף להזדהות עם גיבור העל הפופולרי. (דניאל)

7. איירון מן (2008)

הסרט שהוליד את היקום הקולנועי של מארוול, הסרט שהחזיר לנו את רוברט דאוני ג'וניור, הסרט שלקח 18 שנה להביא אל הקולנוע, הסרט שהביא אל המסך את אחד מגיבורי העל הכי מיוחדים ושנויים במחלוקת בתולדות הז'אנר. במבט לאחור "איירון מן" הוא אחד הסרטים החשובים שיצאו בעשור הראשון של האלף, ואם נרצה להגזים מעט נוכל לומר בחוכמת בדיעבד שהוא שינה את פני הקולנוע. גם בלי כל המטען ההיסטורי הזה מדובר ביצירה אדירה מסוגה, אקשן נהדר שמתובל בצ'ארם האינסופי של דאוני ג'וניור שקיבל כאן הזדמנות לשקם את הקריירה וקפץ עליה כאילו חייו תלויים בזה, וכנראה שהם אכן היו תלויים בזה. גיבור העל שהוא בעצם טייקון נשק ללא כוחות על היה בדיוק מה שהז'אנר צריך אחרי האפלוליות הכריס-נולאנית של באטמן כדי להמציא את עצמו מחדש. ואיזו המצאה נהדרת. (ירון)

8. קפטן אמריקה: חייל החורף (2014)

הסרט השני על עלילותיו של סטיב רוג'רס הוא זה שהפך אותו מסוג של סופרמן פטריוטי מגניב לדמות מורכבת הרבה יותר. זה סרט פרנואידי ולרגעים אפל שמעביר את הסיפור של קפ' מתחומי ה"טוב נגד רע" לעולם של כוונות נסתרות, מרגלים ושקרים, עולם שבו קשה לדעת על מי אפשר לסמוך, לעידן הפוסט מודרני. זה גם סרט של נטשה רומנוף כמעט באותה המידה, והדינמיקה של הקפטן והאלמנה מתחדדת בו לכדי שלמות, עם כל הכבוד לחברות העמוקה אך קצת מעיקה של נטשה וקלינט. זה גם סרט הבכורה של שני שחקנים חדשים במגרש: חייל החורף / באקי, שאומץ כמעט מיד כחביב המעריצים, והאחים רוסו, שהפכו מאז לבמאים המובילים של היקום הקולנועי. עם עשייה קולנועית מרשימה וטון ייחודי שישפיע בהמשך על סדרת הנוקמים כולה, מדובר בהברקה שאף מרתון מארוול לא שלם בלעדיה. (נעמה)

9. הפנתר השחור (2018)

לטוב ולרע, "הפנתר השחור" היה סרט גדול יותר ממארוול. התופעה התרבותית שהוא גרר, המשמעות שלו לקהילה האפרו-אמריקאית והיותו הסרט הכי Woke בזמן הכי נכון לכך ניפחו את מהותו באופן לא פרופורציונלי. כלומר, זה סרט גיבורי העל הראשון שהועמד לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר ולפני כשבוע הוא נבחר על ידי מגזין רולינג סטון כסרט גיבורי העל הטוב בכל הזמן. כן, לא רק של מארוול, אלא של כל גיבורי העל. זו היא כמובן בחירה פרובוקטיבית, ולא בכדי הוא רק במיקום הזה אצלנו, אבל אל תתנו להייפ התרבותי המוגזם להטעות אתכם – זה הוא סרט נפלא. צ'דוויק בוזמן ז"ל נותן הופעה בלתי נשכחת בתור טצ'אלה לצד מייקל בי. ג'ורדן, שמוכיח שסרט גיבורי על טוב רק כמו הנבל שלו. העיסוק החכם בתפיסות שונות והמסמר הרגשי שבלב הסרט, כמו גם הפיתרון שלו, מספיקים לבדם להשאיר את ווקאנדה לנצח ברשימה הזו.

10. דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף (2022)

החולשה הגדולה ביותר של הסרט הטרי הזה היא כנראה השם שלו, שמבטיח טירוף בין ממדי בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ'. בפועל, הכי הרבה טירוף שקיבלנו זה שלושה ממדים מרכזיים והצצה לכמה נוספים. אם שמים לרגע את השם והציפיות שיצר בצד, מגלים שמדובר בסרט די טוב עם עלילה מפותלת ומרתקת, גיבורת על במיל' (וונדה) בתפקיד נבל, היכרות ראשונית עם אמריקה צ'אבז, קישור לסדרה "מה אם?" (סדרת האנימציה שמתברר שהייתה הפרולוג לסרט), אישור לקיומם של האקס-מן ביקומים ה-MCU ועוד הפתעות. סם ריימי, שחוזר לז'אנר אחרי שביים את עידן הטובי מגווייר של ספיידרמן, הוא אלוף בלאתגר את הגבלת הגיל האמריקאית, והציג בסרט של מארוול דברים שלא חשבנו שנראה – בין היתר, Gore מפלצות וזומבים. אם תתעלמו מהשם, כנראה גם אתם תבינו שמדובר באחד הסרטים הכי אנדרייטד של ה-MCU. (לירון)

11. ספיידרמן: אין דרך הביתה (2021)

אחרי שב"וונדה-ויז'ן" רמזו לנו על המולטיוורס, ואחרי שפגשנו את השלכותיו בסדרה "לוקי", הגיע תורו של איש העכביש להסתבך עם כל היקומים – והפעם עם חמישה נבלים קלאסיים מכל היקומים (כולל תיקון היסטורי לדמותו של ווילם דפו) ועוד שני ספיידרמנים. הסודיות הגדולה של הסרט, הופעות האורח המאוד מרשימות, הפאן-סרוויס וההכנסות המרשימות בנו הייפ שאין סיכוי לעמוד בו, והסיחו מעט את הדעת מכך שבסך הכל, מדובר בסרט הספיידרמן האולטימטיבי. (לירון)

12. הנוקמים (2012)

ב-2012, מארוול כבר עשו לנו טיזינג במשך ארבע שנים שיום אחד היא תאסוף את כל הדמויות שהציגה לנו עד עכשיו ותשים אותם בסרט אחד גדול. ההייפ בשמיים, המתח בשיאו ולא מעט מאיתנו כבר הכינו את עצמנו לאכזבה, אבל אז הסרט יוצא והוא… אשכרה טוב? "הנוקמים" הראשון הוא סרט שמזכיר לנו עידן תמים יותר בו לא ידענו כמה נורא הבמאי ג'וס ווידון, עידן בו לשים שש גיבורי על שונים בסרט אחד נראה כמו הרבה, ועידן בו הקרב הסופי של סרט יכול להתרחש בבלוק אחד בתוך עיר אחת, ולא ברחבי הגלקסיה. חוץ מזה, הסרט גם הציג לנו לראשונה את מארק רופאלו בתור ברוס באנר AKA הענק הירוק, הופעה שלגמרי מצילה את הדמות הזו (זה שרופאלו לא זכה לסרט משלו בתור האלק זה עדיין מוזר ומאכזב). עם הנוקמים הראשון הבנו סוף סוף שלמארוול יש תכנית שאפתנית מהרגיל, ואת הכלים להוציא אותה לפועל. (יונתן)

13. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (2016)

שנת 2016 הייתה שנת גיבורי העל הולכים מכות אד עם השני, וקצת אחרי שדי.סי נתנו לבאטמן וסופרמן להתקוטט, הגיע תורם של קפטן אמריקה נגד איירון מן. סרט הקרוסאובר הזה הפגיש שתי נבחרות של גיבורים לקרב אידיאולוגי שהופך כמעט מיידית לפיזי – צד אחד, בראשות טוני סטארק, קרא לרגולציה ושיתוף פעולה עם הממשל, בעוד רוג'רס וחבורתו עמדו מנגד והתעקשו על חופש פעולה. הקרב בין המחנות סיפק פאן-סרוויס לרוב – אנט מן ענקי, ספיידרמן בהופעת בכורה ב-MCU, חברים שפונים זה נגד זה, שחזור שוטים מהקומיקס וכן הלאה – אבל יש לסרט הזה גם עומק רגשי לא מבוטל בדמות המשולש סטיב-באקי-טוני, וקונפליקט הנאמנויות של הקפטן בין החבר הוותיק שעבר שטיפת מוח לחבר החדש שהציל את העולם לצידו. אפשר להבין (וגם לא להבין) את כל אחד מהצדדים המעורבים והדרמה היעילה הופכת את הפרק הזה ליותר מסתם מתנה יקרה מאוד למעריצים. (נעמה)

