טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

אלנה

מטבח: ים תיכוני

03-5435400
צילום: אנטולי מיכאלו
כתובת:
נחמני 25
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־חמישי
7:30־11:30
12:30־15:00
18:00־22:30
שישי־שבת
7:00־15:00
18:00־22:00
כדאי לדעת:

ביקורת: שלח לי שקט

אלנה, הגלגול החדש של הבראסרי בנורמן, היא מסעדה מצוינת, מהוקצעת ומנומסת. התפרעות קטנה מדי פעם הייתה יכולה לעשות לה רק טוב
| מאת: אלון הדר

כבר במפגש הראשון עם האוכל של ברק אהרוני, אי שם בטאפאס בשוק הנמל, הרגשתי שקורה פה משהו חדש וטוב. הרחק מאור הריאליטי וכתבות הזוהר יצר אהרוני בחסות האחים ירזין מקום נהדר שהביא לשיא צנוע מטבח שמבוסס על ירקות באמת עונתיים לצד דגים טריים. צלחות קטנות וממוקדות, שימוש נדיב בשמן זית, טריות שאין כמוה בסטנדרטים המקומיים. ספרד? ישראל? ממש לא משנה. ברגע אחד הוא גרם לכל מסעדות השוק שהציפו את ישראל באותם הימים לעשות חרקירי. ככה זה כשאתה מייצר מטבח לא בנאלי.

ברק אהרוני, אלנה. צילום: אנטולי מיכאלו

הרחק מאור הריאליטי וכתבות הזוהר .אהרוני. צילום: אנטולי מיכאלו

שנתיים פעלה המסעדה ונסגרה. הירזינים החליטו להקים מסעדה מושקעת במלון נורמן בהובלת אהרוני. לאחר תקופה ארוכה ומוצלחת תחת המותג נורמן החליט אהרוני לרענן את הקונספט. להתנתק מעט ממנות "מלון" ולהביא צלחות גדושות יותר בטאץ' אישי. במובן הזה, אין כמו אלנה לייצג עכשיו את המטבח שלו.

יש תיירים, יש יין

כיאה למסעדת מלון יוקרתי תפריט היין נהדר. יש תיירים, יש כסף, ויש מי שיודע לתרגם את הכסף לעשייה רצינית בתחום היין. הרווח כולנו שלנו. ארבעה בקבוקים סלובניים לבנים (סמנו את האזור על מפת הדרכים שלכם) למשל הוצגו בתפריט במחירים הוגנים. נבחר: סיבי פינו. פרחוני, מינרלי, כתמתם ומרגיש בפה כמו צליל פעמונים קריסטליים.

נורמן בראסרי (צילום: אנטולי מיכאלו)

אלנה. פוסעת בשבילים השקטים של הגן. צילום: אנטולי מיכאלו

קשה לעמוד בפיתוי של כיסון טלה ותרד. דפי בצק דקיקים עד שקופים מולאו בבשר קצוץ, עלי תרד חלוט פוזרו, ומעל הכל נמזגו שמנת וסמנה (חמאה מזוקקת). מנה שאולי היו לה כוונות טובות, אבל הלכה לאיבוד. במקום שהמרכיבים יחזקו זה את זה נוצר כאוס. הדפים לא החזיקו את הטלה, הסמנה הציפה את הצלחת והתרד נשטף בשיטפון.
אולי בגלל המחויבות שלו לשדה, אולי בגלל המיתוג החדש של העיר כבירת הצמחונות של העולם – שליש מהתפריט הוקדש לחומרי גלם מן הצומח. כשחשבנו שכבר אין מה לחדש עם כרובית, בא אהרוני והעלה אותה על הגריל, ריפד אותה בקרם עשבי תיבול חמצמץ (שימו לב לטרנד החדש בצלחות התל אביביות. זה רק נראה כמו פסטו, אבל הכי לא פסטו שיש) וליטף אותו בשמן עגבניות שרי וטרגון. מנה עם נפח וטעם של שדה מקומי. חסה ננסית הוגשה עם דומדמניות לחות, אגוזים וגבינת צאן קשה. תיבול חומץ השרי בידל אותה מכל סלטי הירוקים עם הפירות היבשים המאוסים, ונתן לה חן שכולו יד מדויק של שף שבנה רוטב עדין ונהדר ונאבק על עלים מושלמים. הסלט אגב היה עומד בפני עצמו, גם ללא הגבינה. בכלל, הנטייה של אהרוני לבזוק גבינה על מנות הירקות אוטומטית מדי. במקרה של הכרשה הצלויה בשמן המרווה, הפקורינו דווקא טשטשה את הטעמים הפוטנציאליים בירק. לו רק היה מורח את הגבעולים במח עצם. אבל זה בדיוק המטבח שאהרוני נמנע ממנו. בכל פעם שהוא רואה את מדינת האומאמי, הוא שומר מרחק מהגבול. בכל פעם שאפשר היה ללחוץ על דוושת הגז, הוא בחר לשוט עם הרוח. מתרחק כמעט בקנאות מטעמים חזקים. זוהי בחירה שיש בה סכנה – אם היינו מזמינים יין קצת יותר בומבסטי (שלא לדבר על קוקטיילים) האוכל היה נעלם.
הפסיעה בשבילים השקטים של הגן באה לידי ביטוי בתפריט: אין חזיר, יש דומיננטיות של מנות דג. לכאורה בחירה מתבקשת. אבל הקפצת מחירי הדגים בשוק, בייחוד אלו שאינם מגידול ימי (לא עוד דניס), הפכה כמעט בלתי אפשרית במסעדות שצריכות לתמחר את המנה ביחס כלכלי לחומר הגלם, ודאי במקומות שבהם לא מבלפים את הסועד וממציאים זנים שלא שוחים חופשי בים. מצד שני, המחירים – כמו בכל מסעדה שמגישה דגי ים – מבהילים. 150 ש"ח וצפונה. אז מה עושים? כביש עוקף לוקוס: פריטו מיסטו של שרימפס, קלמרי, מרווה וחציל. פריכים, נהדרים, ועם איולי אדיר.

אלנה. צילום: אנטולי מיכאלו

כרובית כמו שלא הכרנו. אלנה. צילום: אנטולי מיכאלו

האווריריות והרוגע הנהדרים שליוו את הארוחה כולה נשארו גם במנת הברד פודינג המעולה. רך, חמאתי במידה, עם רוטב וניל מושלם. המחשבה על תוספת בייקון, שיכניס מעושנות מוברכת, הייתה כל כך זרה למקום. יש שיראו בזה יתרון והוכחה ל־DNA מובחן של השף. אני כל כך רציתי טלטלה, שתאתגר את האוכל המנומס מדי.

מה זה: ברק אהרוני מרענן את הנורמן

כוכבים: 3.5

שורה תחתונה: שיעור בנימוסים והליכות

חשבון בבקשה:

טראר אינטיאס – 68 ש"ח

כיסוני טלה – 64 ש"ח

כרובית בגחלים – 42 ש"ח

חסה ננסית – 42 ש"ח

כרשה צלויה – 44 ש"ח

פריטו מיסטו – 76 ש"ח

ברד פודינג – 48 ש"ח

בקבוק קובל סיבי־פינו – 185 ש"ח

סך הכל: 569 ש"ח

 

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 168429