התעלומה נפתרה: אלה 13 הבלשים הכי טובים בטלוויזיה

בקושי הסתפקנו להתאושש מהקאמבק המופלא של סדרות המד"ב לחיינו (באמת, יש שפע לא נורמלי ושזה רק ימשיך ככה), והנה אנחנו כבר בעיצומו של קאמבק אדיר של בלשים לטלוויזיה. אפשר להתפלסף הרבה על למה דווקא עכשיו בלשים הם כל כך באופנה – האם זו התחושה התמידית שאנחנו מוקפים בשקרים בוטים ועוד יותר בוטים, שאנחנו כל הזמן עדים לאיזשהו פשע פומבי, ואנחנו ממש זקוקים לבלש שיבוא ויפתור לנו את כל העסק? ואולי זו העובדה שמיצינו עלילות עונתיות ארוכות שלא הולכות לשום מקום ואנחנו רוצים לחזור לפורמט הקלאסי של רצח אחד לפרק ורוצח אחד (או שניים!) שנתפס בסופו? מה זה משנה, העיקר שיש כמות לא נורמלית של עלילות פשע לעקוב אחריהן, וכך או כך, לפני הטרנד, אחריו ותוך כדי שהוא מתפוצץ: אלו הבלשים הטלוויזיוניים שהכי אהבנו במאה ה-21.

שרלוק הולמס // "שרלוק"

כישרון מיוחד: בעל יכולת אנליטית בלתי רגילה שמאפשרת לו פחות או יותר הכל. הוא יכול לזהות באיזה בית חולים נולדתם לפי האופן בו אתם מתעטשים, ויעשה זאת אפילו תחת השפעת סמים. ואז עוד ילעג לכם שלא הסקתם את הפתרון בעצמכם. זה אלמנטרי.
חולשה בולטת: אובססיה מוזרה למוריארטי. אה, וסמים.
תקראו לו כש: הסקוטלנד יארד מוותרים.
למה הוא כל כך טוב: כי הוא גרסה מודרנית אמינה לסופרמן של ז'אנר הבלשים. הולמס בגרסת בנדיקט קמברבאץ מעצים את האנטיפתיות, וללא ספק נמצא על איזשהו ספקטרום, אבל כל אלו הן תכונות המאפשרות לגרסה הזו להתקיים במציאות המודרנית. הכישרון שלו לניתוח אנליטי מצליח לעקוף גם את הטכנולוגיות המתוחכמות ביותר, ולהישאר מאנייק בעודו עושה את זה. זה למה אנם אותו, אבל זה גם הניתוק הרגשי שמאפשר לו לפענח תעלומות.

באנק ומקנולטי // "הסמויה"

כישרון מיוחד: להישאר שני שוטרים ישרים ונקיים (טוב, מבחינה מקצועית. לא כל כך בחיים האישיים) במקום כמו בולטימור.
חולשה בולטת: בעונה החמישית הם אשכרה זייפו ראיות והמציאו רוצח סדרתי בשביל לקבל עוד תקציבים למחלק הרצח. נכון, הכוונות שלהם היו טובות, אבל מה לעזאזל, ג'ימי?
תקראו להם כש: צריך להחזיק את השטן עמוק בבור שלו.
למה הם כל כך טובים: כי לעומת כל הבלשים האחרים ברשימה, הם הכי טובים כשהם ביחד – לא בלש וסיידקיק שמשתרך אחריו בקושי (אינטלקטואלית) כמו הולמס וד"ר ווטסון וגם לא שני בלשי אלפא שלא יכולים אלא להתנגח כל הזמנים כמו ראסט ומרטי מ"בלש אמיתי", אלא באמת שני שותפים מצוינים. וגם כי הם מתמודדים עם חקירות הרבה יותר ריאליסטיות בתנאים הרבה יותר קשים מכל שאר החברים ברשימה. בגלל הכימיה המדהימה שלהם, בגלל ה"יו האפי נאו, ביץ'?" הבלתי נשכח של באנק.

צ'ארלי // "פוקר פייס"

כישרון מיוחד: כוח העל המושלם עבור בלשית: היא יודעת לזהות אינסטינקטיבית ובאופן מושלם מתי משקרים לה (או לידה). וגם מבטא ניו יורקי צרוד מושלם כמו של נטשה ליון ודאי נחשב "כישרון מיוחד".
חולשה בולטת: אין לה באמת כוח לחרא הזה, יש לה בעל קזינו מאפיונר על הגב שמחפש נקמה. אבל זה בסדר, היא תפתור גם את הרצח הבא שהיא נתקלת בו.
תקראו לה כש: צ'ארלי היא לא מז'אנר הבלשים שקוראים להם – היא מז'אנר הבלשים שאיכשהו תמיד יש רצח כשהם בסביבה. שזה די חשוד, למען האמת.
למה היא כל כך טובה: כי אין לה ברירה.