14. ספיידרמן: רחוק מהבית (2019)

לסרט השני של ספיידרמן ב-MCU היתה את המשימה הלא פשוטה של לצאת אחרי "הנוקמים: סוף המשחק" – סרט ארוך, רציני ומרגש שסימן סוף של עידן מסויים במארוול. לכן, "ספיידרמן: רחוק מהבית" היה צריך להיות סוג של אפילוג, והוא בהחלט סיפק לנו את זה, לצד סרט כיפי וקליל יותר. ההרפתקה הזאת של פיטר פרקר סיפקה לנו רגעים קומיים רבים, מערכות יחסים רומנטיות מעניינות והופעה מעולה של ג'ייק ג'ילנהול בתור "מיסטריו". הסרט הזה, שמתרחש במהלך חופשת תיכון באירופה (מה? התיכון שלכם לא לקח אתכם לחופשה בכמה מדינות שונות באירופה אף פעם?) מרגיש כמו חופשה כיפית במיוחד בעצמו. (יונתן)

15. קפטן מארוול (2019)

הסרט הזה חטף לא מעט זעם מקבוצה רועשת במיוחד של הייטרים, ולא ממש ברור למה (כלומר, ברור למה, אבל עדיף להדחיק). אם מתעלמים מרעשי הרקע האלה, מדובר בסרט סבבה לגמרי עם גיבורה מגניבה, נוסטלגית ניינטיז כיפית ואקשן משלהב מאוד. יקירת האינדי בדימוס ברי לארסון נכנסת יפה לנעליה של הגיבורה החזקה-בקטע-דפוק, שמאז אירועי הסרט נראה שהיא מג'נגלת בין יותר משימות ברחבי היקום מקמפיינים של נועה קירל, בעיקר כדי לא לקצר את כל סרטי מארוול ל-15 דקות. המסר הפמיניסטי על הקושי למצוא את כוחך האמיתי מעבר למניפלוציות של אחרים אולי לא הכי מקורי, אבל יש לו ערך לא מבוטל עבור קהל היעד של ילדות ונערות. חוץ מזה, קיבלנו את ניק פיורי הצעיר וחתול-חייזרי! (נעמה)

16. דוקטור סטריינג' (2016)

אם נרצה להסתכל על דוגמה ליציאה מהתבנית המארוולית, כנראה שלא נמצא הרבה מזה ב"דוקטור סטריינג'" – עוד פלייבוי עשיר שחייו מתהפכים, עוד נבל שמתאפיין ב-"אני רשע!" וסלסול שפם (מה השם שלו? יאניס? פסוריאזיס?) ועוד דמות שמקבלת פיתוח משמעותי הרבה בסרטים אחרים. ועדיין, "ד"ר סטריינג'" בהחלט היה משב רוח מרענן אי אז בתחילת השלב השלישי של מארוול, וסימן שהחברה הגדולה רוצה קצת להתרחק מאותם שישה נוקמים ומעלילהם: בניינים נשברים ומתקפלים לצד שלל ויזואליה טריפית, פסקול "ראגה-רוק" של מייקל גיאצ'ינו המעולה ובעיקר ההבנה של במאי האימה סקוט דריקסון שלדמות הצבעונית, שנולדה על רקע הפסיכדליה של שנות ה-60, מגיע טיפה מעניין מעוד אוריג'ן סטורי על אוטומט. תוסיפו למיקס את בנדיקט קאמברבאץ' עם סקסוקה וטילדה סווינטון וקירחת והתלונות אכן מתגמדות. (דניאל)

17. איירון מן 3 (2013)

"איירון מן" היה הסרט שהתחיל את כל היקום הקולנועי של מארוול, וההצלחה הגדולה הראשונה שנתנה להם להמשיך הלאה. "איירון מן 2", לעומת זאת, הייתה אכזבה גדולה, מפוזרת ומטופשת (למרות הופעה טובה מאוד של סאם רוקוול). לכן, "איירון מן 3" היה צריך להיות שונה, ולמזלם של אולפני מארוול, לרוברט דאוני ג'וניור היה חבר שזקוק לעבודה. האיש הזה הוא התסריטאי הדגול שיין בלאק, שאחרי שכתב כמה סרטי אקשן מעולים באייטיז וניינטיז, עבר לביים ועזר לקמבק של דאוני ג'וניור בקאמבק שלו עם "קיס קיס באנג באנג". דאוני החזיר לו את הטובה, ובלאק יצר סרט אקשן, מצחיק, עוקצני, נוסטלגי, עצוב, ועם אחד הטוויסטים המעולים והקורעים ביותר בתולודת ה-MCU. זה גם אחד מהסרטים היחידים של מארוול שמנתחים את הנפש של הגיבור, וגם פשוט סרט ממש כיפי. (יונתן)

