טיים אאוט timeout

שולטים בחומר: 5 מעצבים תעשייתיים שאתם רוצים להכניס אליכם הביתה

| מאת: גל פרייליך

מתי בפעם האחרונה חשבתם על הסיפור שמאחורי הכיסא או המנורה שלכם? הכירו חמישה מעצבים שאוהבים לעבוד עם הידיים מדברים על היצירה שלהם. תאמינו לנו, אתם תרצו להכניס אותם אליכם הביתה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2019/02/sizes/DSC8062_h_wo_680_382.jpg
השתגענו: כלי הפורצלן של ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

נועה רזר

גופי תאורה

גיל: 31
לימודים: בצלאל
מגורים: תל אביב
ותק: חצי שנה
אתר, אינסטגרם 

נועה רזר. צילום: נועה לבנת

נועה רזר. צילום: נועה לבנת

איך הגעת לעיצוב קרמי?

"התחלתי ללמוד ארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ורציתי ליצור דברים מעולמות התוכן של הארכיאולוגיה. אני אוהבת את המגע של חומרים סמי ארכיאולוגיים כמו אדמה ואת היכולת למתוח את הגבולות של קרמיקה לכדי גופי תאורה או רהיטים. להצליח לייצר רהיט, למשל, מחומר שבדרך כלל עושים ממנו ואזות זה אתגר. אני לא יכולה לראות שום מקצוע אחר שאהיה מרוצה ממנו ושלמה איתו כמו זה".

קרמיקה כמוצר סמי-ארכיאולוגי. צילום: איה וינד

קרמיקה כמוצר סמי-ארכיאולוגי. צילום: איה וינד

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?

"מלכה. אחרי גיל 5 הבנתי שאני רוצה להיות אמנית".

מה המוצר שלך שאת הכי אוהבת?

"אני אוהבת את גופי התאורה שלי, בעיקר את הוורודים. הם חלק מסדרה שנקראת הפילאר, שמורכבת מתשע צורות שאני מרכביה בסדרים חדשים".

גופי התאורה של נועה רזר. צילום: איה וינד

גופי התאורה של נועה רזר. צילום: איה וינד

גופי התאורה של נועה רזר. צילום: איה וינד

גופי התאורה של נועה רזר. צילום: איה וינד

עוד כתבות מעניינות:

שרה שיר שמח: שטיחי הקיר שיגרמו לבית שלכם לחייך
הסטודיו שהופך קשרים לאקססורי ביתי בועט
הדירה התל אביבית שהיה שווה לחכות בשבילה

ולריה מוניס

כלי פורצלן

גיל: 30
לימודים: HIT
מגורים: תל אביב
ותק: שנתיים
אתר, אינסטגרם 

ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

מה לך ולכלי פורצלן?

"טסתי לחילופי סטודנטים בברלין כשלמדתי עיצוב פנים. כל הקורסים היו תפוסים חוץ מהסדנה לקרמיקה, ואיך שהגעתי התאהבתי. בתרבות הרוסית פורצלן זה פריט נוי מאוד נחשב, הוא מוצג מאחורי ויטרינה ומעיד על מעמד גבוה שעובר מדור לדור. דווקא על הכלים האלה אני בוחרת לצייר קעקועים אמיתיים של אסירים סובייטים, ומוהלת את תרבות האירוח הסובייטית והיוקרה בהפך הגמור – הפושעים הנמוכים ביותר במעמד. כל כלי הוא יחיד במינו ומספר סיפור שלם של אסיר".

"כל עבודה זה תינוק חדש". ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

"כל עבודה זה תינוק חדש". ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

מי הלקוחות שלך?

"אנשים נחמדים ומכירי תודה. בארץ מדובר בעיקר באספנים שרוצים פיס מעניין לבית, בחו"ל זה בעיקר בעלי גלריות וסטודיואים לעיצוב".

כלי הפורצלן של ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

כלי הפורצלן של ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

מה המוצר הראשון שמכרת?

"צלחת עם קעקוע של אסירה שכתובות עליו המילים 'להתראות לחופש' ברוסית. הקעקוע שלה מסמל את אובדן החירות, הבדידות שבכלא וניתוק הקשר מהמשפחה שלה. זה היה מרגש בטירוף".

יש פריט שאת אוהבת במיוחד?

"כל עבודה זה תינוק חדש. יש לי קושי רציני למכור את הפריטים אחרי שהם יוצאים מהתנור, אני צריכה זמן עם העבודה לפני שהיא מועמדת למכירה".

מוהלת את תרבות האירוח הסובייטית בהפך הגמור. ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

מוהלת את תרבות האירוח הסובייטית בהפך הגמור. ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו

קעקועים אמיתיים של אסירים סובייטים. צילום: גלעד בר שלו

קעקועים אמיתיים של אסירים סובייטים. צילום: גלעד בר שלו

אבי בן שושן

כלי הגשה ונוי

גיל: 29
לימודים: שנקר
מגורים: תל אביב
ותק: שמונה חודשים
אינסטגרם 

אבי בן שושן. צילום: טל דואק

אבי בן שושן. צילום: טל דואק

מה הוביל אותך לעיצוב תעשייתי?

"הלכתי ללמוד כדי להבין איך דברים עובדים, איך נוצרים אובייקטים. תמיד הייתי עושה דברים עם הידיים ויוצר. אני טכנופוב, אף פעם לא משך אותי לעבוד במשרד או מול מחשב ורציתי לייצר דברים בכוחות עצמי. לא חשבתי אף פעם איך לייצר כלים שימושיים שאנשים ירצו לקנות, אלא איך אני מתייחס לאובייקט כפונקציונלי אבל גם כסוג של דמות, כגוף".

