טיים אאוט timeout

מרקורי בנסיגה, כוננות ספיגה: איך להתמודד עם הכוכב הפושטק?

| מאת: מערכת Time Out

מרקורי - אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו. הכוכב שתמיד נמצא בנסיגה כלשהי משפיע גם על חברי מערכת שמשתפים בסיפורים הקשים שלהם ואף מייעצים כיצד ניתן להתמודד עם הימים הלא פשוטים האלה

הנוסג - במומו נוסג. עיבוד: דור בלייר

הידעתן? ברור שידעתן, אבל בואו נזכיר: מרקורי בנסיגה החל מה-26 ביולי וימשיך בדרכו הנלוזה עד ה-19 באוגוסט. ההתנהגות העבריינית של הכוכב הכי כיתה טיפולית במערכת השמש, משפיעה על כולנו – ובמיוחד על פרנסת הקוראים במפות הכוכבים.

הפרנסה שלנו נמצאת בכתיבה, ועם זאת החלטנו להחזיר מלחמה למרקורי ולהראות לו שרוחנו לא תישבר. חברי מערכת טיים אאוט התקבצו למעגל סיפורים שבעזרת השם יקרב את הגאולה. כל סיפור מיוחד, שונה וקיצוני מקודמו, והכי חשוב – מלווה במוסר השכל, מסקנות שנכתבו בדם, ועצות כיצד להתמודד עם הבריון של השכונה. אגב, כל השמות בכתבה זו בדויים כדי שמרקורי לא יזהה מי פתח עליו ג'ורה.

עוד כתבות מעניינות:
עזרת נשים: שמלות צנועות והורסות לגיורת החדשה קרלי קלוס
שלום וביי: סיפורי הפרידות הכי מטורפים שלכם בשש מילים
בוהו בייבי: הצצה לדירה קטנה ובוהמיינית בחצרות יפו

תחיה, זקוקה לתחיה מילולית אחרי היתקלות קשה עם מרקורי בקו 18:

"כבר בשעות הבוקר, עוד לפני שכיור פגע בשלומי סרנגה, מבלי להיוועץ בישראל היום ושאר הורוסקופים, היה לי ברור שמשהו לא בסדר. כלומר, עדיין שמרתי על אופטימיות כשפספסתי את קו 18 שבדיוק נסע כשהגעתי לתחנה. אוקי, נשמתי עמוק, שמתי אוזניות והתיישבתי על המדרגה הקבועה שלי ליד אופנת סטוצי באלנבי.

בשלב הזה, השכן מעסק תכשיטי הכסף הסמוך לתחנה בדיוק סיים לרוקן עליה פחית K300, כך התברר. פתאום שמתי לב שג'וקים מסטולים גוססים לי בהיסטריה בין הרגליים, והתרחקתי מבלי להחצין את החלחלה שחשתי. אנשים המשיכו להגיע לתחנה והאוויר היה דחוס ולח כמו מרחצאות הגופרית של חמי יואב.

רבע שעה אחרי, קו 18 גלש לו באלגנטיות על פני התחנה כמו טיפות הזיעה על הגב שלי – מבלי לעצור. אנשים קיללו. השכן מעסק מותגי הספורט המזוייפים ממול רוקן פחית K300 בכניסה לחנות שלו. מעניין מי היה הראשון שהתחיל עם הטרנד. רבע שעה אחרי, כשקו 18 נראה באופק, התמקמתי בחזית התחנה מוכנה לעצור אותו בגופי. בסופו של דבר הנהג התפשר ורק סגר לי את הדלת על היד. פאק יו, מרקורי".

מוסר השכל: אל תצאו מהבית בלי לבדוק באפליקציית Moovit מתי מגיע האוטובוס שלכם. אם בכל זאת פעלתם בפזיזות, המתינו לו בבית עסק ממוזג שמאפשר תצפית על התחנה, תוך שאתם מפגינים עניין בסחורה המצ'וקמקת/יקרה מדי.

