"האח הגדול" פרק 9: הפוגה לפני הפרק הקשה באמת

אחרי השבוע הלא קל שעבר על רות, היה נחמד לפתוח את הפרק בביקור שלה ושל ניר בסוויטה, עם יין לבן וסושי, כיאה לצמד השמאלנים של הבית. הניסיונות של כל דיירי הבית, כולל האח, לדחוף את השניים לזוגיות לא נושאים יותר מדי פירות כבושים. אבל החברות הקרובה שפיתחו עוזרת להם להחזיק אחת את השני, ולעיתים משאירה פתח להתרפקות והתפרקות, כפי שהיה ניתן לראות כשבמקום להתחבא יחדיו מתחת לשמיכות, הצמד עשה את הדבר השמאלני ביותר שניתן לעשות – לבכות בזמן ארוחת הערב. אל תדאג ניר, אנחנו תל אביבים, כולנו העברנו ערב אחד לפחות במחשבה שהוא דייט, אבל בעצם היה שיחת תמיכה למישהי עם חסרון בדמות אב.

ובינתיים, התגובות בחוץ לא טובות עבור ניר ורות, ואני לא מדבר על המרמור של תקוה שאוכלת את הלב ואת הטוסט זעתר מרוב קנאה, אלא על הקהל בבית. מי שמטייל בפורומי "האח הגדול" כבר יודע שניר בכוננות הדחה, ורות מיד אחריו. אם לשפוט לפי ההצצה הקטנה שקיבלנו למי העמיד את מי להדחה ומדוע, מתבהר שדיירי הבית עדיין שופטים על פי דעה פוליטית, ולכן בחרו בניר (שמאוד אהוב על הרוב באופן אישי). אם אתם חושבים שהצופים בבית יעשו החלטות ממניעים אחרים, כנראה שלא חייתם בישראל בעשור האחרון. אין יותר שפרה רבותי, אנחנו כבר שנה בימי בחירות.

רות וניר, אפשר שפרק אחד לא תבכו?

אגב גאווה לאומית, משימת הקמת המדינה היא משימה מוזרה מאוד. חוץ מבחירות אופנתיות נועזות שגרמו לאדם לזעוק בכאב מעצם המחשבה שיצטרך לנעול סנדלים, וכמובן הפיכתו של בני הארנב ליאצק של שלמה בראבא, הקשר בין המשימה למדינה רופף כמו הקשר בין גדי לייעוץ זוגי. בקיצור, זה היה סתם תירוץ לסדרת התעללויות פיזיות, רגשיות ומוזיקליות. כן, אני מחשיב את הגרסה המחרידה של "שבט אחים ואחיות" בסינית כהתעללות בצופים. חוץ מזה, עם הלוק המיושן והפילטר הצהבהב, זה לא ממש הרגיש כמו קליפ מפלסטינה,1947, אלא קרקוב, 1942, ואני רק יכול להניח שזו הייתה ברכה אישית למנהיגי העולם שהגיעו לפורום השואה הבינלאומי.

אגב שואה, הבטחתי לעצמי שלא אקשר בין בולמוס האכילה שיוסי, ירדן ותקוה נאלצו לעבור לבין השואה, אבל הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה, עם כולם הסליחה. לא יודע, לא עושה לי את זה לראות אנשים סובלים מרוב אוכל, גם אם האוכל הזה חריף מאוד, גם אם הם חייבים לחזור במבט מדוכא שוב ושוב לשולחן האוכל, גם אם חה חה חה האיש המבוגר הזה מנסה לאכול עם צ'ופסטיקס אבל לא מצליח איזה מצחיק זה. נראה לי שהייתי נהנה יותר לראות את חגית מביטה בכל השפע שמולה, עוצמת עיניים ומנסה לשכנע את עצמה שזה נקניקיות.

תקרית דיפלומטית בפוטנציה

ההתעללות הרגשית, לעומת זאת, כבר הייתה מעניינת יותר, גם אם לא אנושית ממש, אבל מי ציפה למשהו אחר בשלב הזה? זה היה שילוב פסיכוטי בין חיוך מאולץ, מכות ממוקדות לנשמה (הקלטת ילדו של גדי, השמעת מעיין אדם לאסיף) ולסיום המכה הקשה מכולן – שיר. כן, שירים הם המנוע להרבה תגובות רגשיות חזקות במיוחד בבית האח, ואולי זה הזמן להזכיר לכל הצופים את העומס הרגשי שהסתגרות בבית כזה יוצרת. אל תשפטו אותם על הדמעות, הבית כולו נועד לסחוט אותן בטריפ רגשי מתמשך, במיוחד כשצץ סיפור כאוב כמו זה של רונן על בתו הבכורה, איתה הוא לא בקשר. גם אתם הייתם בוכים, תאמינו לי.

יא מקריפים, תשברו משימה כשאתם בוכים

את הפרק סיימנו עם רשימת הדחה שעשתה לנו דה ז'ה וו קל – גדי, יעל, ירדן, ניר, רות, אדם. כולם כבר עברו את הסיבוב הזה, ונראה שהתאפסנו על רשימה קבועה לשבועות הקרובים. על אף שאני חוזר ואומר שאדם נמצא בבית על זמן שאול, כנראה שזה יהיה ניר שיעזוב את הבית בשבת, כי שמאלני. זו תהיה מכה קשה עבור רות, שצופי ערוץ 26 יודעים שאחרי המנוחה הקצרה בסוויטה, עברה עוד שבוע קשה. הערב (חמישי) נגלה את מי יוסי החליט להעמיד להדחה (את מי הוא יציל מהדחה אנחנו כבר יודעים מראש) ואיך המתמודדים הקבועים ברשימת ההדחה ישנו, אם בכלל, את דרכם. נכון לעכשיו, יש רק דבר אחד בטוח בבית – הצלחת של גדי תישאר על שולחן האוכל עד שמישהו יבוא להרים אותה.