איך נראה תהליך היצירה שלך?

"זה מתחיל מהפשטה של צורות, של דברים שמעניינים אותי. אני מנסה לראות את החיים בתוך האובייקט שאני יוצר, לאפשר לו לחיות ולהתקיים כאיזשהו עצם שקשור להיסטוריה ותרבות".

כלי כגוף ודמות. אבי בן שושן. צילום: מאי אלימלך

כלי כגוף ודמות. אבי בן שושן. צילום: מאי אלימלך

לדעתך הסביבה הצרכנית בישראל מאפשרת יצירה כזו?

"המקצועות האלה חוזרים לקדמת הבמה היום, בייחוד בגלל הרשתות החברתיות. יש הרבה יותר מקום לחזור למשהו ראשוני, יש רצון לגעת בחומר, ליצור בעצמך ולהתייחס לעבודות יד בהתעניינות חדשה. יש פה הרבה מאוד יוצרים שעושים עבודות טובות ומעניינות".

מה המוצר שלך שאתה הכי אוהב?

"האישה. זו ואזה בדמות צלמית, ורודה עם נמשים".

התעניינות מחודשת בעבודת יד. אבי בן שושן. צילום: מאי אלימלך

התעניינות מחודשת בעבודת יד. אבי בן שושן. צילום: מאי אלימלך

החיים בתוך האובייקט. אבי בן שושן. צילום: גוני ריסקין

החיים בתוך האובייקט. אבי בן שושן. צילום: גוני ריסקין

נדב כספי

רהיטים

גיל: 32
לימודים: HIT
ותק: ארבע שנים
אתר, אינסטגרם 

נדב כספי

נדב כספי

למה ייצור רהיטים?

"עבודה עם חומרים תמיד עניינה אותי, ועץ הוא חומר גלם שמשלב בין הצד התעשייתי למסורתי יותר. בזמן הלימודים התאהבתי בליצור כיסאות, משהו שאנשים משתמשים בו עם כל הגוף שלהם, ומשם הדרך לרהיטים הייתה קצרה. הייתה לי תמיד אמונה שגם אם אבחר להיות ליצן בקרקס, אם זה משהו שאתה אוהב באמת אתה יכול לפרנס את עצמך וליהנות ממה שאתה עושה".

מה רצית להיות כשתהיה גדול?

"ארכיאולוג או חוקר".

בין מסורתי לתעשייתי. שולחן של נדב כספי. צילום: איה וינד

בין מסורתי לתעשייתי. שולחן של נדב כספי. צילום: איה וינד

מה המוצר הראשון שמכרת?

"חנוכייה מאלומיניום שהכנתי. זה היה מרגש, ההבנה שמישהו סומך עליך וקונה מוצר שלך, מישהו אוהב מה שאתה עושה ומאמין בך".

מה המוצר הכי נמכר אצלך?

"המדפים שלי. זה מוצר שהוא חקירה צורנית וחיבור יחסית פשוט של קורות עץ, אבל הגריעה של החומר מהצדדים יוצרת חלל מעניין באמצע ויזואליה אליפטית מעניינת".

חקירה צורנית ומעניינת. המדפים של נדב כספי. צילום: איה וינד

חקירה צורנית ומעניינת. המדפים של נדב כספי. צילום: איה וינד

עלמה שחם

עיצוב הבית

גיל: 30
לימודים: בצלאל
מגורים: תל אביב
ותק: ארבע שנים

עלמה שחם. צילום: הגר מגן

עלמה שחם. צילום: הגר מגן

איך תאפייני את היצירה שלך?

"הסקיצות שלי תמיד מאוד איוריות, קומיקסיות ומצחיקות, תמיד משלבות בין דו ממד לתלת ממד, וזה מאוד משפיע על העיצוב. בלימודים היו יוצאים לי פרויקטים מצחיקים וכלים מאוירים כאלה, אמרו לי להפסיק לעשות את זה. היום זה מה שמגדיר את היצירה שלי, והתנור האקולוגי שיצרתי כפרויקט גמר הוא המוצר שאני הכי אוהבת".

התנור האקולוגי של עלמה שחם. צילום: שלומית בן משה

התנור האקולוגי של עלמה שחם. צילום: שלומית בן משה

איך הגעת לעיצוב תעשייתי?

"עבדתי ארבע שנים ברפת בקיבוץ שבו גדלתי. זה היה המקצוע שלי והיה ברור לי הרבה שנים שלשם אני הולכת אבל תמיד היה לי הרצון לעצב. תמיד חשבתי על דברים אחרת, והיכולת לתרגם את זה היום למקצוע שמעלה חיוך לאנשים זה כיף".

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?

"טייסת. היום אני מרגישה שאני משחקת לפרנסתי, זה לשחק עם חומרים במחשבות ולשחק כל היום זה הכי מה שהייתי רוצה לעשות כשהייתי קטנה".

מה הפריט הראשון שמכרת?

"בכיתה ז' הייתי מכינה פרות קטנות מעיסת נייר ומוכרת אותן בירידים. בקיבוץ עדיין זוכרים אותי כילדה שמכרה פרות קטנות".

דובוני קרח של עלמה שחם ל-Money business. צילום: יח"צ

דובוני קרח של עלמה שחם ל-Money business. צילום: יח"צ

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0