חדווה, 21, מחוסרת חדווה ושעות שינה, מספרת על לילות קשים:

"מאז שמרקורי בנסיגה, אני לא מצליחה להירדם בלילה. לא בקטע של נדודי שינה – אלא ממש חוסר יכולת לעצום עיניים אפילו לדקה. מילא הייתי אדם טרוד, שחושב יותר מדי; אך חד משמעית זהו אינו המקרה. איבדתי את היכולת הכי חשובה לשלוות הנפש שלי. מעבר לזה שאני תשושה כל זמן, אני גם מקבלת תגובות של "אמא'לה למה יש לך פנס בעין"; תוצאה של לילות מצטברים בהם מסלול הכוכבים בשמיים החליט לזיין אותי בתחת. זאת ועוד – האקס שלי החליט שהוא בהתמוטטות עצבים ושאני הציפרלקס היחיד שיכול לעזור לו".

מוסר השכל: "אל תלחמו בתשישות, לכולם בסוף נגמרת הבטריה. חכו עד לנקודת השבירה, שתו שלוש כוסות יין גדושות במרשם רופא/ סומלייה (לבחירתכם), התרסקו לשמיכת הפוך הקרובה ביותר ובלוק לאקס בכל רמת תקשורת אפשרית".

נוגה, 25, עם סיפור קשה ונוגה: 

"מרקורי היה לא משהו אליי בכלל כבר מאמצע יוני; איבדתי את המפתח לדירה יומיים אחרי שעברתי לגור בה ונאלצתי להזמין פורץ, נוצרה לי נזילה במקלחת, התקלקל לי המזגן, התקלקל לי המקרר, קניתי מכונת כביסה שהתגלתה כגדולה מדי לחדר ובאקט של יאוש פשוט מסרתי אותה, גיליתי שבחור שנדפקתי עליו היה במקביל אליי עם מישהי אחרת שאני מכירה, איבדתי בושם חדש, הלכתי לשיננית לביקור תמים וגיליתי שצריך לעקור לי 3 שיניים עם אופציה לניתוח שורש".

מוסר השכל: "הבנתי כי או שאני מרקורי ולכן נושאת איתי את צחנת הכישלון לכל אשר אפנה, או שתפסיקו לזיין את המוח על השפעות של כוכבים. כמו כן, כוכב שתמיד נמצא בנסיגה או לפני נסיגה או אחרי נסיגה זה לא ביג דיל. אני מכירה את הטריק הזה בתור בחורה ששרויה במחזור 7 ימים בכל חודש. גם איתו יש עניין הלפני, במהלך ואחרי. תמיד מרחף לו ברקע. ממש כמו מרקורי. אין פה באמת עקומה רגשית, אלא סתם תירוץ להיות בן אדם בלתי נסבל כל הזמן. מרקורי מאפשר את התירוצים האלה לכולם מסביבי".

 

ניסים, 31, מרגיש שנס יכול היה לעזור פה:

"השבוע החלטתי למכור את האופניים; רק לפני חודשיים פינקתי את עצמי ברכישתם לכבוד יום הולדתי. בעת הרכישה התהדר מוכר האופניים במשקלם הקל כנוצה וכך שכנע אותי להתפשר על אופניים ללא מעצור רגלי, התכונה החשובה ביותר של זוג אופניים לטעמי (התהילה סינוורה אותי)".

"רכבתי על האופניים במשך חודשיים קצרים עד שהחלטתי שזה לא עובד בינינו. מצאתי חבר שמעוניין לרכוש את אופניי הסמי-חדשים וכמובן שלא שכחתי לציין בפניו שהם מצויידים בסל ופעמון. באחד מן הבקרים גיליתי שרחוב בו אני עובר מידי יום, חסום לתנועה. נאלצתי לסחוב את אופניי במעלה מדרגות ברחוב הסמוך תחת השמש הקופחת. בסוף העלייה הקשה גיליתי, איך לא – מחסום לכלי רכב בגובה הברכיים. ידעתי שהדבר הנכון לעשות הוא אחורה פנה אך החלטתי לעשות את הדבר הגברי והנבון ביותר שיכולתי לעשות – ללכת עם הראש בקיר.

