"ז'ה טם, רונית אלקבץ": מוזיאון העיצוב מצדיע למי שהיתה פרפורמרית של אופנה מאז ולתמיד

הזמן: שנות ה־90 המוקדמות. המקום: תל אביב. השחקנית רונית אלקבץ, שבדיוק שבה מביקור בצרפת, מגיעה לאירוע מעונב כלשהו בשמלת שיפון שחורה ובנעלי התעמלות. ב־2017 זה אולי נראה כדבר של מה בכך, אבל בתל אביב של טרום עידן האינטרנט היה מדובר בלא פחות מרעידת אדמה. לדברי מכריה וחבריה של אלקבץ, היה זה אקט שאפיין אותה באופן ממצה. "זה היה סנסציוני בכל קנה מידה", נזכרת מעצבת האופנה הגר אלמביק, "זה הדגים את האומץ שהיה לה בתור מבשרת אופנה, לא פחות".

תערוכת "ז'ה טם רונית אלקבץ" במדיטק מוזיאון העיצוב חולון. צילום: גבריאל בהרליה

אלמביק, שאלקבץ נהגה לבקר בסטודיו שלה באופן תכוף באותן השנים, מוסיפה כי "הייתה לה ראייה חדה וברורה, מודעות אופנתית ורגישות גבוהה לניואנסים של בד וגזרה. לא פעם עיצבתי עבורה בגדים לאירועים או ליומיום על פי חזון שהיא פירטה בפניי בדיוק רב. היא הייתה פרפורמרית של אופנה".

הרגישות והחזון הללו יעמדו במרכזה של תערוכה חדשה שתיפתח בסוף החודש במוזיאון העיצוב בחולון. "ז'ה טם, רונית אלקבץ" תסקור את תחנות חייה של היוצרת המנוחה דרך 200 פריטים שהותירה אחריה ובהם בגדים, תכשיטים, אביזרים ותצלומים. מעבר לחיבור הקונספטואלי שיוצרת התערוכה בין שני עולמות – קולנוע ואופנה – היא גם מעניקה מבט רחב וכולל על קריירה עשירה ואייקון תרבותי דרך פריזמה בלתי שגרתית במקומותינו: תלבושות.

את התערוכה אצרה היסטוריונית האופנה יערה קידר, ולצדה המנהל האמנותי של התערוכה שלומי אלקבץ, אחיה של רונית, והאדריכל אבנר ישר, שהיה בעלה של רונית. ביוצרים הנוספים שהשתתפו בהרכבת התמונה האופנתית־חווייתית: מעצבי האופנה ויוי בלאיש ויניב פרסי, האמן דוד עדיקא, מעצב הפסקול איציק כהן והעורך לב גולצר.

דימוי מתוך תערוכת "ז'ה טם רונית אלקבץ" במדיטק מוזיאון העיצוב חולון. צילום: ז'וזף דדון

דימוי מתוך תערוכת "ז'ה טם רונית אלקבץ" במדיטק מוזיאון העיצוב חולון. צילום: גיל חיון

המעצבת אילנה אפרתי, שבחרה באלקבץ להוביל את קמפיין הקולקציה הראשונה שלה בשנת 1987, מתארת אותה כ"דמות מסתורית ומרתקת ששידרה משהו אאוטסיידרי שהיה מאוד לא מקובל בזמנו". לדבריה, היופי הבלתי שגרתי של אלקבץ, שעבדה באותם ימים כדוגמנית, בלט מאוד לאור זאת שהבון טון כלל אז בעיקר בלונד.

בהמשך, כשעזבה אלקבץ את הדוגמנות ופנתה למשחק וליצירה קולנועית, אף פעם לא יישרה קו עם הקונצנזוס, הפכה אותה לעמוקה ומעניינת במיוחד, והיא אחת היוצרות הבודדות שיישמו וביטאו הלכה למעשה את האופנה כראי של תרבות.

"היא הייתה בין הבודדות שידעו להציג בגד והייתה לה הבנה מאוד עמוקה איך ללבוש אותו, איך הוא נראה כשהיא זזה ואיזו כוריאוגרפיה תוציא ממנו את המיטב", אומרת צלמת האופנה מירי דוידוביץ'. התכונה הזאת, כמו גם הטעם האקלקטי, הסקרנות וההרפתקנות של אלקבץ, הפכו אותה ואת המראות שהציגה לבלתי נשכחים.

ההופעה האחרונה

רונית אלקבץ נולדה בבאר שבע בשנת 1964 להורים יוצאי מרוקו. את שנותיה הראשונות העבירה בבאר שבע ובהמשך עברה המשפחה לקרית ים. הופעתה הקולנועית הראשונה הייתה בגיל 26 בסרטו של דני וקסמן "המיועד" (1989), שם הופיעה לצדו של שולי רנד. לאחר מכן ב"שחור" של שמואל הספרי (1994) היא גילמה את פנינה, אחותה של הדמות הראשית ששוחררה ממוסד לבריאות הנפש. לתפקידה ב"חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי משנת 2001 הביאה אלקבץ את אותה אנרגיה דרמטית אך הומוריסטית שאפיינה גם את הבחירות האופנתיות שלה. לאחר מכן, באמצעות דמותה של ויויאן אמסלם, שאותה יצרה עם אחיה שלומי עבור טרילוגיית הסרטים "ולקחת לך אישה", "שבעה" ו"גט", עסקה אלקבץ בפערים חברתיים ועדתיים, סקסיזם, שוליים תרבותיים, פריפריה, פמיניזם ונושאים אחרים שהיו קרובים ללבה.

דימוי מתוך תערוכת "ז'ה טם רונית אלקבץ" במדיטק מוזיאון העיצוב חולון. צילומי קולקציית חורף 1987 של אילנה אפרתי. צילום: מירי דבידוביץ'

המעצבים שהיו חביבים על אלקבץ נמנים, באופן בלתי מפתיע, עם ז'אנר האוונגרד (מי יותר ומי פחות). אלקבץ ידעה ללהטט ולשלב בשיא הנונשלנטיות בין דריס ואן נוטן, אלמביקה, יניב פרסי ואפילו פריטי וינטג' ויקטוריאניים. קרוב לאלקבץ במיוחד היה מעצב האופנה אלבר אלבז, המעצב הראשי בדימוס של לנוון, ומי שהזניק את בית האופנה הצרפתי לאור הזרקורים לאחר שנים שבהן היה שקוע בתרדמת. אלבז הכיר את אלקבץ עוד מתחילת הדרך, כשהוא היה סטודנט לאופנה בשנקר והיא הייתה דוגמנית בת 18 שהגיעה לעיר הגדולה מהצפון. בין השניים התפתחה קרבה מיוחדת, ובמשך יותר מ־30 שנה הוא עיצב עבורה תלבושות לסרטים ולפרמיירות ואפילו את שמלת הכלה שלה.

בשנת 2015, כשפסעה באלגנטיות ובמשובה על המסלול בשבוע האופנה של תל אביב, איש לא ידע שמדובר בהופעתה הפומבית האחרונה. גם אז היא לבשה שמלת פליסה צהובה קלילה ומרשימה שעיצב אלבז. שנה לאחר מכן, בתום מאבק שנמשך שנתיים וחצי, היא נפטרה ממחלת הסרטן. אלבז ספד לה: "רונית הייתה ענקית בכל מה שקשור לאופנה ותמיד ידעה לקחת את הדברים שנכונים לה ולעשות אותם שלה עד כדי כך שבסופו של דבר, לא ראית את השמלה – ראית אותה", אמר לאתר Ynet והוסיף: "בכל פעם שהראו לי תמונה שלה עם בגד כזה או אחר שהיא לבשה, אף פעם לא ראיתי את הבגד שלי, ראיתי רק אותה".

דימוי מתוך תערוכת "ז'ה טם רונית אלקבץ" במדיטק מוזיאון העיצוב חולון. צילומי קולקציית חורף 1987 של אילנה אפרתי. צילום: מירי דבידוביץ'

ייתכן שאלקבץ עצמה היטיבה מכולם לתאר את הקשר שלה לאופנה: "בגדים מספרים לי סיפורים", היא אמרה לעיתון "הארץ" ב־2010, "אני תמיד יכולה לשמוע דרכם שיח קטן, אני רואה מבט, אני שומעת קול נקישות של כפכפים, אני רואה חמוקיים או צלליות. משהו שהולך אחריי או מקדים אותי".

"ז'ה טם – רונית אלקבץ", מוזיאון העיצוב חולון, 28.11 עד אפריל 2018