טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

יאג ואדם

מחול

צילום: גדי דגון
רקדנים: אוליביה אנקונה, רייצ’ל אוסבורן, ברט איסטרלינג, אייר אלעזרא, בילי בארי, מריו ברמודז גיל, עומרי דרומלביץ’, זינה (נטליה) זינצ’נקו, עדי זלטין, רני לבצלטר, אורי משה עופרי, שאמל פיטס,אוסקר ראמוס, איאן רובינסון, ניצן רסלר, שין-יי שיאנג, מעיין שיינפלד, אור מאיר שרייבר.

ביקורת: יאג ואדם: הבעיטה הנהרינית מורגשת עמוק בישבן

יצירה קלאסית של אוהד נהרין, יצירה טרייה של אחד מחסידיו, רועי אסף, והמתח שבינהן מזכיר בדיוק עד כמה היוצר הותיק ידע, ויודע, לבעוט
| מאת: שיר חכם

אנשים נוטים לשכוח שבשנות ה־90 היה אוהד נהרין, המנהל האמנותי של להקת בת שבע, הילד הרע של השכונה. לדעת חסידי הבלט הקלאסי הוא דרדר את הטכניקה של הרקדנים הישראלים, לדעת אנשי האוונגרד הוא היה במיינסטרים. מהמקום הטוב הזה באמצע הצליח נהרין ליצור אמנות שתהדהד בכל הגלובוס. הערב החדש של להקת בת שבע – שבו מועלית מחדש יצירתו מלפני 20 שנה, "יאג" – מעניין בעיקר מנקודת המבט של הכרונולוגיה היצירתית שלו.

תוכנית סיום עונת 2015־2016 של בת שבע, שבה הוזמנה גם העבודה "אדם" של רועי אסף, מייצגת מודל הפקה שמרני ולא הכרחי של להקות מחול עם מחבר על שמזמין מדי פעם כוריאוגרף צעיר. אסף רקד בלהקתו של עמנואל גת והושפע מאוד מנהרין, וזה מורגש. יצירתו "אדם" מנסה לצייר מהות אנושית בעזרת עננה מילולית פשטנית. הרקדנים אומרים באנגלית רצף של איברים – מצלעות, שכמות וברכיים דרך כליות, ורידים, חצוצרות ועד שיער ערווה וסתם בשר – בתור המקור לתנועה או בתור האיבר שמניע את גופם בפועל. הדיוק האנטומי הזה מניח שהמחול והמשלב הפואטי מנהלים מערכת יחסים אינטימית, אבל בעיקר מסתיר חוסר מחויבות לאמירה אמנותית כלשהי.

"יאג" היא יצירה פשוטה – עבודה קאמרית לשישה רקדנים. יש בה טקסט מדובר, והיא בולטת בנוף הנהריני של המחול המופשט לצלילי אמביינט ונויז. היא חושפת משהו גרעיני שנשכח בזיכרון הקולקטיבי שיצרו העבודות "מבול", "אנאפזה" ו"סבוטז' בייבי" – רצון לעורר מבוכה ואי נחת בקהל הבורגני שבא לצפות בבת שבע. מזווית אחרת אפשר למסגר את "יאג" בתור תיאטרון־מחול דרמטי פשוט למדי, שמזכיר עבודות אחרות ללהקות קלאסיות במערב אירופה בשנות ה־80, של כמה סצנות וסיום סימבולי "פתוח לפרשנות", אבל צריך לראות שם את הרצון החזק של נהרין להגיד משהו, וזה דחף עם הרבה יותר משקל סגולי ממה שרועי אסף יכול לדמיין.

דוגמה אחת לשכבה המטפורית ב"יאג": הרקדנית עדי זלטין פורשת שורה של עוגיות לאלכסון הבמה ושלושה רקדנים גברים, שאמורים לייצג את בני משפחתה, דורכים על העוגיות. בעוד שב"אדם" המטפורות נטולות משקל סגולי, "יאג" מביעה באופן מזוקק את הרצון האינפנטילי הנשכח של נהרין לבעוט. אמנם בשנות ה־2000 הרצון הזה נעלם תחת מערכת ערכים הנקראת "גאגא", שאף אחד חוץ מחסידיו לא מבין, אבל תתעלמו מהמטפורות הפשוטות ותרגישו את הבעיטה הנהרינית עמוק בישבן: תנועה עם עונג וגרוב, עירום אוניברסלי ופואטיקה לא מתחייבת שנעה בין המלנכוליה לעונג הצרוף שבריקוד.

מה זה? יצירה קלאסית של אוהד נהרין פוגשת יצירה של אחד מחסידיו, רועי אסף.

ללכת? כן. למרות המטפורות הפשוטות, הבעיטה הנהרינית מורגשת עמוק בישבן.

 

כל האירועים

  • הכל
  • היום
  • מחר
  • בסופ"ש
  • בשבוע הקרוב
  • בחרו טווח זמנים
  • הכל
החל מיום:
עד יום:
חפש
סגור
לא נמצאו אירועים להצגה, אנא חפשו בטווח תאריכים אחר
now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0