מה עם קצת רומנטיקה: אלה הזוגות הכי מוצלחים בטלוויזיה
יאללה גם כן, בטח שכולכם יצורים מרירים שלא מאמינים באהבה. אנחנו דווקא כן, ולכן בחרנו למצוא את הזוגות הכי טובים על המסך הקטן, אלה שהפכו לריליישנשיפ גול שלנו עוד לפני שהיה מושג כזה. אלו היו האוהבים הצעירים (וגם המבוגרים, אנחנו לא מפלים)
טרק וקרלה, "סקראבס"
כמו מוניקה וצ'נדלר לרוס ורייצ'ל, כמו לילי ומרשל לטד ורובין – כל סיטקום עם זוג יהיו-לא-יהיו צריך זוג יציב ונחמד בשביל האיזון. ההתאהבות של קרלה האחות וטרק המנתח הייתה מהירה וכיפית, בטח ביחד לבלאגן המתמשך של ג'יי.די ואליוט. מדובר בשני אנשים שונים למדי – היא אחראית ותקתקנית, הוא טמבל חמוד וילדותי עם צד רך – שאוהבים זה את זו למרות וכנראה גם בגלל השוני הזה. המשברים שלהם היו ברובם קטנים ויומיומיים, נניח החשש של קרלה שהקשר מאבד את הרומנטיקה מהר מדי, ומעבר לזה שנחמד לראות זוג שלא נותן לכל דרמה קטנה לערער אותו, זה הרבה יותר דומה לקשרים שלנו מאשר עוד סיפור אובר-דרמטי על זוג שלא מצליח לשחרר למרות חוסר התאמה. טכנית, המכשול הגדול ביותר למערכת היחסים הוא הברומנס האמיץ בין טרק לג'יי.די, אבל אם גם אותו הם הצליחו לשרוד כנראה שהכל אפשרי.
לזלו ונדג'ה, "מה שקורה בצללים"
קומדיית הערפדים הנהדרת, שחזרה לא מזמן לעונה רביעית, החזירה את הכבוד לרומנטיקה ערפדית בעולם שאחרי "דמדומים". שנים רבות חלפו מאז שנדג'ה הערפדית פגשה את האציל הבריטי לזלו, הפכה אותו לערפד ונישאה לו, והשניים עדיין מאוהבים כאילו היו יחד רק 30 שנה. מודל הזוגיות ששני אלה מביאים למסך שונה מהמקובל – ולא רק בגלל שהם ניזונים מדם אנושי והופכים לעטלפים כשמתחשק להם. הם מנהלים זוגיות פתוחה כמעט נטולת גבולות, הכל הולך ואפילו רצוי – מאורגיות ערפדים הרמוניות ועד לניסונות של נדג'ה לאתר את הגלגול החדש של המאהב האבוד שלה מהעבר. זה לא שאין בקשר הזה אלמנט של "זוגתי שתחיה / הפגום והשטויות שלו", אבל מתחת למריבות תמיד ישנה אהבה חזקה ויוקדת וליבידו פסיכי שתמיד בוחר זה בזו ולהפך. חוץ מזה, כשהפשלות של בן זוגך הן "עוד פעם הוא משחק עם הכובע המקולל שמביא מזל רע" או "בעלולי שלח אותי ללונדון באונייה לבד ונשאר בבית שלנו כדי לטפל בתינוק ערפדי קריפי", זה איכשהו פחות מפריע.
ג'ים ופאם, "המשרד"
בואו נודה באמת, אם לא היינו מכניסים אותם לרשימה היינו מקבלים נאצות, אולי אפילו איומים על חיינו. ככל הנראה מדובר בזוג הטלוויזיוני האהוב ביותר של המילניום – והשאלה המתבקשת היא למה. קודם כל, נשים את האחריות על הליהוק המושלם של ג'ון קרסינסקי וג'נה פישר, נפלאים ומצחיקים כל אחד בנפרד, שמציגים יחד כימיה זוגית ממכרת. כבר בפרק הראשון ברור שמשהו קורה שם אבל אי אלו מכשולים מעכבים את הקשר מלהתממש עד העונה הרביעית, מספיק זמן כדי שנהיה ממש ממש מושקעים – אבל לא מספיק כדי לגרום לנו להתעצבן ולוותר כבר. הזוגיות ביניהם מסובכת כמו בחיים אבל גם מתוקה ומתגמלת כמו שהיינו רוצים לראות בטלוויזיה, והתוצאה היא קשר בלתי מושלם שלא מעט צופים רואים בו מודל זוגיות מעודכן ואמיתי – בלי ריצות לשדה התעופה כל שני וחמישי, אבל גם בלי אי הבנות שמשבשות הכל סתם בשביל המתח. מצד שני, הם גם נכנסו לרשימת הזוגות הכי מעצבנים שלנו.
בן ולזלי, "מחלקת גנים ונוף"
מעריצי "מחלקת גנים ונוף" נחלקים לשני מחנות – אלה שמעדיפים את הזוגיות עתירת הדרמות והנוירוזות של בן ולזלי ואלה שדווקא בקטע של אפריל ואנדי. שני הצדדים צודקים, בעצם. אפריל ואנדי אכן מוציאים אחד מהשני את הטוב, החיובי והשמח ביותר, משלימים זו את זה ויוצרים לעצמם עולם פרטי ומקסים שמפגיש תמימות ילדותית וציניות בוגרת. בן ולזלי הם המנצחים שלנו, אבל בנקודות. סיפור האהבה של לזלי נופ ובן וואייט הוא סאגה ארוכה עם הרבה דרמה, כולל יחסי אהבה-שנאה, התאהבות עזה, פרידה כואבת וקאמבק משמח. הם בונים יחד קריירות ומקימים משפחה, את שני הדברים הם עושים בתנאים לא אידיאליים, אבל יש להם בסיס משותף יציב, תקשורת נהדרת ומעט מאוד אגו – התמיכה ההדדית מאפשרת לשניהם לחתור אל החלומות שלבד אולי הם בכלל לא היו מנסים להשיג. אם לא פעם הזוגות האהובים ביותר הם מסוגת הפכים נמשכים, כאן דווקא יש לנו צמד חננות שהחיבור ביניהם הוא גם בגלל נקודות הדימיון הרבות שלהם והעובדה שהשאיפות ונקודות המבט שלהם על העולם דומות.
דיוויד ופטריק, "שיט'ס קריק"
כמעט כל זוג בקומדיה הקנדית המוזרה ונפלאה הזאת יכול היה להיות כאן. הנאמנות והאהבה העמוקה בין ג'וני ומוירה; הקשר בין אלכסיס וטד, שמתחיל דפוק וחד צדדי ונעשה עמוק, אנושי ומקסים במקביל להתפתחות של אלכסיס לאדם עצמאי; אפילו לזוגיות הקצת מגעילה של רולנד וג'וסלין יש את הרגעים שלה. אבל מה לעשות, הלב שלנו עם דיוויד ופטריק, אהבה שאיננה חפה מבעיות ודפיקויות, אבל קשה שלא ליפול בקסמה. דיוויד מפונק, מוכה טראומות מימיו בניו יורק ומלא במגננות גם אחרי חודשים של קשר. פטריק נמצא בזוגיות חד מינית ראשונה ועדיין לא לגמרי יודע איך זה עובד. חוץ מזה, המשפחה הדפוקה של דיוויד תמיד שם לסבך את המצב, ויש להם גם עסק לנהל ביחד. ועדיין, הם מצליחים שוב ושוב להתמודד, להתגבר, לפעמים להבליג ולפעמים להתעקש. הדבר היחיד שמתעלה על הרגע הביצוע של פטריק ל-Simply the best הוא הרגע שבו אהובו עושה בשבילו את אותו הדבר, רק בליפסינק ועם ריקוד מביך.
לוק ולורליי, "בנות גילמור"
ג'ס או דין? לוגאן כן ולא? עזבו אותנו, בחייאת, כולם מאעפנים. מערכות היחסים של רורי היו הכי מאעפנות בסדרה בפער ואם רציתם לראות זוגיות נורמלית, או לפחות מתפקדת, תסתכלו על אמילי וריצ'ארד, סוקי וג'קסון, מורי ובבט, פריס ודויל או אפילו ליין ודייב (אף מילה על זאק). אבל התכנסנו כאן כדי להרים לקשר הרומנטי הכי חשוב בסדרה – ההיפראקטיבית החמודה ומנהל הדיינר המריר.
הקשר המסובך אבל כל כך מקסים של לורליי ולוק רחוק מלהיות אידיאל זוגי שכדאי לחקות, אבל לעזאזל, הוא בנה לה חופה! החברות העמוקה בין השניים עושה פה את ההבדל גם אחרי המעבר לאגפים רומנטיים. בלי החברות הזו אין סיכוי ששני הטיפוסים הכל כך שונים האלה היו מצליחים לצלוח אפילו דייט וחצי ביחד. לכל אחד מהם יש טראומות קשות מהעבר שלפעמים מגיעות לעשות צרות, אבל שניהם גם יודעים שהפעם זה הדבר האמיתי, גם אם זה קשה ממש.
פטרה וג'יי.אר, "ג'יין הבתולה"
האם בחרנו בשתי אלה כדי לא להיכנס לקן הצרעות שהוא השאלה מי בן הזוג הנכון בשביל ג'יין, רפאל או מייקל? אולי קצת, אבל זו לא הסיבה היחידה. אין דרך טובה יותר להשלים את עלילת הגאולה של דמות מרושעת מאשר התאהבות, בטח כשזו דמות שכל הסדרה עשתה טעויות רומנטיות קשות ובפעם הראשונה נמצאת בכיוון הנכון. פטרה עברה מלא שיט בדרך לקראש שהפך להתאהבות שהפך לזוגיות על עורכת הדין שלה, וקשה להגיד שהיא מיד הבינה את הקטע. לקח לה זמן להפנים מה היא מרגישה ואיך האהבה החדשה הזאת משתלבת בחיים שלה ושל הבנות שלה, אבל כשזה קרה כולנו כבר השתכנענו שזה זה ופשוט אין אופציה אחרת. האם לרגעים העלילה הזו אובר דרמטית ומטופשת? כן, אבל ככה דברים עובדים ב"ג'יין הבתולה", וככה אנחנו אוהבים אותה. חייבים לתת פה קרדיט לרוזריו דוסון ויעל גרובגלס על הכימיה העוצמתית, שבלעדיה הזוגיות הזו לא הייתה משכנעת, שואבת רגשית וסקסית באותה המידה. ואגב, התשובה הנכונה היא רפאל.
מורטישה וגומז, "משפחת אדאמס"
מאז הופיעו לראשונה על מסכי הטלוויזיה בשנות השישים הפך הזוג המלכותי של הגות'ים לאייקון על זמני של אהבה וזוגיות. אין הרבה מה להסביר בקשר אליהם – הם כנראה הזוג היציב ביותר ברשימה, כזה שהאהבה שלו היא כמו כוח טבע בלתי ניתן לערעור. מורטישה אמנם קשוחה וסטואית, אבל עבור בני משפחתה היא אם ורעיה אוהבת וחמה שתמיד נכונה לעזור. גומז מעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה ולא תשמעו ממנו שום בדיחת "אשתייייי", בשונה מאינספור גיבורי סיטקומים שאוהבים את בנות הזוג שלהם בעיקר ברמת העיקרון. הם אוהבים זה את זו, אוהבים סקס, אוהבים את המשפחה שלהם ודואגים שהילדים שלהם יראו וירגישו, כדוגמה להמשך חייהם. הלוואי עלינו והלוואי על כולם אהבה חיובית, מיטיבה וכיפית כמו שלהם, באמת.
בוב ולינדה, "הבורגרים של בוב"
ואם כבר הזכרנו קלישאות של זוגיות בסיטקומים, בואו נדבר רגע על הנוסחה החרושה למוות על שם מארג' והומר סימפסון. אישה נחמדה ונחשקת מוצאת את עצמה לצידו של גבר שלא רק שהוא מחוץ לליגה שלה, הוא גם לא בדיוק בעל למופת. מה שעוד איכשהו מצליח לעבוד כשמדובר ספציפית ב"משפחת סימפסון" לא בהכרח מהנה לצפייה במקרים אחרים (מ"איש משפחה" דרך "רמזור" ועד "הסופרנוס", בתכלס). ועכשיו קבלו את בוב ולינדה בלצ'ר, זוג מאוהב, הורים לשלושה ובעלים של מסעדת המבורגרים קטנה. כותבים אחרים אולי היו משליכים אותם לעולם שכולו הפגום והצודקת / הקרצייה והבעל שרק רוצה לקרוא עיתון בשקט, אבל זה לא מה שקורה כאן. הם דוגמה מחממת לב להפכים נמשכים – היא מלאת שמחת חיים, אנרגטית (קצת יותר מדי, לפעמים) ומצחיקה, הוא נוירוטי עם שאיפה לדייקנות, החיים שלהם מלאים במהמורות קטנות וצרות שצריך לסדר, וביחד הם צוות מנצח שמסוגל לעשות את כל זה, גם אם לפעמים זה מרגיש שאין מצב. גרסה קצת שונה של הדינמיקה הזאת תמצאו ב"סנטרל פארק" של אותו יוצר באפל TV, גם היא מומלצת.
נטלי ואיתי, "האחיות המוצלחות שלי"
הנציג הישראלי ברשימה הוא זוג שמעלה לנו חיוך על הפנים בכל פעם מחדש. נטלי (נלי תגר) פוגשת את איתי (ירמי שיק בלום) כבר בעונה הראשונה, אבל הוא הכיר אותה עוד קודם, כשצפה בסיטקום בכיכובה כששניהם היו ילדים. הוא מתוודה במופע ספוקן וורד שהתאהב בה דרך הטלוויזיה, אבל כשהיא מתעמתת איתו על כך מעמיד פנים שהטקסט לא עליה. בהמשך הם הופכים לחברים קרובים, מתאהבים ומפספסים שוב ושוב את הצ'אנס לעשות את הצעד, אבל בסוף זה קורה – ובצורה כל כך מספקת ומתוקה. ראינו את זה קורה בעוד סדרות או סרטים רומנטיים, אבל הביצוע ב"אחיות" נשאר רענן בגלל הציפייה הארוכה שלנו לראות את זה קורה והעובדה ששום צעד עלילתי איננו מובן מאליו בסדרה הזו, בטח לא משהו טוב. זו לא קומדיה מהסוג שהכל בה מסתדר בסוף – לבבות נשברים וזוגות נפרדים, הורים מזניחים נשארים כאלה וגם דברים שעובדים בשבילם קשה מאוד מתגלים לפעמים כאכזבה. נשמע מובן מאליו, אבל זה לא. ועדיין, נטלי ואיתי זוכים לרגע המושלם שלהם. גם אושר זמני זה משהו.