"האחרונים מבינינו" מתקדמת בצעדי ענק לפינאלה עם פרק מלחיץ במיוחד

*הריקאפ שלפניכם מכיל ספוילרים לפרק השמיני של "האחרונים מבינינו", ועל הדרך גם למשחק The Last of Us I, ועל הדרך כנראה גם לאפוקליפסת הזומבים שעוד תבוא עלינו יום אחד*

יש סוג מעריצים של "The Last of Us" שטוענים שהמשחק מעולם לא היה על זומבים אלא על הסכנות האנושיות בעולם שהתדרדר לאנרכיה או לפשיזם (תלוי באיזה חלק שלו) והזומבים הם רק תפאורה. הם לא לגמרי טועים אבל גם לא לגמרי צודקים. המשחק אכן מדבר על הסכנות האנושיות יותר אבל הזומבים שם (או אנשי הפטריה המרושעים, אם אתם נורא מתעקשים) הם הרבה יותר מרקע. הם עדיין איום משותף על האנושות וכשהם מופיעים זה ממש לא משנה באיזה צד אתה. אבל יוצרי הסדרה "האחרונים מבינינו" העדיפו לשים אותם בצד רוב הזמן ולתת מקום לאנושיות – או יותר נכון, לאובדן האנושיות – וזה נכון במיוחד בפרק הזה, הלפני-אחרון לעונה, בו אנחנו פוגשים את  אחד הנבלים היותר איקוניים של המשחק.

הפרק נפתח עם דייוויד, כומר-מנהיג של מושבה אנושית קטנה, מטיף על האל ועל כוונותיו ומנחם ילדה בשם האנה שאיבדה את אביה. כל מה שהיא רוצה לדעת זה מתי יוכלו לקבור את הגופה, בזמן שדייוויד וג'יימס מחליפים מבט רב משמעות. שימו לב לשחקן שמגלם את ג'יימס, יד ימינו של דיוויד: מי שמגלם אותו הוא טרוי בייקר, אחד מהמדבבים הכי מבוקשים בתעשיית משחקי המחשב בקולנוע ובטלוויזיה. הוא דובב דמויות כמו באטמן וג'וקר, התארח ב"ריק ומורטי", אבל מה שמעניין אותנו הוא העובדה שהוא גם הקול והשחקן מאחורי לכידת התנועה של ג'ואל במשחק המקורי. ובדיוק כמו שבפרק הרביעי, פרי, העוזר של קת'לין, גולם על ידי ג'פרי פירס (טומי, אחיו של ג'ואל, במשחק המקורי), גם כאן המדבב מופיע בתפקיד העוזר של הנבל של הפרק. צירוף מקרים? סיכוי טוב שלא.

ובינתיים אנחנו חוזרים לאלי, שבדיוק יוצאת לצוד בשביל להאכיל את עצמה ואת ג'ואל, אבל דיוויד וג'יימס מוצאים אותה (ליתר דיוק, את הצבי הפצוע שניסה לברוח ממנה) ביערות המושלגים. אלי תופסת את השניים בכוונת הרובה שלה ועימות זריז מתפתח לעסקה – דיוויד שולח את ג'יימס להביא תרופות (בשביל ג'ואל הפצוע) בתמורה למחצית מהצבי בזמן שאלי משגיחה על דיוויד ברובה שלוף. אבל מפה לשם, דיוויד חושף שהוא יודע שהיא וג'ואל הרגו בפרק 6 את אחד האנשים שלו – שהוא במקרה אלק, האבא של האנה עליו דובר בתחילת הפרק. אבל בשלב הזה במשחק קורה משהו חשוב שלא קורה בסדרה וקצת משבש את ההגיון בפרק: עדר זומבים תוקף אותם ובסיקוונס אקשן מטורף אלי ודיוויד נאלצים להילחם ביחד בשלל זומבים מכל הסוגים ודיוויד מציל את אלי כשהוא בעצם מגלם (במשחק) את התפקיד הטכני של ג'ואל – המבוגר שנלחם לצידה. בפרק הסיטואציה הרבה יותר שקטה, ולמרות שזה עובד דרמטית זה מפספס רגע חשוב: דיוויד שחוזר נותן לאלי את האנטיביוטיקה והשניים מסתלקים עם הצבי, כשברור שהם יחזרו בהמשך.

בינתיים, דייוויד חוזר לריזורט בו המושבה הקטנה שלו מתגוררת ושם השמועה על האדם שהרג את אלק כבר מתפשטת והאנה הבת הקטנה דורשת נקמה. דייוויד הולך אליה ונותן לה סטירה שמפילה אותה לרצפה. הדבר המדהים בסצינה הזאת (שלא קיימת במקור) היא שאיש לא מנסה לעצור אותו או נבהל, כאילו הם כבר רגילים להנהגה מהסוג הזה. דייוויד אומר לה שלמרות שאלק לא נמצא עדיין יש לה אבא והיא תכבד אותו כשהוא מדבר, הכוונה היא אליו כמובן, מאחר והמילה Father מתייחסת גם לאב וגם לכומר. בכל מקרה, דייוויד שולח משלחת מצוד אחר השניים. ג'ואל הפצוע שמחלים פלאים (ותודה לאנטיביוטיקה של דיוויד ושות') מחסל די בקלות את שני הציידים שמגיעים עד אליו, אבל אלי לעומת זאת נלכדת די מהר (צריך לומר שההתפתחות של אלי בסדרה בתור שורדת ולוחמת היא הרבה יותר איטית מאשר במשחק. בשלב הזה במשחק אלי כבר משתמשת בחץ וקשת ודי מסוגלת לדאוג לעצמה, אבל בסדרה אלי – לפחות עד אירועי סוף הפרק הזה – עדיין די חסרת אונים).

