טיים אאוט timeout

אינטרנט אקספלורר: איך השתנתה מפת התיירות בעידן הדיגיטלי?

| מאת: עידו קינן

הפסקנו לתכנן מראש, למדנו לאלתר ולהתייחס למטוס כמו לאוטובוס, הלחמנו את עצמנו לסמארטפון והתחלנו לסמוך על זרים גמורים אף שעדיין יש סיכוי שנמצא את עצמנו כלואים במרתף אוסטרי. איך ולמה השתנתה מפת התיירות בעידן הדיגיטלי?

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/08/sizes/028-1_h_wo_680_382.jpg
תיירות 2.0. איור: אלה כהן

"פוטו פולרויד. פיקצ'ר. פוטו פולרויד", קורא האיש הכפוף שמסתובב בשוק מחנה יהודה – ומנסה לצוד רגעים של עוברים ושבים בתמונת אינסטנט מרובעת תמורת כמה שקלים. הנחישות שלו מעוררת התפעלות, ואולי אפילו עובדת בקטע רטרואי על תיירים צעירים מ"תגלית" שלא באמת צריכים אותו, עם מכונת הסלפי הזעירה בכיס והשריר המפותח ביד ימין. הטכנולוגיה ריסקה את צלם הפולרויד לאבק נוסטלגי, ואיתו הולכת ונכחדת תעשייה שלמה שצמחה סביב עולם התיירות – החל מסוכני נסיעות ועד מדריכי טיולים. חלק מהתפקידים נעלמו, חלקם עברו לידי המטיילים עצמם בסיוע אפליקציות לכל דבר בעולם בערך ואחרים הולידו מקצוענים חדשים. כלומר, לפחות בעיני עצמם.

ההורים של התייר הדיגיטלי תכננו טיול חודשים מראש, נעזרו בסוכני נסיעות להזמנת טיסה, מלון ורכב, רכשו מט"ח אצל חלפני רחוב, קנו מפות מפורטות להתמצאות, חרשו את מדריך לפיד לאירופה ואת מדריכי שיחור כדי לדעת אילו אטרקציות היו זמינות במועד הדפסת הספר, בתקווה שהן עדיין קיימות – או חסכו את כל הטרחה והדאגה והזמינו טיול מאורגן. ילדיהם מוצאים את עצמם מאלתרים ברגע האחרון – משנים יעד בזכות כרטיס זול, מחליפים מיטת Airbnb בספת קאוצ'סרפינג, מאבדים את הדרך בכוונה כדי למצוא נופים לא מוכרים כשהם בוטחים בווייז שייחשב מסלול מחדש, משלמים בפייפאל, מוותרים על המסעדה שקראו עליה בעיתון לטובת ארוחה אינטימית אצל בשלן ביתי ונחטפים בשמחה על ידי זר שוחר טוב לסיבוב מועדוני מחתרת. הכל דרך אתרים, קבוצות דיון ואפליקציות לארגון הטיסה, הלינה, המסלולים, הארוחות, התחבורה, ההדרכה והאטרקציות התיירותיות.

איור: אלה כהן

התייר הדיגיטלי. איור: אלה כהן

מאמצים מוקדמים (early adopters) עשו שימוש באינטרנט לתכנון טיולים כשגופי תיירות וחברות שעוסקות בתחום עוד לא שמעו על הומפייג'. “בטיול שורשים ליום הולדת 70 של אבא שלי, לפני עשר שנים, הרשת עוד הייתה ינוקא יחסית", מספר רועי פלד, דוקטורנט ומרצה למשפטים. “חיפשתי מידע על כפר הולדתו באיזה חור נידח ברומניה, שגם היום יש שם בקושי נורה אחת של 40 ואט בכל בית. בסוף, אחרי כל מיני פיסות מידע שקוששתי על הכפר, מצאתי אותו מוזכר בדף של איזו שבדית. יצרתי איתה קשר במייל, והיא חיברה אותי עם בחור צעיר מהכפר שלומד מחשבים באוניברסיטה בעיר קרובה יחסית. כתבתי לבחור והוא הכין לנו את כל התחקיר על המשפחה ואירח אותנו בביקור עצמו".

טיולי הדור הדיגיטלי מתארגנים תוך ימים אחדים, לפעמים אפילו בן לילה. “אחרי השחרור של החברה שלי מהצבא, בערב של שעמום, נכנסנו לדקה ה־90 ולמחרת בבוקר היינו על מטוס למילאנו", נזכר פלד, “סתם עניין של הספונטניות שהרשת מאפשרת". יותר מכך, האפשרויות לרכישת כרטיסים ברגע האחרון, כמו בחוליו ובדקה ה־90, הופכות את בחירת היעד לחשובה פחות: ניסע ליעד שיש אליו כרטיסים זולים וזמינים מיידית. את הטיול עצמו נתכנן כבר במטוס או בזמן אמת, באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים שזמינים לנו דרך הסלולרי והחיבור האינטרנט – כשאנחנו איתם אנחנו אף פעם לא לבד.

