טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

באנז

מטבח: אסיאתי

03-9297075
כתובת:
הרצל 17
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
11:30־1:00
כדאי לדעת:

ביקורת: אין בשורה בחזית הבאנז התל אביבית

כל כך הרבה זמן חיכינו שרועי סופר יפתח את מזללת הבאנז שלו, שבאמת לא היה לנו איכפת לחכות עוד 25 דקות לאוכל. אם הוא רק היה שווה את ההמתנה
| מאת: אמנון הררי

למסתובב ברחוב התל אביבי, גם אם לא יהיה פודי מושבע, הייתה הקמתה של BUNZ של רועי סופר התפתחות בלתי נמנעת. טרנד הבאנז – לחמניות אסיאתיות מאודות – וטרנד אוכל הרחוב והמזללות המסוגננות והממותגות היטב מסוגן של סוסו אנד סאנס והוויטרינה – וטוני וספה לפניהן – היו אמורים להיפגש מתישהו, ומפתיע שהדבר לא קרה קודם לכן. אל הוואקום המתבקש הזה נכנס סופר, שפתח את מזללת הבאנים הראשונה של תל אביב במיקום אסטרטגי – בין הרצל לאלנבי, בין יהודה הלוי ללילינבלום; מאה מטרים מסוסו והוויטרינה, היריבים הטבעיים על בטנם של השיכורים התל אביבים, אבל גם מרחק יריקה מהכולי עלמא, התדר והספוטניק – המקומות שבסופו של דברים אמורים להזרים אליו את הלקוחות. האם הוא באמת מסוגל לתת להם אלטרנטיבה ראויה, עם הוורסיה האסיאתית להמבורגר?

באנז. צילום: אמיר מנחם

התמקם במתחם המזללות. צילום: אמיר מנחם

כפי שזה נראה למגיע למקום, BUNZ מנסה לחקות את יריביו לא רק במיקום, אלא גם במאפיינים הפחות חיוביים. בשעת צהריים משתרך לו תור ארוך מהקופה דרך המסעדה ועד לרחוב, שלכאורה נותן תחושה שהמקום מפורק כמו הבשר שבמנה הרלוונטית, אבל מבט שני מגלה שלמעשה, בצמוד לקופה העמוסה ניצבת לה קופה זהה, ולצדה מוכר זהה וחסר מעש, שהיה יכול בקלות לפתוח קופה נוספת. למשוטט על קיבתו לא נותר אלא לתהות האם מדובר בהחלטה מכוונת, יצירת תור ארוך ועומס מכוון כדי לבנות הייפ סביב המסעדה. אם זו ההחלטה של BUNZ, מוטב שיסתכל על מה שאירע בתקופה האחרונה למסעדות מצליחות אחרות שבנו את ההייפ סביב התור, ולא בהכרח סביב האוכל והלקוחות המרוצים. התור סופו להתפזר, ורצוי שלא להסתמך עליו על פני האחרים.

אחת הבעיות העיקריות בטרנד הבאנז, לדעתו של כותב שורות אלה, היא במידת היכולת שלה להשביע את הסועד – קריטריון די בסיסי, בוודאי כשמדובר באוכל רחוב. נדמה שלפחות בקריטריון הזה BUNZ הצליחה למצוא נוסחה משביעת רצון וקיבה: ה-BUNZ DEAL מציע מבחר מגוון ונאה של שמונה באנים שונים, שמחירם 33-25 ש"ח, מהם ניתן לבחור שניים, להוסיף צ'יפס או סלט, ולסגור את הדיל ב-54 ש"ח. לא מחיר זול לעסקית צהריים במזללה, אבל המנה המתקבלת בסוף – ראוי לומר – משביעה יותר ממנות באנים אחרות בעיר.

באנז רועי סופר. צילום: אמיר מנחם

באנז, הסוג החובק. צילום: אמיר מנחם

עוד לא המתנו  די

אם לא די בהמתנה של כעשר דקות להזמנה, נדרשנו ארבעתנו להמתין לאוכל עוד כרבע שעה מרגע ההזמנה. כשהגיע לבסוף, איך נאמר – הוא לא בהכרח הצדיק את 25 הדקות שחיכינו לו. הצ'יפס, שנראה סטנדרטי לחלוטין הוגש קר למדי, חטא שאין הרבה גדולים ממנו כשמדובר בפאסט פוד. לצדו הוגשו באנים משני סוגים: באן "עוטף" (שחובק את המילוי), ובאן רגיל (לחמנייה חצויה). הקריספי באן (חזה עוף, קרם פלפלים, דייקון מוחמץ, כוסברה –27 ש"ח), הבאן הטוב מאלה שאכלנו, שהיה טעים ופיקנטי, המיט באן (בקר מפורק, חרדל יפני, שאלוט קריספי, בצל ירוק וקולורבי מוחמץ – 31 ש"ח) – שהרכיבים החמוצים שבו גרמו לכך שלא הצלחנו להרגיש כל טעם אחר, הגרין באן (פורטובלו מצופה שומשום פנקו, קרם ג'ינג'ר וג'ינג'ר כבוש – 25 ש"ח), מנה טבעונית שלא ניתן היה להשתחרר בה מטעמו של דג מטוגן, תוצאה, אולי, של טיגון בצ'יפסר לא טבעוני, הטופ באן (באן מקמח מלא, טופו בציפוי בוטנים, רוטב סאטה, פטריות מוחמצות וצ'ילי – 26 ש"ח) שהיה טעים לטמעו של האורח הטבעוני אך יבש במידה מסוימת, פיגי באן (בטן חזיר צלויה, מלפפונים מוחמצים, בצל ירוק והויסין – 27 ש"ח) – שהרכיב העיקרי בו היה מורכב מפס שומן בלתי אכיל בעליל, וסי באן (דג, איולי יוזו, בזיל תאילנדי, שאלוטס וצ'ילי מוחמצים – 29 ש"ח) שהיה בינוני. לגבי כולם, ראוי לציין, שהטמפרטורה שלהם לא הייתה גבוהה בהרבה מזו של הצ'יפס הפושר. כשמדובר באוכל מטוגן, והזמנו שלוש מנות כאלה – עוף, דג ופטרייה – זה כבר כשל די בסיסי.
לצד מנות הבאן, מוגשות ב-BUNZ גם מנות אורז בקערה. זאת שהזמנו, פטריות וטופו צלויים עם חציל מאודה על אורז (44 ש"ח), הייתה בינונית למדי והותירה טעם לוואי אחריה. היא לפחות הייתה חמה. כדי להוסיף קצת רעננות הלכנו על מנה שמלכתחילה אמורה להיות קרירה ומרעננת, וכזו אכן הייתה – סלט עוף ואטריות שעועית, עם עוף קצוץ, עשבים, צ'ילי מוחמץ ונבטים (37 ש"ח). היא הייתה לא רעה, עשויה כהלכה ועשירה, אבל יקרה ביחס לגודלה, ועם טעם מעודן מדי למנה מסוגה, כמעט כאילו הצ'ילי המוחמץ נותר על התפריט ולא הצליח לעשות דרכו לקערה.

באנז רועי סופר. צילום: אמיר מנחם

ויש גם את אלו. צילום: אמיר מנחם

המסקנה המתבקשת מהביקור ב-BUNZ היא שבעוד הניסיון של סופר להיכנס לתחום המזללות של דרום־מרכז העיר, ולהתחרות בשתי מפלצות ההמבורגרים הטרנדיות שסמוכות לו, אולי לא כדאי שיעתיק מהן (ובוודאי לא את הדברים הרעים). לא בטוח שהתור המעושה ייצור לו את ההייפ כמו שקרה לעומר מילר עם סוסו אנד סאנס, ולא בטוח שצ'יפס הוא התוספת הראויה  כשמדובר בהמבורגר. לא בטוח שהמבורגר אסיאתי יכול לעבוד בתל אביב כמו שההמבורגר האמריקאי־ישראלי מצליח. בטוח שהוא לא יעבוד כשהוא מוגש קר.

מה זה: מזללת באנז של שף שהגיע מהפיין דיינינג, אבל לא מרגישים

כוכבים: 2.5

שורה תחתונה: מה שעובד לוויטרינה וסוסו לא מתאים לכולם

חשבון בבקשה:

קריספי באן – 27 ש"ח

מי באן – 31 ש"ח

גרין באן – 25 ש"ח

טופ באן – 26 ש"ח

פיגי באן – 27 ש"ח

סי באן – 29 ש"ח

פטריות וטופו על אורז – 44 ש"ח

סלט עוף ואטריות שעועית – 37 ש"ח

סה"כ: 246 ש"ח

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: c422d06bb