אז עכשיו אלי כודה בריזורט אצל דייוויד, שמנסה להתקרב אליה ומהר מאד היא מגלה (בעקבות אוזן שהיא רואה על רצפת התא הסמוך, מה שנותן יותר קונטקסט לכל מיני סצינות של אכילה מוקדם יותר בפרק – תקריבים דרמטיים על בשר שמכינים במטבח, הסגן של דיוויד שיודע ממה עשוי התבשיל בקושי אוכל לעומת שאר בני הכפר, שהאמת נשמרת מהם, טורפים אותו בכיף) שבכפר הנופש הזה, איך לומר – אוכלים בני אדם. וכאן דיוויד מתחיל לנסות להתקרב לאלי, לספר לה שהוא רואה בה מישהי שוות ערך אליו ומציע לה להצטרף אליו ואז מחזיק לה את היד. בעוד שבמשחק הדיאלוג של דיוויד הוא אחר ולא לגמרי ברור אם הוא נמשך לאלי מינית או מנסה סתם מנסה לכפות עליה להיות דמות בת עבורו, הסדרה מאוד חד משמעית לגבי הנטיות הפדופיליות שלו (כאילו שלהיות סתם קניבל רגיל לא היה מספיק גרוע). אלי מנצלת את ההזדמנות בשביל לשבור לו את האצבע וגם לנשוך אותו ביד – וכאן, בזמן שהוא וג'יימס כבר מחליטים לקצוץ אותה לחתיכות, היא אומרת לו שהיא נגועה בפטריה ועכשיו גם הוא. הוא חושב שהיא משקרת (בין היתר כי סימן הפטריה שנשאר על אלי כבר ישן והפך לצלקת, מה שכמובן לא קורה לאלו שאינם חסינים) אבל ג'יימס כן נלחץ, והיא מנצלת את ההיסוס של השניים בשביל לחסל את ג'יימס במכה אחת מדויקת של סכין קצבים, ובכך טרוי בייקר מסיים את תפקידו בסדרה. 

ג'ואל בינתיים כבר מספיק לחקור את שני החיילים של דיוויד. שיטת החקירה של פדרו פסקל קצת יותר רועשת מהגרסה של טרוי בייקר במשחק, כשהוא צועק עליהם ומענה אותם. במשחק מה שמפחיד בג'ואל של הסיטואציה הזאת זה דווקא קור הרוח שלו בזמן שהוא עושה את זה, אבל בסופו של דבר התוצאה זהה גם פרקטית (ג'ואל מגלה בדיוק איפה הריזורט ועדיין מחסל את השניים, הוא כבר לא צריך אותם) וגם רגשית (אנחנו רואים בדיוק כמה אלים ומטורף ג'ואל יכול להיות, עם כל החיבה אליו). אבל בינתיים אלי כבר מתעמתת עם דיוויד בסצינה קצרה בה הוא כבר מאבד את כל מה שנותר מהפרסונה הלכאורה-רגועה שלו ומתנהל ממש כמו חיה פצועה, אבל אלי גוברת עליו ומחסלת אותו באלימות – שוב, עם אותה סכין קצבים.

אנחנו מסיימים את הפרק באיחוד המרגש בין ג'ואל ואלי (כשג'ואל קורא לה לראשונה "baby girl", רחוק מאוד מ"מטען" כפי שהיה מכנה אותה בהתחלה). אז בסך הכל, הכל טוב: אנחנו בדרך לפרק האחרון בו מחכה לנו הפינאלה שכל מי שסיים את המשחק מצפה לה, אבל לא ברור אם יהיה לנו זמן גם לפגוש עוד זומבים. בכנות, הם חסרים כאן. הם הופכים את הסכנה בעולם הזה להרבה יותר אמיתית ומיידית, והסדרה לא התייחסה כמעט בכלל לכל מיני גורמי מתח מולם – הקושי להילחם בהם חזיתית, הרגישות שלהם לרעשים, המלאי המוגבל של התחמושת. לאורך כל העונה היו באמת לא מעט רגעים מדהימים, הסיפורים והדיאלוגים עברו היטב לטלוויזיה – אבל כל מי ששיחק במשחק יתקשה שלא להשוות בינו לבין הסדרה, ועם כמה שהסדרה מוצלחת בתור "האחרונים מבינינו", היא לא תמיד מרגישה כמו "The Last of Us".