היטתי את אופניי לזווית של 45 מעלות, התכופפתי גם אני לזווית דומה, ממשיך להזיע כמובן, חפצים נופלים מהתיק לרצפה, הנעליים מתלכלכות אבל אני בשלי – אני הולך לעבור עם האופניים! ממש בישורת האחרונה, רגע לפני המעבר שלו ייחלתי דקות ארוכות, נשמע צליל מוכר ואהוב – צליל הפעמון! אך הפעמון לא סתם צלצל אלא ניתק באכזריות, קפץ אל התהום ואני נשארתי עם חצי פעמון מחובר לאופניי בבורג, אות קין".

מוסר השכל: "אם יש לכם תחושה שאתם יוצאים למלחמה בה אין לכם שום דרך לנצח – מכירת אופניים מצוחצחים כחדשים, העברתם כאיילה קלילה מעל מחסמומים וכו' – עדיף שתסמכו על האינסטינקים שלכם ולא תנסו בכלל. וגם לא להבטיח אביזרים נספחים כשמוכרים אופניים יד שניה".

כלנית, 35, זקוקה לפרח כדי להירגע:

"אני אמא לשלושה קטנטנים שעובדת במשרה מלאה ותובענית. 'קשה לי' זה קלללל לעומת החיים שלי, ומזור אין בנמצא להוציא את הסמים הקלים, החביבים עליי יותר מהכל. יום אחד שלחו אותי מהעבודה, יחד עם עוד שתי חברות, למלון בצפון על מנת להירגע מתלאות החיים ולקבל מסאז' מפנק. "כנראה מגיע לי", אמרתי לעצמי. זה המוטו שלי בחיים – אם קורה משהו טוב, מיד לעגן אותו בחיי ולקבל את נוכחותו בשמחה והערכה. באותם ימים כללה הקססונית שלי שתי קופסאות סיגריות: אחת עם בדלים שהגיעה זמנה להיזרק אל פח האשפה, ואחת עם החומר הטוב. גלגלתי לי שני (חמישה) ג'וינטים, ארזתי בגדי ים, קרם הגנה ותיק מלא חטיפים מתוקים ומלוחים, דחפתי את הג'וינטים לקופסה אחת, את השנייה זרקתי לפח, ויצאתי אל הטיול הכיפי שזמנו לי הקארמה הטובה והחיים.

בהגיעי אל כפר תבור החלטתי שזה זמן טוב להדליק את הג'וינט הראשון, כדי להגיע אל המסאז' מעורפלת מספיק, שאז כידוע, הרקמות רפויות, ושקר כלשהוא ממש כיף לי. פתחתי את קופסת הסיגריות ועיניי חשכו: בתוכה חיכו לי בדלי סיגריות שדינם פח. "אם אלו כאן, היכן יקיריי?" תהיתי ומיד הבנתי:" בפח". אבוי, למסאז', אבוי לחטיפים, אבוי לטיול כולו.

מוסר השכל: לעולם אין לזרוק לפח קופסת סיגריות מבלי שבדקת טוב טוב את תוכנה. ולקח חשוב מזה – את הג'וינט הראשון מעשנים בבית ולא בכפר תבור. בעניינים כאלה חובה לנקוט משנה זהירות". 

יצחק, 29, עם סיפור שאף אחד לא יצחק ממנו: 

"הנאחס הכלכלי שסיכל את נחת השבוע שחלף נדמה בראשיתו לחלק משרשרת הצרות והאכזבות המכונה 'חיים'. ואילו עתה יודע אני להבחין בנקל בין צרות ה'חיים' לצרות 'מרקורי'.

כבן למזל גדי, ניתן לשיים את האתר שעליו רבצו צרות השבוע האחרון תחת הכינוי "בית הכספים": כרטיס טיסה שהרקיע למחיר מופרז ביממה אחת של היסוס, 500 ש"ח לטכנאי מזגנים ועוד 200 ש"ח לאינסטלטור, וטיפול שיניים בלתי מתוכנן ובלתי יעיל בעליל".

מוסר השכל: "את צבר הצרות האחרות משיים אני תחת הקטגוריה "חיים". כך ניתן להצדיק בדיעבד ניהול כלכלי לקוי מן העיקר, ולהכריז תוך הסרת אחריות מלאה ממצבו של חשבון הבנק שלי: עוד נסיגה אחת ואבדנו".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601