דור חדש דורש תיאטרון: "המקצוע שלי כמעט נכחד לגמרי"

עמית אפטה הגשים חלום, קיבל אור ירוק להקים את קבוצת צעירי הקאמרי, עשה אודישנים - ואז הגיעה הקורונה. מה עושים? בינתיים סדרת רשת אחת, חזרות למיוזיקל חדש וממשיכים לחלום \\ טור אישי

אפילו לא קיבלו הזדמנות לשבור רגל. "הקאמרי - הדור החדש" (צילום: ינאי יחיאל; סטיילינג: רוני נתנאל; עיצוב: סטודיו שי חיון)
אפילו לא קיבלו הזדמנות לשבור רגל. "הקאמרי - הדור החדש" (צילום: ינאי יחיאל; סטיילינג: רוני נתנאל; עיצוב: סטודיו שי חיון)
7 באוקטובר 2020

כן, זאת תקופה מטורפת לעולם כולו, וגם לעולם שלי. המקצוע שלי כמעט נכחד לגמרי. התיאטרון נסגר ונותרנו בחושך כמו ילדים אבודים ללא תשובות. אני לא חושב שהבעיות של עולם התיאטרון הישראלי הופיעו עם פרוץ הקורונה. הן היו שם הרבה לפני אבל עכשיו הן בוערות מתמיד – האם יש מקום לתיאטרון בימינו? האם התיאטרון יכול להיות רלוונטי? האם קהל צעיר יגיע בכלל מיוזמתו לתיאטרון? אני מאמין שכן.

התאהבתי בתיאטרון בתיכון. באותה תקופה, קמו שתי קבוצות צעירים בתיאטראות גדולים – אחת בניהולו של גלעד קמחי ב"בית ליסין" והשנייה בניהולו של שי פיטובסקי ב"הבימה". העבודות שלהם הטריפו אותי – צללתי למקומות שאף פעם לא הייתי בהם וחזרתי משולהב ומלא אדרנלין. כמה ימים טובים אחרי, עוד ניסיתי לפענח מה ראיתי ואיך הם עשו את זה.

כשגלעד קמחי התמנה להיות המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי הוא הציע לי להקים קבוצת צעירים בקאמרי. לא האמנתי שזה קורה לי. לפני למעלה משנה, התחלנו רן גואטה, מנכ"ל התיאטרון, גלעד ואני לצאת לפגישות רבות על מנת להשיג מימון לפרויקט כזה. בזכות גופים כמו מפעל הפיס ועיריית תל אביב, לצד תורמים פרטיים, הצלחנו להרכיב תקציב לשנת פעילות מלאה.

הרעיון היה להקים קבוצה ליוצרים/ות ושחקנים/ות צעירים/ות, שתעלה שתי הפקות בשנה כחלק מהרפרטואר השוטף של התיאטרון הקאמרי. כולם (במאים, מעצבי תפאורה, תלבושות, תנועה, תאורה, וידאו, מוזיקאים) כמעט ללא ניסיון מעשי בתיאטרון הרפרטוארי, ולכן מלווים על ידי יוצרים מהשורה הראשונה.

החלום שלי מגיל 16 החל להתגשם לי מול העיניים. הוצאנו קולות קוראים למחזאים ולשחקנים צעירים – מעל מאה מחזות הוגשו ובחרנו בשניים מהם להמשך פיתוח, מעל שש מאות שחקנים הגישו מועמדות והתחלנו להיערך לאודישנים. ואז הגיעה הקורונה. כנגד כל הסיכויים הצלחנו לקיים את האודישנים. לאחר שלושה שלבים, הרכבנו נבחרת של חמש שחקניות וחמישה שחקנים, כולם בוגרי בתי ספר למשחק מחמש השנים האחרונות וכולם מאוד מתרגשים, בטח בימים כאלה, שבהם כל צוהר ליצירה נראה רחוק.

התיאטרון הקאמרי סגור כבר מעל שבעה חודשים ואף אחד לא יודע מתי נחזור להציג. לכן החלטנו לעבוד מהר על "בלפור", סדרה שעלתה ברשתות החברתיות של הקאמרי. גור קורן כתב ואני ביימתי סדרת רשת ששמה במרכז אותנו, צעירים בימי הקורונה – על החיים לצד החששות הכלכליים, הפוליטיים והבריאותיים. אמנם זה לא תיאטרון, אבל אני שמח שמצאנו דרך להגיב לכל מה שקורה לנו.

בימים אלה אנו מתחילים לעבוד על הפקה חדשה, "רינגו" – מחזה מוסיקלי פרוע מאת ירון אדלשטיין שאני מביים. אנחנו לא יודעים מתי נזכה להציג אותה מול קהל, אבל הלוואי שנצליח להביא לקאמרי קהל צעיר, הלוואי שנצליח לרגש ולהפנט, הלוואי שנעלה חיוך ונפתיע ונותיר חותם על צעירים מבולבלים וחולמים כמונו.

עמית אפטה (צילום: רדי רובינשטיין)
עמית אפטה (צילום: רדי רובינשטיין)