טיים אאוט timeout

פוקר פייס

| מאת: לולה קידר

כיצד הרגה המהפכה הדיגיטלית את הרומנטיקה? האם הלייק החליף את הסרנדה? כיצד דיכא צוקרברג את קופידון? כל התשובות בסדרת כתבות שתחשוף את כל מה שאנחנו מפסידים כשאנחנו מרוכזים במסך. והפעם: הבל החן, שקר הפייסבוק

האם צוקרברג קבר את דיסני? אהבה בעידן הפייסבוק

סטוקינג וירטואלי היה בעבר נחלתם הבלעדית של דארת' ויידר וספוק. עם הולדתן של הרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק, השתנתה אמנות הפיתוי, והשינוי ניכר: תחילה, לצד טכנולוגיית הסמסים, מחקה המציאות המודרנית את האפשרות להתעלם ממחזרים או לקחת את הזמן לעכל אותם. התחושה היא שאין לאן לברוח. מי שעשה לך לייקים כל השבוע ושלח לך הודעה, יודע שקיבלת אותה ושאת יודעת ממי היא (אז תעני, יא זבל).

היא עדיין לא יודעת שהוא חולה על POKE. בליינד דייט בימי האדם הקדמון

היא עדיין לא יודעת שהוא חולה על POKE. בליינד דייט בימי האדם הקדמון

כיום קל לצוד אותנו, ולעומת זאת אנו מתאכזבים זה מזה עוד לפני שנפגשנו. פעם, בדומה לשעשועון "דייט בחשיכה", נהגו נשים לשוחח בטלפון עם מספר גברים זרים שאותם הן מעולם לא ראו, ואז בחרו עם מי להיפגש והתאכזבו. כדי להרגיש שאתה מכיר מישהי באמת היית חייב להיפגש איתה לפחות פעם אחת. רק כך היית נחשף לנימי נשמתה, מגלה איזו מוזיקה היא אוהבת, איפה היא מבלה עם היפות שלה ואם היא שמאלנית, צמחונית או נוטה להתערטל כשהיא שותה. אם נדלקת על מישהי וגילית שהיא שרמוטה רק אחרי חצי שנה, ההסתברות שהקשר יצלח עלתה באופן משמעותי. אבל עם צמיחתן של פלטפורמות חדישות להיכרות, החל הבליינד דייט לגווע. סטוצים הפכו לאמצעי מניעה פופולרי של הסכנה הכרוכה בנישואין בטרם עת, ועם הולדתן של הרשתות החברתיות גדל ההיצע שעמד בפני נשים וגברים כאחד. ככל שגברה נכונותנו לחקור את הצד השני ולשתף אותו באינפורמציה אישית ממותקת ושאר הבלים אגוצנטריים, הלך האופן שבו אנו מציגים את עצמנו והשתכלל. מאהבים להוטים למדו לצטט דעות של אנשים חכמים מהם על מנת להרשים, ללייקק לפוסטים של זיונים פוטנציאליים בלי קשר לתוכנם, ולאמץ את הטעם המוזיקלי הנכון כדי לייצר עניין משותף. משלב זה, דוחים ככל שיהיו, לא היו נתונים רווקי ורווקות העולם לחסדיהן של דודות פולניות וחברים נשואים. החלום על מציאת ה"אחד" או "האחת" הוחלף בשאיפה להצליח לסנן, ממאגר אינסופי של סטוצים ומערכות יחסים בפוטנציה, אחד בחודש.

אומרים שצילום הפרופיל של אדם ותמונת הקאבר שלו הם כמו חלונות לנשמה. ברוח זו התחלנו לייחס יותר ויותר משמעות לאופן שבו אנשים משתמשים בפלטפורמות השונות שדרכן הם משווקים את עצמם. אנו אוהדים משתמשי פייסבוק שפתחו פרופיל בשפת הקודש, או חרדים מהם, ופוסלים חברים וירטואליים שבוחרים להתייחס באופן חתרני להטיית גוף ראשון יחיד עתיד ("הכתוב לך באישי") או מוצאים שפה משותפת איתם. כך או כך – כישורינו כמניפולטורים וסטוקרים וירטואליים עלו על כישורינו החברתיים, ואנו מגבשים דעה וחשים שאנחנו באמת־באמת מכירים אנשים, הרבה לפני שאנחנו פוגשים אותם ובאמת מכירים אותם. רובנו שוכחים שבדומה לשלנו, פרופיל הפייסבוק המצוי אינו אמין יותר מסדרת ריאליטי על האדם שכל אחד מאיתנו הכי אוהב בעולם, כולל פפראצי שוטף והגיגים נבחרים. מפגן האוננות הכפייתי וניסיוננו המתמיד להרשים נחשפים במלוא הדרם באינסטגרם ובאפליקציות המציעות לסייע לנו לטשטש ולשפר את פני המציאות המרה. פילטרים א־לה־פוטושופ בנויים כיום בתוך המצלמות שבנויות בתוך הטלפונים ובתוך המחשב. סוף סוף יכולה כל אחת להראות כמו הבר רפאלי הפנימית שתמיד חשה שמסתתרת בתוכה.

ואם אתם חדשים בשכונה – הסרטון הזה יסביר לכם בדיוק מה לא עושים ברשת החברתית בכל הקשור ליחסים (המורכבים) שבינו לבינה:

אך לצערנו המציאות הגשמית תמיד נושכת. בסוף מישהו תמיד יראה שיש לך נקבוביות או לכל הפחות יחשוד שמשהו לקוי בך כי את מוכנה להיפגש רק בברים חשוכים, מכוסה ברעלה. הניסיון להתחרות בעצמך המלוטשת מ־2007 והחרדה מתיוג בצילום לא מחמיא מאפיינת את חוויית ההתבגרות המודרנית ומקשה עליה.פרופיל הפייסבוק שלנו, בשילוב עם העצמנו המהממים שאנחנו מעלים לאינסטגרם, האנחנו השנונים שאנחנו בטוויטר ועצמנו המצליחים בלינקדאין, הפכו משכבר לגרסה ממוחשבת של עצמנו. אך מה שאמור להיות ייצוג נאמן של עצמנו מקבל למעשה את צורתו מנטייתנו להתחרות בפרופילים אחרים: כולנו עוקבים ומתחרים זה בזה ומכיוון שכולם מציגים את עצמם במצב אידיאלי (מחויכים, עם מלא חברים, עושים שופינג בברלין ומשתגעים במסיבות) אנו נוטים לחיות בחרדה מתמדת שמא נפספס משהו טוב יותר, או נבחר לעשות את הדבר או האדם הלא נכון. עם המעבר למציאות, רובנו בין כה וכה נוטים לחלק את חברינו הווירטואליים לסטוקרים שיודעים עלינו יותר מדי, ולשקרנים שעושים כאילו הם לא יודעים עלינו כלום. אם בדרך נס שני אנשים מצליחים בכל זאת למצוא חן זה בעיני זה בעידן הדיגיטלי, יהיה עליהם להחליט מי פונה למי קודם והאם בפרטי, בסמס או בצ'ט, אם ומתי לאנפרנד את האקס, לתייג בצילומים, בצ'ק־אין, בריליינשיפ סטטוס, אם לשלוח תמונות, למה ההיא פתאום הציעה לך חברות – זאת ההיא מהצילום מהצ'זקייק ב־2009?! אתה בכלל לא אוהב אותי.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601