תייר, שפר הופעתך

אבל השינוי המשמעותי שהרשת חוללה בעולם התיירות איננו המהירות שבה אפשר למלא את הצרכים השונים והספונטניות שהיא מולידה, אלא בניית מערכת האמון בין אנשים זרים, שמרחיבה את מעטפת חוויית התיירות מהעולם המסחרי לאנשים פרטיים: מקומיים ומומחים להתייעץ איתם על תכנון הטיול, מארחי Airbnb, מדריכים וחברים למסע. האמון הזה התפתח בשלבים: תחילה נדרשנו להאמין לזרים עם כינויים משונים באינטרנט. אחר כך נולדו שיטות שמנסות לסדר ולשפר את מערכת האמון הזאת.

גוגל למשל פועלת לפי אלגוריתם שתוצאות החיפוש שלו נשענות על האמון שגולשים רוחשים לאתרים שונים וזה כלפי זה. ויקיפדיה מתבססת על עבודה משותפת של גולשים על ערכים אנציקלופדיים כדי לספק תוצר שימושי ומדויק ככל האפשר. איביי עובדת על בסיס ציונים שקונים מעניקים למוכר כדי לסמן לשאר הקונים אם כדאי לקנות אצל מוכר מסוים או להיזהר ממנו. מהנדסים, מתכנתים, פסיכולוגים חברתיים ומומחי אבטחת מידע מוסיפים שכבה נוספת של בדיקות שנועדו לסנן החוצה את הרשלנים, מקטיני הראש והנוכלים, ולהשאיר רק את הראויים לאמוננו.

איור: אלה כהן

מחפשים את הראויים לאמוננו. איור: אלה כהן

אחרי שהורגלנו לסמוך על טוב לבם של זרים ברשת, אנחנו מתבקשים להעתיק את האמון הזה לעולם הפיזי ולסמוך על מערכות דומות של חוכמת המונים, סינון מקצועי וביטוח למקרה שהשניים הקודמים כושלים – כמו במקרה של הקומיקאי הניו יורקי ארי טמן, שהשכיר חדר ב־Airbnb וגילה שהשוכר ערך שם מסיבת מין בתשלום, שמשתתפיה השחיתו את ביתו ואת הציוד שלו. Airbnb שילמה לטמן כ־24 אלף דולר לכיסוי הנזקים.

"שירותי שיתוף המשאבים הם במידה רבה ההמשך הישיר של אתרי ביקורת שמתבססים על חוכמת ההמונים, כדוגמת yelp ו־Trip Advisor. במקום רשות ממשלתית שתפקח על איכות השירות, אנו סומכים על ביקורות של גולשים", מסביר ליאור זלמנסון, מרצה בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. “מכיוון שפסיכולוגים של קבלת החלטות הראו לנו שתגובה שלילית חזקה יותר מתגובה חיובית, המשתתפים באתרים אלו צריכים לעסוק בניהול מוניטין מתמיד, והדבר מלווה לא פעם בכשלים הנובעים מהיעדר התיווך הזה. בקאוצ׳סרפינג, לדוגמה, קיימת בעיה אמיתית, מכיוון שבשנים האחרונות דווח על המון מקרים של הטרדה מינית. האורחות (לרוב) היו מתלוננות בעמוד של המארח, והמארח היה כותב תלונה בעמוד של האורחת המתלוננת ומציין שהיא שקרנית וחוצפנית, כלומר נוצר מאזן אימה שלעתים מונע ביקורות רעות. מכיוון שלא תמיד החברה יכולה או יודעת לשפוט במקרים כאלו, מנגנון כזה של חוכמת המונים עובד רק עם הצטברות מסה קריטית של תגובות על המארח או על נותן השירות".

אחד הזרים טובי הלב שעוזרים למטיילים ברשת הוא משה וולפסון, שבנסיעת רכבת ארוכה ומשעממת באיטליה החל באיסוף טיפים "לחופשה בעלות נמוכה ומחוץ למסלולי התיירים השגרתיים". ביוני השנה הקים את מדריך הטרמפיסט לפלנטה – בלוג שמלווה בקבוצת פייסבוק שהיא "שלוחה וירטואלית של ההדרכות שאני מעביר בנושא טיולים". וולפסון משתף שם טיפים מגוונים – מבניית מקלחת שטח מבקבוק שתייה ועד תפיסת טרמפים על יאכטות תמורת עבודה כאיש צוות. בדברי ההסבר הוא כותב: "הבלוג הזה נכתב לכל מי שרוצה לטייל אבל לא בטוח מאיפה מתחילים. הוא מוקדש לעצמי הצעיר שרצה לטייל אבל לא היה לו שמץ של מושג איך עושים את זה".

