סחים בשרוולים ארוכים: הקעקועים הפכו רשמית לנחלת המיינסטרים

בישראל של שנות ה־60 קעקועים היו נחלתם הבלעדית של עבריינים ואקסצנטרים, היום כבר מדובר בתופעת מיינסטרים לפחות כמו סברי מרנן. מתמטיקאים, אופטימטריסטיים ונשות פנסיה מתהדרים בשרוולי קעקועים כי מה שפעם היה אקט חתרני הוא היום "מעשה של אדם שרוצה להרגיש שהוא עשה משהו לכל החיים"

כשיש לך תור לקעקוע בארבע וסטאז' בקפלן בחמש. אילוסטרציה: שאטרסטוק
כשיש לך תור לקעקוע בארבע וסטאז' בקפלן בחמש. אילוסטרציה: שאטרסטוק
11 באפריל 2018

הזרוע שדוחפת את הפעוטה בנדנדה בגינת שינקין מעוטרת בגבעול שושנים קוצני וצבעוני ומחוברת לאם צעירה, פחות או יותר, שאוחזת בסמארטפון בידה השנייה. לא רחוק ממנה מאכיל אב מקועקע עם חולצה של להקה תינוקת בבקבוק, ובבית הקפה שממול מכין בריסטה שבר־קוד צרוב על עורפו קפה דלוח תמורת חמישה ש"ח.

אחי, זורם לארומה ואז להתקעקע? אילוסטרציה: שאטרסטוק
אחי, זורם לארומה ואז להתקעקע? אילוסטרציה: שאטרסטוק

מכוני הקעקועים הטובים בתל אביב
מסיבות הקעקועים שהפכו לטרנד חם בחיי הלילה
מגמות חדשות בעולם הקעקועים: "חלה עלייה בביקוש לסמלים אנרכיסטיים"

באפריל 2018 במרכז תל אביב קצת קשה להיזכר שבנקודת זמן לא רחוקה בהיסטוריה האנושית, לפני כארבעה או חמישה עשורים, היה סביר להניח שאדם (ובייחוד ישראלי) מקועקע הוא ימאי או עבריין שרימה את רשויות המס ורצח את משפחתו בגלל מקום חניה. לא מעט השתנה מאז, וכיום – מעבר לכך שקעקועים הם תופעה שסובלת מאינפלציה חסרת תקדים – הם גם הפכו לסמל של כל מה שבינוני וסביר. גננות, רואי חשבון, דודים מצביעי יש עתיד וסטודנטים לביו־טכנולוגיה מרעננה – לכל אחד מהם יכול להיות קעקוע של אינפיניטי, גם אם הוא יצא כמו הלוגו של מזרחי טפחות.

"ההבדל הוא לא רק באנשים המתקעקעים היום, גם המקעקעים עצמם השתנו מאוד", אומרת הילה מראד, אנימטורית ומקעקעת. "היום יש הרבה צעירים מוכשרים שסיימו לימודי עיצוב או אנימציה והם פונים לתחום כי שם אפשר להרוויח כסף.

הילה מראד. צילום באדיבות המצולמת
הילה מראד. צילום באדיבות המצולמת

 

"רואים גידול מאוד משמעותי במספר המתקעקעים, בכל הארץ ומכל הסוגים. קעקעתי לא מזמן גרושה בת 50 שהגיעה עם כל החברות שלה שהביאו כיבוד ועשו מזה טקס שהרגיש כמו מעין מסיבת בוטוקס. היה גם מתמטיקאי שבא אליי לאחר שירד במשקל. הקעקוע, כמו הדיאטה, היה מעין קבלה לחברה מבחינתו. הוא יצא עם קעקוע של משוואה לא פתורה על הגב. בסופו של דבר אנשים, לא משנה מאיזה דור, עושים קעקועים כי הם רוצים להרגיש שהם עשו משהו לכל החיים, מעין תקיעת יתד. קטונתי".

עודד צביבך, למשל, אופטומטריסט בן 39 ואב לשלושה מתל אביב, מייצג היטב את הגל האחראי והממוסד של מתקעקעים שאינו משתייך לתת תרבות כלשהי ושאין לו כל יומרות להשתייך לאחת כזאת. האופטומטריסט בעל המבנה הרזה והחולצה המכופתרת נושא על גופו לא פחות משישה קעקועים, והם נראים כמו כרוניקה של הטרנדים המרכזיים משני העשורים האחרונים.

בין השאר צרובים על בשרו אות סינית, סמל הפועל וטרייבל. "את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בגיל 15", הוא אומר, "מעין שרבוט קטן על הכתף. הגעתי לסטודיו והתבקשתי להביא אישור מההורים. הלכתי לבית הקפה ממול וכתבתי יפה על מפית: 'אני אימא של עודד ואני מאשרת'. זה הספיק לי ולהם".

עודד צביבאך. צילום באדיבות המצולם
עודד צביבאך. צילום באדיבות המצולם

עודד מספר כי כשעבד במרכז תל אביב לא נתקל בבעיות, אבל ברמת אביב ג' עדיין נתקל בסממנים של תרבות שקפאה בזמן. "היו לקוחות שהרימו גבה ושאלו 'מה זה, יש לך קעקוע?'. כאופטומטריסט עניתי להם: 'כן, אתם רואים טוב'. בעבודה הנוכחית שלי אני בכל מקרה עובד בחולצה ארוכה ומכופתרת".

הקעקוע של עודד צביבאך. צילום באדיבות המצולם
הקעקוע של עודד צביבאך. צילום באדיבות המצולם

גם הדס יוסף, בת 38, מזכירה במרכז ללימודי אנגלית ואם לחמישה מבית שאן, הייתה יכולה להיות מלוהקת לפרק של "קרובים קרובים" אילולא היה לה שרוול מפואר על הזרוע. אף שהיא מגדירה את עצמה כדתייה, יוסף טוענת כי אין כל סתירה בין החיבה לקעקועים ואורח החיים הדתי שהיא מנהלת.

"אני מאמינה באמת שאלוהים אוהב אותי ככה, שהוא יודע מה סדר העדיפויות שלי", היא אומרת, "אף אחד לא יכול לראות השתדלות של בן אדם ואני מאמינה שהעבודה האמיתית שלנו בעולם הזה היא להיות אנשים טובים יותר".

הדס יוסף. צילום באדיבות המצולמת
הדס יוסף. צילום באדיבות המצולמת

לדבריה הקעקועים הראשונים שעשתה היו במקומות מוסתרים, עד שהחלה לחוש בנוח מספיק כדי לחשוף אותם לעולם. "לא היה לי אכפת, אבל לא רציתי שישפטו את הילדים שלי, שאימא שלהם ככה או ככה", היא אומרת, "אבל הם כל כך שלמים עם מי שאני ומה שאני שבאמת לא אכפת לי. כשהם היו קטנים יותר חששתי. רק לפני שנה־שנתיים, ככל שהתחלתי להשלים עם עצמי, כבר לא היה אכפת לי מה יגידו, איך יגידו – לא המשפחה ולא החברים ובטח לא הסביבה. הדברים התחילו לבוא ממקום של להפסיק לרצות אחרים".

הדס יוסף. צילום באדיבות המצולמת
הדס יוסף. צילום באדיבות המצולמת

העובדה שקעקועים בישראל של כאן ועכשיו נכנסו חזק למיינסטרים ראויה לציון במיוחד לנוכח ההיסטוריה הקצרה שלהם בארץ הקודש. הסוציולוג עוז אלמוג כתב במחקר שערך על קעקועים בתרבות הישראלית כי עד לשנות ה־70 רק למעטים בעולם המערבי, בהם "מלחים, אנשי קרקס, אסירים וחברי כנופיות", היו קעקועים. על פי אלמוג, בישראל התופעה הייתה נדירה שבעתיים, בין היתר בשל האיסור המפורש על קעקועים בתורה, האסוציאציה הברורה של מחנות הריכוז והיעדר מסורת של תרבות ימאים. במילים אחרות, אם נתקלת באדם מקועקע בישראל של שנות ה־60, היה כדאי לך לעבור לצד השני של הכביש.

האמירה הזאת תקפה גם ביחס לאבי (שבחר לא להיחשף בשמו המלא), סב בן 65 וחשב שכר באחת החברות הגדולות במשק. ליתר דיוק, היא תקפה ביחס לאדם שהוא היה בעבר. ניתן למצוא רמז להיסטוריה שלו בדמות קעקוע בן 48 שנה על גב ידו שמורכב משלוש נקודות ועליו קעקוע נוסף של מגן דוד דהוי.

"שלוש הנקודות היו סימן למי שחי את החיים שלו ולא דופק חשבון, למי ששם זין על המשטרה", מסביר אבי. "עשיתי את הקעקוע לעצמי עם פלסטיק של מברשת שיניים שהמסתי ודיו של עט, כי לא היו אז מכונים. בתקופה ההיא היו קעקועים רק לעבריינים: גולגולת, נחש, אריה – רובם נעשו בכלא. הקעקוע שלי אמנם קטן, אבל ידעו להסתכל לשם ומי שראה ידע שאני לא פראייר ושאיתי לא מתעסקים".

אבי, שמספר שגדל בלוד בסביבה בעייתית, מספר כי לפני שעבר את המהפך שבסופו הועסק כחשב שכר היה מכונה בשכונה "הפותחן" ו"קרומי".

מה זה הפותחן?

"הייתי נער עם חיוך, כריזמטי, ואהבתי נשים. כל בחורה שהייתה בשכונה, אני הייתי הראשון שלה. יש לי גם קעקוע עוד יותר דהוי של לב עם חץ והאותיות M ו־A – אבי ומרים. עשיתי אותו בגיל 16, אבל אבא של מרים לא נתן לה לצאת איתי. ניסיתי אחר כך לטשטש את הקעקוע עם מגהץ, גפרורים, שיוף. בסוף הוא דהה. למזלי אחר כך פגשתי את אשתי לעתיד והיא יישרה אותי. אני חב לה את חיי. אם לא היא הייתי מסיים כמו החברים שלי, הייתי מת עכשיו".

הקעקוע של אבי הפותחן. צילום באדיבות המצולם
הקעקוע של אבי הפותחן. צילום באדיבות המצולם

לקח עוד 15 שנה מאז שאבי המס מברשת שיניים כדי לקעקע ועד שנפתח בתל אביב מכון קעקועים העברי הראשון, "קו גוף", בשנת 1985. אף שהוא נחל הצלחה, בשנים הראשונות עדיין אי אפשר היה לדבר על "תופעה".

על פי מחקרו של אלמוג, המהפך התרחש בחצי השני של שנות ה־90. הוא מייחס את התופעה בחלקה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ולגל הפיגועים של אותה התקופה. "אם רק זמן קצר קודם לכן אפשר היה לספור את המקעקעים המקצועיים בארץ על כף יד, עתה צצו מקעקעים בזה אחר זה והוקמו מכונים במקומות מרכזיים", הוא כותב במחקרו ומוסיף: "בשלהי שנות ה־90 הפכו הקעקועים בארץ לטרנד המוני המקיף עשרות אם לא מאות אלפים". 18 שנה לאחר מכן אפשר להמיר את הנתון "מאות אלפים" ב"כל אדם שאינו חרדי", וגם אז לא בטוח.