ליצן עצוב: הית' לדג'ר הוא לא הג'וקר הכי טוב. כי הוא אפילו לא הג'וקר

למה כה רציני? הג'וקר של הית' לדג'ר. צילום: מתוך הסרט "האביר האפל"
למה כה רציני? הג'וקר של הית' לדג'ר. צילום: מתוך הסרט "האביר האפל"

עוד גרסה מעוררת מחלוקת של הג'וקר, עוד ויכוח על מי הג'וקר הכי טוב. אז לירון רודיק יודע מי הליצן האולטימטיבי שלו, אבל חשוב מזה הוא יודע מי לא - הית' לדג'ר, שחקן מוכשר שנתן הופעה מצוינת, והועלה אחר מותו לדרגת קדוש. אבל לא - הוא לא הג'וקר הכי טוב, כי הוא אפילו לא אחד משלושת הג'וקרים הנכונים

6 באוקטובר 2024

לפני שנתחיל, אני יודע מה אתם חושבים: "מי זה הטמבל הזה שמדבר ככה על הית' לדג'ר?". לכן, נתחיל מהכרה בעובדות – ההופעה של הית' לדג'ר בתור הג'וקר בסרט "האביר האפל" מ-2008 הייתה הופעה מצוינת של שחקן יוצא מן הכלל. אם תשאל אנשים היום מי הג'וקר האהוב עליהם, כנראה שהם יענו שהית' לדג'ר, ואין ספק שמכל השחקנים שגילמו את הדמות, הוא הזכור ביותר. סביב יציאת "הג'וקר: טירוף בשניים", שעורר מחלוקות עוד לפני שיצא, הגיע הזמן להעלות את השאלה – האם הג'וקר של לדג'ר יכול בכלל להיות הכי טוב, אם קשה בכלל לקרוא לו ג'וקר? כי הוא פשוט לא הג'וקר.

>> עונת העוטף של "אינדי סיטי" בחוץ – והיא יפהפיה ושוברת לב מתמיד

הג'וקר הופיע לראשונה כדמות בחוברת הקומיקס הראשונה של באטמן, תחת אותו השם, בשנת 1940. הוא הופיע כרוצח אכזרי שהורג אנשים באמצעות גז צחוק קטלני, מה שהשאיר את גופות קורבונותיו עם חיוך מבחיל על פניהם, אימיג' מצמרר שהפך לסימן ההיכר המרכזי של הג'וקר. מאז דמות הליצן הפסיכופת הפכה לאויב המושבע של המיליונר בחליפת העטלף, ויש מקום לטעון שהוא צבר יותר מעריצים מבאטמן עצמו. במהלך השנים הוא התקדם מימי גז הצחוק לפשעים חולניים של ממש – רק תציצו בעלילת הרומן הגרפי מ-1988 "באטמן: הבדיחה ההורגת", שם הוא יורה בבת של המפקח גורדון, מפשיט, מצלם ומראה למפקח הותיק. כך הג'וקר הפך להיות דמות מורכבת פסיכולוגית, לעתים תיאטרלית וחולת תשומת לב, לעתים קרה ומחושבת – ולעתים פסיכפותית לחלוטין ללא כל הצדקה. במיוחד בקו העלילה בה הוא תולש את הפנים של עצמו, רק כדי לחטוף אותם מחדר הראיות ולחבר מחדש. עם היסטוריה מטושטשת ואופי לא צפוי, הג'וקר הפך לאחת הדמויות הכי מאתגרות עבור שחקנים, שעד היום מתקשים להביא גרסה אמינה ונאמנה לחומרי המקור. 

ראינו המון גרסאות לייב אקשן לדמות – חלקן מעולות כמו זה של חואקין פניקס, וחלקן פחות, כמו הג'וקר הגרוע מכולם ג'ארד לטו. הגרסה של לדג'ר היא אהובה מכולן, לפחות בעיני, בעיקר כי הוא מת אחריו. רבים טוענים כי "התפקיד היה מה שהרג אותו", מה שנותן ללדג'ר מעמד פולחני משהו. הבמאי כריסטופר נולאן רצה ג'וקר שיתאים לעולם הריאליסטי, כביכול, שבנה – כך שהוא הפך את הג'וקר לטרוריסט של ממש. כל מה שמאפיין את הג'וקר כמעט ונעלם לחלוטין, ובמקום חיוך נצחי שנשאר גם כשהוא סובל, אנחנו מקבלים טרוריסט מאופר לליצן שלא קשור לדמות המקורית.

אין כמובן בעיה עם ההחלטה להתרחק מחומרי המקור, אבל בשנת 2019 גם ראינו שאפשר לעשות את זה ועדיין לתת כבוד להיסטוריה הרחבה של הדמות – עם "הג'וקר" של חואקין פניקס וטוד פיליפס. רציתם פרח יורק חומצה? אין את זה. רציתם את הצחוק האייקוני? תקבלו גיחוך מטופש. רציתם גז צחוק קטלני? נחשו מה – גם זה ירד. ואם קיוויתם לראות את הפנים של הג'וקר מחומצנות מהחומרים של Ace Chemicals, אז קיבלתם איפור לבן בשם הריאליזם. וגם אם לג'וקר של פניקס יש פנים מאופרות, לפחות שם הריאליזם מוצדק יותר – לעומת הריאליזם הלא כל כך ריאליסטי של כריסטופר נולאן. יודעים מה? הייתי מוכן לספוג את הויתורים הללו אם רק היו משתמשים בארכיטיפים של הג'וקר, שמפורטים יפה בסיפור "באטמן: שלושת הג'וקרים" – רומן גרפי חדש יחסית בקאנון הג'וקרי, משנת 2020, שמחלק את הג'וקר לשלושה ארכיטיפים. 

"שלושת הג'וקרים" מפצל למעשה את הדמות האייקונית לשלושה ג'וקרים שונים: הראשון הוא "הפושע" – הג'וקר הקר והמחושב מעידן הזהב, שמזכיר יותר מאפיונר בהתנהגות שלו, וצחוק מכאיב לו. יש מי שיגיד שהג'וקר של הית' לדג'ר רציני יותר מגרסאות אחרות, לכן מתאים לדמות הפושע, אבל זה לא נכון – הוא מאד ציני, ויש לו מידת של תיאטרליות שרחוקה מהקור של הג'וקר "הפושע"; הג'וקר השני הוא "הליצן" – חובב המתיחות מעידן הכסף, שגם ככל הנראה היה הג'וקר שרצח את ג'ייסון טוד aka "רובין", ומטרתו היא לזרוע כאוס. וזה נכון שגם הג'וקר של הית' לדג'ר רוצה לגרום כאוס, אבל במקום להשתמש במתיחות ותיאטרליות מוגזמת (ולא, מדי אחות זאת לא תיאטרליות מספקת), הוא משתמש בטרור ופיגועים; השלישי והאחרון הוא "הקומיקאי" – הג'וקר המודרני, אותו אחד ששיתק את ברברה גורדון בסיפור של "הבדיחה ההורגת", קומיקאי כושל שאיבד את אשתו ואת בנו בתאונת דרכים, וכדי להמשיך להתקיים הוא הופך לפושע שמוצא את עצמו פנים אל פנים מול באטמן. הוא הג'וקר הסדיסט והפסיכופת, זה שמתואר בתור המרושע מכולם. זה סיפור טרגי שהופך את הדמות לפגיעה ומזוויעה כאחד, אלמנט שמאד חסר בזו של הית' לדג'ר, ששמר על פוקר פייס אדיש לאורך כל הסרט. 

הג'וקר הנולאני לא באמת מתאים לאף אחד מהארכיטיפים האלה. זאת דמות מצוינת של טרוריסט, אין ספק, אבל כמו ש"באטמן" של מאט ריבס הראה לנו – זה טייק מעניין יותר על הרידלר, שהפך עם השנים לנבל די מעפן. אם נולאן היה מזהה את המוטיבים האלה בדמות של הג'וקר לפני שהיו צריכים לפרט לו את זה בקומיקס, אולי היינו מקבלים ג'וקר אחר – אבל בואו, הגופה התקררה. הרבה מים עברו בנהר, אפשר להודות בזה – הית' לדג'ר הוא לא הג'וקר הכי טוב. הוא אפילו לא הג'וקר. מי הוא כן הג'וקר הכי טוב? זה קל – מארק האמיל. ואם להיות ספציפיים, מארק האמיל בסדרת משחקי Arkham, שם אנחנו מקבלים ג'וקר מדהים עם כל מה שאנחנו אוהבים בליצן הפסיכופת. לא צריך אפילו לשחק במשחק כדי להנות מכל הטוב הזה, מספיק לראות את מארק האמיל מדובב את הדמות מול קווין קונרוי, בסרטון מאחורי הקלעים של Arkham City, תאמינו לי – לא תתחרטו.