פטי פואה: לנז'רי שכולו מיניות משוחררת, נטולת התנצלויות ועתירת סטייל. סקסי איז בק
מותג ההלבשה התחתונה המקומי פטי פואה זוכה לחנות חדשה ערב חג הלנז'רי הלאומי ט"ו באב, ומסתמן כדבר הכי מרענן מאז המצאת הקמפרי. ליידיז, אתן הכי סקסיות כשנוח לכן
"קיבלנו חינוך פולני ודי מתחסד נגד כל מה שקשור לחשיפת יתר. התפיסה הרווחת בארץ היא שסקסי זה לא מתוחכם, ואני אומרת די", שוטחת שירלי לסרי (33) מבין קירות חנות הסטודיו החדשה שלה בדרום העיר. כשנתיים חלפו מאז שהקימה את פטי פואה (Petit Pois, אפונה קטנה בצרפתית), המותג שמזגזג בין הלבשה תחתונה סקסית עם מבטא צרפתי להלבשה עליונה שקופה ומחוצפת.
בשבוע שעבר יצאה האפונה באופן רשמי מהתרמיל. בתום מסע נדודים עירוני על הקו שבין הסטודיו בדירתה של לסרי ביפו לשלל חנויות הפופ אפ המזדמנות שהתארחה בהן, היא החליטה לתקוע יתד. הספוט הנבחר: לופט אורבני ומלא אווירה בין בתי המלאכה, חללי האמנות וחדרי הסטודיו שעל מפתנו המפויח של רחוב קיבוץ גלויות. "חיפשתי מקום שישדר אווירה של עבודה ושל מלאכת יד, פחות הייתי בקטע של חנות קלאסית על הרחוב", מנמקת לסרי. "חשוב לי שיראו ויבינו איך הדברים נוצרים. זה לא שהם פשוט נוחתים כאן בארגזים. בכל פרט ופרט מושקעים המון מחשבה וניסיונות. אני מאמינה שזה יוצר חיבור לבגד ממקום אינטימי יותר".
אינטימיות היא שם הפורפליי. חנות הסטודיו החדשה מדיפה ניחוחות חזקים של נרות סנדלווד ואת קירות הלבנים העירומים מעטרים שרכים, תמונות פולארויד, שלל כפכפי אצבע יפניים ומתלי מתכת הנושאים חזיות סאטן, מחוכי תחרה, חצאיות קומבניזון, חולצות טול שקופות, בגדי גוף עם מחשופים עמוקים ושמלות משי חלקלקות.
צילומי הקולקציה החדשה רק מרוממים את מפלס הסקס אפיל המבעבע ממילא. מלאכת התיעוד התבצעה בביתה המסוגנן של הגברת הקולינרית הראשונה של העיר, הלוא היא רותי ברודו מקבוצת R2M. הצלם תום מרשק עשה מכך לימונדה והצליח לרקוח אווירה מדויקת – פתיינית אך לא פורנוגרפית, ישירה אבל לא בוטה, מינית אולם רומנטית, ובעיקר לא מתנצלת.
"אני לא חושבת שיש על מה להתנצל", אומרת לסרי. "אני כל הזמן משחקת על הסקאלה שבין הקצוות האלה. בפעם הקודמת צילמנו טי שירטס וסווטשירטס מתחת לחזיות ולבגדי גוף. אני אוהבת לבחון את המרחב הזה".
– בחו"ל צצו בשנים האחרונות כל מיני מותגי לנז'רי עם אג'נדה דומה, אבל לרוב עדיין מחנכים נשים שהלבשה תחתונה היא בכלל לא בשבילן אלא בשביל הגברים שלהן.
"הבגדים האלה הם לא בשביל אף גבר, רק בשבילך. אני מאמינה שאם תלבשי חזיית משי תרגישי שעשית משהו טוב בשביל עצמך, ובכלל לא משנה אם זה ט"ו באב, ולנטיינ'ס או ווטאבר".
חשיפה לדרום
הסגנון הנוזלי, המלטף, החושף ולעתים מתריס של עולם ההלבשה התחתונה מחלחל בעונות האחרונות עמוק אל עולם ההלבשה העליונה. ברשתות האופנה הפופולריות ניתן להבחין בתדירות גבוהה בשילובים ובמחוות שונות על טוהרת התחרה והסאטן, מה שעובד היטב עם אחוזי לחות גבוהים וכמיהה לכמה שפחות בד.
במקביל, ברשתות ובמותגי ההלבשה התחתונה ה"קלאסיים" מנצלים את הסכריניות המעושה של ט"ו באב בשביל למכור חזיות פוש אפ אדומות ותחתוני חוטיני קטנטנים שהקלאסה מהם והלאה. בין כל אלה ניתן למצוא קומץ מותגי מעצבים מקומיים שפועלים אף הם בעולם התחתון, בהם אגלי דקלינג, גטרוד וגנדורה – אך כולם מתקיימים בתוך פריזמה צרה שנעה בין מינימליזם חומרי ועיצובי לרומנטיקה מאופקת ומעט נאיבית.
על הרקע הזה סגנונה של לסרי בולט עוד יותר, גם אם ניכר שהיא עדיין חוקרת את האסתטיקה וה־DNA של האפונה הקוקטית שלה. עד לפני שנה לבייבי האופנתי הזה הייתה אימא נוספת, פז לוי, שותפתה המקצועית של לסרי מהקולקציה הראשונה. בקיץ שעבר החליטה לוי להתמסר לאימהות הביולוגית והשתיים התפצלו. בשנה האחרונה מנהלת לסרי את המותג בגפה, ונדמה שככל שהיא מבשילה, כך גם מודל הנשיות שהיא מעצבת עבורו. "אם בהתחלה היה במותג משהו יותר חולמני ונאיבי, היום הנשים שאני מצלמת נראות יותר נשיות ופחות נעריות. זה לא נעלם לחלוטין, אבל היום חשוב לי להראות צדדים אחרים".
לסרי אמנם מראה צדדים אחרים, אבל הם לא מתאימים לכולן. נשים בעלות חזה גדול לא ממש יצליחו להשתחל אל החזיות הדקיקות ומשוללות הברזלים. "טווח המידות התרחב. פעם החזיות היו רק וואן סייז והיום הן עד קאפ C", היא מסנגרת. "גם המידות בבגדים התרחבו ואם צריך אני לוקחת הזמנות אישיות. אלה פריטים שמצריכים המון עבודה וטכניקות מאוד מסוימות. לפעמים לוקח הרבה יותר זמן לייצר חזייה מאשר שמלה".
נכון לעכשיו המקום יהיה פתוח לקהל הרחב בימי שישי בלבד, ובשאר ימי השבוע בתיאום מראש. בהמשך מתכננת לסרי לארח מעצבים צעירים ומבטיחים אך משוללי כתובת, בהם דורין תורג'מן ממותג בגדי הקז'ואל After Practice וטל נחום ממותג התיקים Lu71. "אני רוצה ליצור מעין בית גם למי שאין לו סטודיו, כפי שאני הייתי עד לפני רגע", היא אומרת. בחלומות הרטובים שלה היא משתוקקת לעצב חלוקים לבית, כיסויי עיניים, כפכפי משי רקומים בראשי תיבות של השם הפרטי ועוד "מלא דברים שאף אחד לא צריכה באמת", כדבריה, "אבל הם פשוט גורמים לך להרגיש טוב".
פטי פואה, 220־1,350 ש"ח, הכישור 1 תל אביב (קומה 2, חדר 126), סטודיו פתוח בימי שישי 10:00־16:00