גאגא של אוהד נהרין: תנסו את זה בבית

ריקוד הגאגא הייחודי שהמציא אוהד נהרין מוצע גם כ"עבודה גופנית לכל אחד". האם הכתבת שלנו הצליחה לעמוד במשימה?

רוקדים גאגא. צילום: אור קפלן
רוקדים גאגא. צילום: אור קפלן
3 באוקטובר 2017

המונח "גאגא", למי שלא ידע, מתייחס לא רק לזמרת מטורללת שנוהגת ללבוש שמלות מנתחי קצבים, אלא גם לסגנון ריקוד ייחודי שפותח על ידי הכוריאוגרף אוהד נהרין, שמשמש כמנהל האמנותי של להקת בת שבע. נהרין, ששילב את הפיתוח בשגרת האימונים של רקדני הלהקה, טוען שמדובר ב"דרך עבודה גופנית לכל אחד".

כמובן שהאופן היעיל ביותר לבדוק את הטענה הזאת הוא אמפירי, וכך קרה שהתגלגלתי לחדר אימונים ללא מראות או חלונות: תנאי יסוד לקיום אימון גאגא. על פי משנתו של נהרין, העדר השתקפות מסייעת למתאמנים להשתחרר והם נוטים פחות לשפוט את עצמם ואת יתר הנוכחים. מה שמוביל אותי לתנאי יסוד נוסף בגאגא: אין דבר כזה לא לזוז – האימון הוא תנועה מתמדת שבשיאה הופכת כמעט לטראנס.

בקבלה מבטיחים לי שהשתתפות בשיעור אינה מוגבלת בגיל ולא מצריכה ניסיון קודם, ואכן בכניסה מתמהמה קהל מגוון: נשים מבוגרות לצד צעירות תל אביביות חסרות הבעה כמוני. האם באמת מדובר באימון לכולם? "אין נכון או לא נכון, תעשו מה שאתן יכולות", מרגיע אותנו רקדן הלהקה אריאל כהן, בניסיון להשרות אווירת זן. "פשוט תהנו ונסו להרגיש את הגוף שלכן", הוא מוסיף.

רוקדים גאגא. צילום: אור קפלן
רוקדים גאגא. צילום: אור קפלן

מסתמן שלהרגיש את הגוף מהווה נדבך מרכזי בשיעור. כלומר, אם לרוב תשמעו מאמנים משתמשים בדימויים כמו "תמתחו את הגב כאילו אתם עושים עליו ארוחת סדר פסח", בגאגא הכל מאוד ברור, למרות החתירה לאבסטרקט. הגיוני? "תמתחו את הידיים שלכן עד שתרגישו שאתן בקצה הבשר", "נסו רגע לתת משקל למוח שלכן ולראות איך הוא משפיע תנועתית על שאר האיברים בגוף", "נסו להרים את עצמכן רק מהבטן" – אריאל נותן הוראות מפורשות ואנחנו ממלאות אחריהן, כל אחת על פי פרשנותה האישית.

רוקדים גאגא. צילום: אור קפלן
רוקדים גאגא. צילום: אור קפלן

ואז פתאום, הציניות שלי נעלמת. מדובר בהפתעה, לאור העובדה שמדובר באמצעי הרטורטי העיקרי שלי. אבל בכל זאת, קשה להתעלם מהתחושה שמתעצמת בהיעדר המראה: "אם אף אחד לא מובך, זה לא מביך". ברגע שהמבוכה נעלמה, תרגול הגאגא הפך למעין מטידציה. מילותיו של אריאל היו הדבר היחיד בראשי ואני צייתי בדרכי שלי, תוך ניסיון לאתגר את עצמי מבלי להרשים. לפעמים אפילו לא שמתי לב לעבודה הפיזית המאומצת שעשיתי, עד שלא עצרתי ושמעתי את ליבי דוהר.

מי שאי פעם צפה במופע של בת שבע אולי שם לב לעובדה שהעייפות היא חלק גדול מהמופע: הרקדנים מתישים את עצמם בכוונה ומשתמשים בעייפות כדי ליצור תנועות חדשות. גם כאן ביקשו מאיתנו להתיש את עצמנו, להתפתל על הרצפה כמוכות דיבוק ומשם לעבוד מהעייפות: לבחון את הגוף העייף ואת התנועות שאפשר להוציא ממנו מבלי להתנגד. נוסיף על כל זה פלייליסט משובח ונכריז על אחת מתרפיות הכושר המגניבות שיש לעיר להציע.

בית חנה, שד' בן גוריון 75 תל אביב, ימי חמישי ב-20:40, מחיר מנוי חודשי: 390 ש"ח