6 מיליון מחפשים מקום לישון

ב־Airbnb – פלטפורמה להשכרת חדרים בדירות מגורים שפועלת גם בישראל – השתמשו ב־2013 6 מיליון תיירים שחיפשו מקום נחמד לשים בו את המזוודה ולישון. למה? כי מלונות הם יקרים מדי, מנוכרים מדי או לא מספקים באופן משביע רצון את הצרכים של המטייל הדיגיטלי – גישה למטבח שבו יוכל לבשל או חיבור לאינטרנט שלא עולה כמו ארוחה אצל פראן אדרייה. מי שרואה בעיני רוחו רק טיילים צעירים תפרנים שמנסים לחסוך כמה שקלים – טועה. מחקר שנערך על כ־30,500 תיירי Airbnb לסידני, אוסטרליה, בשנה הראשונה לפעילות האתר שם, העלה כי גילם הממוצע היה 42 וההוצאה הממוצעת שלהם במהלך השהות עמדה על 1,822 דולר אוסטרלי, לעומת הוצאה ממוצעת של 1,071 דולר בקרב כלל התיירים.

לפי המחקר, ההתארחות בבתים ודירות במקום במלונות משנה גם את יעדי הטיילים – ממלכודות תיירים שמוצבות סביב אזורי התיירות והמלצות נגועות עמלה של עובדי המלונות, לעסקים מקומיים שהומלצו על ידי המשכירים. 80 אחוז מהחדרים המושכרים נמצאים מחוץ לאזורי התיירות העיקריים ו־98 אחוז מהמשכירים המליצו לאורחיהם על מסעדות, בתי קפה, ברים וחנויות בשכונה.

“Airbnb מאפשרת לאנשים רבים יותר לראות את סידני באור חדש לגמרי, על ידי ביקור בפרברים חדשים שאולי לא ראו מעולם", אמר אולה רוך, מנהל אזורי אסיה פסיפיק בAirbnb, בהודעה על הסקר. "כל אחד יכול להיות מדריך תיירים אד הוק בעיר מגוריו. כשיש לנו אורח מחו"ל ניקח אותו למסעדות, למועדונים ולמוזיאונים השווים, אבל מי שטוב בזה יכול גם לגבות על כך תשלום".

איור: אלה כהן

הרשת לא רק לצעירים. איור: אלה כהן

משכירי Airbnb בעלי רוח יזמית מנצלים את הפלטפורמה להרחבת השירות שהם מציעים. בכתבה שעסקה בנושא באתר tnooz.com הובאה כדוגמה הא נוין, משכירת Airbnb מווייטנאם, שמציעה דרך האתר סיורים פרטיים בתשלום. ב־Airbnb מקבלים את פעילות האקסטרה הזאת בשלווה, כפי שנמסר בתגובה מהחברה: “אנחנו לא רוצים לפגוע בשום דבר שמספק טיולים וחוויות תיירות משמעותיות יותר לקהילה שלנו". השלווה הזאת לא ברורה, משום שהחברה מפסידה פעמיים – היא גם לא מקבלת עמלה על השירותים הללו וגם ייתכן שתיתפס כאחראית להם. במקרה שהם ישתבשו היא עלולה להיתבע, להידרש להחזיר את הכסף ולפצות על הנזקים.

יש פלטפורמות שמשרתות מדריכים כאלו ישירות. “במהלך השנים גרתי תקופות ארוכות במדינות שונות: אוסטרליה (שלוש וחצי שנים), סרי לנקה (שנה וחצי) ואיטליה (שנתיים). בסוף גם התחתנתי עם איטלקייה", מספר גלעד עוזיאלי. "המגורים לתקופות ארוכות לימדו אותי שהדרך הטובה ביותר לחוות מקום ולהכיר את התרבות באמת היא לגור בו. הבעיה היא שלא תמיד אפשר לבלות תקופות ממושכות ביעדים שונים. תמיד לפני שנסעתי ערכתי מחקר מקיף ומצאתי אנשים מקומיים בעלי תשוקות ותחומי עניין דומים לשלי, כמו אוכל, אמנות רחוב ודתות, שיכלו לעזור לי לצלול לתוך התרבות במהירות". עוזיאלי חיפש דרך להנגיש את השיטה שלו לציבור, ולפני כשנה הקים את Mekomy.com