ג'קסון לאמב // "סוסים איטיים"

כישרון מיוחד: הוא בלש נפלא והוא מרגל-על עם חוש אמיתי לצדק, מסירות אדירה לתפקיד שלו (לא שהוא יודה בזה) ויש לו ידע אנציקלופדי של רזי הריגול במלחמה הקרה. אבל הכישרון האמיתי שלו הוא עלבונות: "אני בדרך כלל לא נותן נאומים, אבל זה מרגיש כמו רגע גדול, ואם הכל יתחרבן אולי לא נתראה שוב", הוא אומר לצוות שלו ברגע קריטי, "אתם חסרי תועלת. כולכם. העבודה המשותפת שלנו הייתה נקודת שפל בקריירה מאכזבת". שמישהו יתן לנו קרב עלבונות של לאמב ולוגן רוי, בבקשה.
חולשה בולטת: אלכוהול, עצלנות, אוכל סיני זול במיוחד וריח גוף מחריד. אופי רגזני. להמשיך?
תקראו לו כש: הו, אין צורך לקרוא לו. הוא כבר יופיע בדיוק איפה שצריך אותו, והוא מספיק טוב בעבודה שלו בשביל להיעלם רגע לפני שמישהו ישים לב שהוא אי פעם היה שם.
למה הוא כל כך טוב: כי הוא אף פעם לא נותן לשאיפות קרייריסטיות או פוליטיקות פנימיות לנהל אותו ואת הצוות שלו. כי למרות שהוא בוס רעיל, עוין ומעליב, הוא גם בדיוק הבוס שהייתם רוצים בצד שלכם אם הייתם מרגלים בריטים כושלים. כי הוא באמת ראה הכל – ושנא הכל – ואז נשאר לראות את זה עוד פעם.

ג'ונתן איימס // "משועמם"

כישרון מיוחד: כתיבה. הוא בכלל סופר שמחליט לעסוק בחקירות פרטיות בשביל לקבל רעיונות לסיפורים בלשיים. כל השאר? ובכן, לא כל כך.
חולשה בולטת: הוא לא בלש כל כך טוב. למעשה, הוא בכלל לא כל כך בלש. והוא גם קצת יותר מדי אוהב וויד ויין. והוא גם לא מדהים באיגרוף, כפי שאנחנו מגלים בעלילה בלתי נשכחת מהעונה השניה.
תקראו לו כש: כל שאר הבלשים בניו יורק עסוקים.
למה הוא כל כך טוב: כי למזלו העצום, הוא בלש בקומדיה, ולכן ברור שהוא איכשהו יצליח לפתור כל תעלומה שנקרית בדרכו – ותמיד תוך פחות מ-30 דקות. למרבה המזל, הוא באמת מקבל חקירות פשוטות במיוחד.

סאגה // "הגשר"

כישרון מיוחד: יושרה וישירות.
חולשה בולטת: היא לא בדיוק… העיפרון הכי דיפלומטי בקלמר.
תקראו לה כש: 
למה היא כל כך טובה: כי היא אף פעם לא מספיקה לעבוד. כי לצד הקשיחות והקור שלה יש גם משהו קצת נאיבי וכובש לגמרי. כי היא פחות או יותר הזניקה בבעיטה אחת את שיגעון ה"נואר הנורדי" בטלוויזיה, וכי למרות שהתת-ז'אנר המאוד ספציפי הזה הצמיח עוד מלא בלשים (והמון בלשיות), הם לא מתקרבים לסטייל האינסופי של סאגה.

סטן בימן // "האמריקאים"

כישרון מיוחד: סטן משרת ביחידת הביון הנגדי של ה-FBI, כלומר – הוא סוג של בלש האחראי על לתפוס מרגלים, והוא אכן יודע לעשות כל מה שטיפוס מהסוג הזה צריך לדעת לעשות: הוא טוב מאוד בחקירות, הוא יודע לשבור אנשים, הוא יודע לשחק בהם והוא גם בכלל לא רע כשזה מגיע לאקשן. הבעיה היחידה היא שגיבורי הסדרה, אותם הוא מכיר בתור פיליפ ואליזבת ג'נינגס, הם סוכנים סמויים של הקג"ב שאפילו יותר טובים ממנו בכל הדברים האלה.
חולשה בולטת: לא שם לב במשך שש עונות שהשכנים שלו, שהם גם החברים הכי טובים שלו, הם בכלל מרגלים סובייטים.
תקראו לו כש: אתם לא בטוחים או מישהו הוא רוסי או לא.
למה הוא כל כך טוב: כי בסוף בסוף, בדיוק כשיש לו הזדמנות ללכוד את פיליפ ואליזבת אחרי שנים של שקרים, הוא בוחר להאמין להם פעם אחת אחרונה – בדיוק כשזה הדבר הנכון לעשות בשביל לסיים את המלחמה הקרה (או לפחות, למנוע אירוע שהיה גורם לה להימשך פחות או יותר עד ימינו. אה, שיט, רגע).

אדריאן מונק // "מונק"

כישרון מיוחד: יש לו OCD.
חולשה בולטת: יש לו OCD. וגם מלא חרדות.
תקראו לו כש: לא משנה מה אתם עושים, תתקשרו אליו בשעות עגולות. או ב-11:11. או בדקות זוגיות, אנחנו לא בטוחים על איזה אובססיה הוא עכשיו.
למה הוא כל כך טוב: כי הוא סוג של שרלוק הולמס מודרני בלי הנרקיסיזם, כי הוא פגיע בדיוק באותה מידה בה הוא חד, כי אובססיביות זו התכונה הכי טובה שבלש משטרה יכול לבקש לעצמו (אז נכון, זה לא בדיוק הייצוג הטלוויזיוני הכי נאמן של ההפרעה האמיתית לגמרי OCD, אבל אנחנו נסלח על זה).

ורוניקה מארס // "ורוניקה מארס"

כישרון מיוחד: יותר מהכל, הכישרון הכי גדול של ורוניקה הוא השנינות והחדות שלה – לאו דווקא תכונות שעוזרות לפצח תעלומה, אבל כנראה שללא הכלים האלה, היא היתה נעצרת, נחטפת או נהרגת. אבל בכל פעם מחדש, הלשון המהירה שלה הצליחה לסחרר שקר מספיק מוצלח, ולהוציא את עצמה ממצב מסובך.
חולשה בולטת: היא נטולת משאבים. אחרי הכל, גם בעיירה עשירה כמו נפטון, ורוניקה היא עדיין בת יחידה לבלש, ולא טחונה כמו חבריה. מה שכן, היא מחפה על החוסר הזה במאשבי אנוש.
תקראו לה כש: תלמיד נרצח וכולם עשירים מדי מכדי להודות בזה.
למה היא כל כך טובה: ורוניקה היא ממש לא הבלשית הכי טובה ברשימה, ולמרות שהיא חכמה מעבר לשנותיה, היא גם לא מבריקה בעבודת בילוש קלאסית. מה שהופך אותה למצטיינת אלו שתי תכונות חשובות לכל בלש – העקשנות הבלתי נלאית שלה, והעובדה שהיא לא פוחדת משום דבר. בסוף את התעלומות שלה היא פתרה בזכות נעילת הרוטוויילר שלה על החשודים, והעובדה שהיא המשיכה אל מול כל האיומים והסיכונים – ועוד לעגה להם בפאנצ'ים מחודדים.

ראסט קול ומרטין הארט // "בלש אמיתי"

כישרון מיוחד: שיטור (מרטי), פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית (ראסט), שתייה כבדה (שניהם).
חולשה בולטת: הם לא כל כך מצליחים להפסיק לריב, גם כשהם באמצע חקירה.
תקראו להם כש: כבר סיימתם את כל האלכוהול, כדי שהם לא יתפתו.
למה הם כל כך טובים: כי הם מספיק נחושים בשביל לפתור שורה של רציחות גם באיחור של 17 שנה, אם יצטרכו.

מייבל מורה // "רק רוצחים בבניין"

כישרון מיוחד: הקלטת פודקאסטים, העלמת ראיות, היכרות עבר עם דמויות מפתח בפרשה ברמה כזו שכבר זה חשוד, וגם בניית מלכודות ביתיות מפתיעות. לגנוב סצינות מסטיב מרטין ומרטין שורט, שזה כבר נס בפני עצמו.
חולשה בולטת: לא כל כך מצליחה להפסיק לשקר לשותפים שלה.
תקראו לה כש: יש רצח, כמובן אבל רק ספציפית בבניין הדירות שלה בניו יורק. כן, זו התמחות קצת צרה לבלשית, אבל מה לעשות?
למה היא כל כך טובה: כי היא הקודקוד הכי מחודד במשולש ש… טוב, אולי שני השותפים שלה לפודקאסט הטרו-קריים הביתי/חקירות רצח מקומיות הם לא בדיוק בלשים כל כך אידיאליים, מה שגורם לה להיראות חדה במיוחד בהשוואה אליהם. אבל היי, העיקר שבסוף היא עושה את העבודה, ועוד עם טונה של כריזמה.