18. אנטמן (2015)

מה יותר טוב מסרט גיבור על שיש לו שם של שוער עבר בהפועל חיפה? כלום. שום דבר. אין יותר טוב מזה. תוסיפו את פול ראד החמוד באחד מתפקידיו החמודים ביותר, כמו גם את העובדה שכוח העל שלו הוא להיות ממש ממש ממש קטן, ויש לכם סרט מארוול נהדר, מצחיק ודבילי שכתב אדגר רייט המחונן. למעשה, "אנט מן" לוקח את עצמו כל כך לא ברצינות שהוא כמעט ולא מרגיש כמו סרט של מארוול (רק "שומרי הגלקסיה" שיצא שנה לפניו גונב לו את הרעם הקומי). הוא נחשב אמנם לאחד הסרטים החלשים ב-Phase 2 של היקום המארוולי, אבל זה רק מעיד על הפאן-בויז של ה-MCU. אפשר להבין את הקושי שלהם. לא קל להסתובב כל היום עם מקל של מטאטא תקוע בישבן. (ירון)

19. הנוקמים: עידן אולטרון (2015)

מיקומו הנמוך של הסרט השני של "הנוקמים" מעיד לא מעט על האכזבה הדי מוצדקת ממנו. כשיצא הוא היה בסך הכל עוד מאותו הדבר שכבר ראינו, רק הפעם נגד יריב רובוטי. כן, גם זה קו עלילה שראינו לא פעם. ולמרות שמדובר סרט החלש ביותר בסדרת הנוקמים, בדיעבד אפשר לראות שהוא היה נקודת מגוז משמעותית בכל הנוגע לעלילה הרחבה יותר של סאגת האינסוף. עליו הוטלה המשימה הבלתי הגיונית של להכין את הקרקע ללפחות ארבעה סרטי מארוול אחרים (זוכרים ששם שמענו לראשונה על ווקאנדה?), ללהטט בין יותר מדי גיבורי על (שלא לדבר על חלקי מתכת) ולהציג לנו את ויז'ן, וונדה וקווק סילבר (אופס, פחות עבד). ולמרות האכזבה הקלה מלראות עוד מאותם מכות CGI, היו בו לא מעט רגעים יפים, בדיחות מוצלחות וקרבות מהנים, ובעיקר – הוא הצליח לא להפיל את הכדור. גם זה משהו (מתן)

20. אנטמן והצרעה (2018) / נצחיים (2021)

את הרשימה שלנו סוגרים צמד סרטים שנבחרו, כל אחד, רק על ידי אדם בודד. פייבוריטיים אישיים, אם תרצו, שהצליחו להתגנב לטופ 20 על חשבונם של סרטים כמו "קפטן אמריקה" הראשון, שני סרטי "ת'ור", "הענק הירוק" הנשכח עם אדוארד נורטון וגם "שאנג צ'י" ו-"האלמנה השחורה". באותה המידה, כל אחד מהסרטים האחרים יכל להופיע כאן בתחתית הרשימה, כי גם לסרטים החלשים יותר של מארוול יש קהל חובבים אוהב שמצא את עצמו מחובר להם. זו היא עדות בעיקר למגוון העצום שה-MCU סיפק, למרות הסגנון המובחן. זה לא אומר שסרטי מארול בעידן הנוכחי מיועדים לכל אחד, אבל בהחלט שיש להם סרט עבור כל אחד – בין אם זה הרוח הקומית-טריפית של אנטמן, ובין אם הכבדות האיטית של הנצחיים, מארוול מציגים לכל אורך ה-MCU מנעד מרשים, ואף פעם לא מפסיקים לנסות לחדש את עצמם. זה מבטיח שבפעם הבאה שרשימה כזו תיערך, העבודה תהיה מאתגר פי כמה. (מתן)