“לעתים תכופות מדי מבקרים נתקעים עם טיול one size fits all של היעד שלהם, שמשעמם אותם עם עובדות שאפילו לרוב המקומיים לא אכפת מהן", נכתב בדברי ההסבר באתר “מקומי", “אנחנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר ליצור חיבור משמעותי למקום היא לטייל בו כמו מקומי". האתר, שמוגדר כ"פלטפורמה לסיורים מודרכים בלתי שגרתיים", מחבר בין מטיילים מתוחכמים לבין מקומיים עם מגוון תחומי מומחיות – מאוכל ועד אדריכלות, שחלקם מדריכי תיירים מקצועיים. המטיילים יכולים למצוא דרך האתר את המומחים המתאימים במקומות הרצויים, להתייעץ איתם, ואם יש קליק להזמין מהם חוויה פרטית או משותפת עם מטיילים נוספים – סיור שמוקדש לאדריכלות, אוכל רחוב, צילום ועוד. “החלטתי שהגיע הזמן לעזור גם למטיילים אחרים לטייל לעומק ולאסוף חוויות אמיתיות. מצד שני, אני עוזר למומחים מקומיים להגיע לקהל רלוונטי ולהתפרנס תוך עיסוק במה שהם אוהבים", מסביר עוזיאלי.

אחריי לאלכסנדרפלאץ

ויש מי שמתנדבים להדריך. קאוצ'סרפינג, שהקדימה את Airbnb, מאפשרת למצוא ספה פנויה ללינה בחינם. עומר קורנר ניסה אותה לראשונה לפני שלוש שנים, לקראת טיול בן חודש בברלין, פריז ולונדון. מאחר שהוא היה חדש באתר ולא היו עליו חוות דעת של מארחים, רק עשרה מתוך 200 האנשים שפנה אליהם בבקשת אירוח ענו בחיוב. אחד מהם היה אלכס, שהתגלה כמארח מושלם וכמדריך לעת מצוא. עוד בערב שבו הגיע קורנר לברלין לקח אותו אלכס לסיור, ואחר כך נתן לו מפתח לדירה ואת המיטה החמה, והוא הלך לישון בסלון.

“אחרי לילה חמים בבירתה הקרה של הארץ שעד לפני כמה שנים שלחה יהודים להתחמם בתנור ולא לידו, קמתי לריח כובש. אלכס הכין ארוחת בוקר לשנינו ולקח יום חופש כדי לטייל איתי", מספר קורנר. “קיבלתי את האופניים הרזרביים שלו ונסענו לטייל ברחבי העיר. רכבנו דרך החומה, מרכזים תיירותיים, הפארק הענקי של ברלין ושדה התעופה הנטוש במרכז העיר. אכלנו צהריים במסעדת פועלים גרמנית – בבניין העירייה של אחת משכונות העיר, בקומה תשיעית של הבניין עם נוף עוצר נשימה. בערב יצאנו לפאב שכונתי, שיחקנו ביליארד עם כמה מהקבועים ושתינו הרבה. היה קשה להיפרד מאלכס בערב שאחרי. הרצון שלי להמשיך להשתתף באתר, להתארח ולארח, מגיע בעיקר בגלל אלכס – זר מוחלט שפתח את ביתו לרווחה".

איור: אלה כהן

דרך להכיר חברים. איור: אלה כהן

הדרכה בהתנדבות היא גם דרך למצוא חברים חדשים לבילויים משותפים. קוטאלי לנדסמן, עובד בחברת תרופות ישראלית, מצא את המדריכים שלו לטיול בווינה באתר היכרויות: “מרגע שאני מחליט על היעד, אני מעדכן את הפרופיל באוקיי קיופיד ומתחיל לחפש אנשים שאפשר לפגוש שם. פנה אליי בחור בשם מרכוס ושאל אם אני רוצה לבקר אותו בווינה בחג המולד. עניתי בנימוס שבדצמבר אני עסוק, אבל בפסחא אשמח. דרך האתר הספקתי לארגן ארבע פגישות נוספות, כך שהתוכנית לטיול הייתה די מלאה. אחד לקח אותי לבית המרחץ Kaiserbruendl, סטודנטית אחרת הזמינה אותי למפגש במרתף BDSM. זה נחמד שיש תושבים מקומיים שיודעים להראות לך מה מעניין בעיר".

באופן משונה אירוח בבית של אדם זר מהאינטרנט נתפס כמסוכן ומפחיד יותר מלעלות לדירה של בן זוג לדייט, אף שגם שם נדרשים מאיתנו השעיה של החשד הבסיסי בכוונותיהם של בני אדם והפקדת הביטחון שלנו בידיהם. לכן קל לראות איך מארחים שמשמשים גם מדריכים בהתנדבות יכולים להפוך לפרטנרים לסטוץ של כמה לילות בעיר זרה. הם כנראה בסדר אם הם לא ניצלו את הלילה הראשון לכלוא אותנו במרתף העינויים המאובזר שלהם, לא?

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb