טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

בר ברבוניה

מטבח: דגים ופירות ים

03-5240961
צילום: יח"צ
כתובת:
בן יהודה 192
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
12:00־24:00
כדאי לדעת:
- מחיר: יקר

טיים אאוט אומר

6.5
אוכל7שירות6אווירה7תמורה6

ביקורת: הקסם של חמארת הדגים בר-בוניה לא פג

סלטים שלא הופכים לקלישאות, שירות עם יושרה וטיפול נפלא בחומרי הגלם - הביקור בבר-בוניה בעידן פוסט עזרא מרמלשטיין היה טעים כל כך שהציף געגועים
| מאת: אלון הדר

בדרכו האחרונה, רגע לפני מיתת החסד שארגן לעצמו עזרא מרמלשטיין בשווייץ, הוא הרים טלפון ליושבי בר-בוניה, מפעל חייו, ונפרד מהם לשלום. הם הרימו כוסית. תמיד הרימו שם כוסית כזאת או אחרת. אף פעם לא היה ברור אם באים לבר־בוניה, אחד המוסדות האחרונים שנותרו בעיר טרם עידן ההיפסטריאדה, בשביל לשתות או בשביל לזלול דגי ים מצוינים. גם מי שבא לרוקן את הבר התקשה לעמוד בפיתוי ונשנש משהו.

במכוון או במקרה, בבר-בוניה ידעו לצרף את כל האלמנטים הנכונים שבונים מקום אמיתי, מוסד: חוש הומור נכון שלא הופך בדיחות פרטיות ("רחוב עזרא") למאולצות, תפאורת עץ בגבולות הסביר ותפריט קבוע ומשתנה בהתאם לדיג ולעבודה מול ספקים מצוינים (בהם בנו של מרמלשטיין).

תמיד שמח, ברבוניה. צילום: גיא נחום לוי

תמיד שמח, ברבוניה. צילום: גיא נחום לוי

אמנם יש בעיר מסעדות דגים מצוינות שאפשר גם לתפוס בהן ראש (השקד ושצ'ופק, למשל), אבל אף אחת מהן לא הפכה לסקסית כמו הבר-בוניה, שלהבדיל מהמסעדה הגדולה מעבר לכביש שמרה על תשוקה לילית גם בשעות הצהריים המוקדמות.

אבל היה לזה גם צד שני, מכוער, לא נעים, שהפך במרוצת השנים, לצערנו, גם לכוורת של גברים עם ארומה מצ'ואיסטית מיושנת. עזבו אתכם מסיבות: בסופו של יום זה מגע אדם ואישה – עזרא ומזולה, שמרחו את הנפש שלהם על הקירות ולא נעזרו בפוטושופ. וזו ממש לא התרפקות על בוהמה תל אביבית מעופשת שחיה לה שם טוב. זו הצלחת, שראק, זו הצלחת. תשאלו את הלקוחות הקבועים.

בשנתיים האחרונות עזרא הוריד הילוך ובחודשים האחרונים לחייו כבר לא פקד את המקום. אבל עכשיו כשהוא איננו ורק התמונות נותרו על הקירות, נותר לבדוק אם המוסד חזק מהאיש. הבשורות הטובות: המקום ממשיך להצטיין. הבשורות המרות: הגעגועים הוצפו מחדש.

התחלנו בפלטת סלטים שבערה מטריות. לא יאמן שבעיתוי שבו ביקרנו בבר־בוניה, שלהי השבת, המטבח התנהל כאילו שזה עתה נזרקו חצילים מצוינים על האש. איכשהו גם הסלטים המוכרים לא הפכו כאן לקלישאות. אחד אחד הם בוצעו נכון. תפוחי האדמה המנחמים לא הוצפו במיונז, העגבנייה המרוסקת הוגשה עם קיק של פלפל ירוק חריף, הכרוב עם השומשום רפרף למטבח האסייתי (כמו אחת ממנות הדגל כאן – ראש לוקוס בסויה ונבטים), הטחינה הוגשה סמיכה עם קרעי פטרוזיליה והסלק היה פריך ומוצלח. אפס קשקושים, טעים ובזיל הזול.

אפס קשקושים, ובזול. בר ברבוניה. צילום: זיו ממון

אפס קשקושים, ובזול. בר ברבוניה. צילום: זיו ממון

הפלמידה הכבושה כבר קפצה כיתה. חומר גלם אדיר, שזכה למכת מלח מהירה ולאחריה להצפה בשמן זית, בצל ופלפל ירוק חריף. בלי קישוטים ובלי כנפיים. בול. ממש כאילו אכלתם אותה על ספינת דייגים עם שרי אנסקי.

מכאן צריך להחליט – הספיישלים (לא זולים, מתומחרים לפי משקל) שכולם דגי ים טריים או התפריט הרגיל, המבוסס על חקלאות ימית, דגיגונים ימיים ופירות ים מיובאים בצינון. פתחנו בבייבי פרידה מטוגנות והן היו לא פחות ממעולות. כאילו אתמול נדוגו. הבשר הלבן של הדג הודגש בטיגון המושלם, והציפוי הפריך סיפק לו כסות דקה ומסנוורת. גם קוביות אילת הים הרחיבו את הלב. בשונה מהפרידה, כאן הבשר היה בומבסטי יותר, סיבי במידה, נהדר כשרצינו להמשיך הלאה כבר נמחקו כמה מנות מהספיישלים. בבר־בוניה לא ניסו להסתיר או לשווק משהו אחר. "היו ימים של סערה, צריך להמתין עוד יומיים־שלושה לראות מה הים יוציא. ובכלל, ותרו על יום ראשון". גם כשסימנו את השרימפס פרובנסיאל, אף אחד לא ניסה למכור כי מדובר בקריסטל מהים הקרוב. "מיובאים אבל מאיכות מצוינת", אמרה הברמנית, וכמעט צדקה. גם רוטב העגבניות המרחף לא טשטש את טעם הלוואי של המוצר הקפוא. לפחות המרקם הפתיע לטובה. חוסר מזל גרם לכך שבביקור הבא הספיישלים נחטפו עוד לפני שהספקנו לומר אחאב.

לפספס סרטנים טריים עקב היסוס זו פשוט החמצה מול שער ריק. הספקנו לפילה של מוסר שהיה עוצמתי, עסיסי, עם צריבת עור שהביאה טעם נוסף. היה עצוב מדי להתנחם בקרם הבוואריה, אז עוד כוס של בושמילס פשוט ותכליתי. משהו במנעד של בר-בוניה עובד נכון. תמיד נכון. במיוחד – אם נשאל מהאגף הקרניבורי – זוהי מנה עבור מי שמעדיף פלאנק סטייק על פני פילה. הכמות הייתה נדיבה ופשוט הזמינה בירה ליד.

4 כוכבים

מה זה? חמארת דגים מופלאה

שורה תחתונה? הקסם נשאר

חשבון בבקשה:

  • מגש סלטים 37 ש"ח
  • פלמידה כבוש 48 ש"ח
  • מעורב ים 81 ש"ח
  • איילת ים 104 ש"ח
  • שרימפס פרובנסיאל 72 ש"ח
  • פילה מוסר ים 110 ש"ח
  • חצי ליטר אדינגר 28 ש"ח
  • בושמילס 35 ש"ח
  • סטוליצ'ניה 33 ש"ח

סך הכל: 548 ש"ח

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: a64dac95a55f6