טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

חדר האוכל

מטבח: ישראלי

צילום: יח"צ
כתובת:
שדרות שאול המלך 23
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־חמישי
12:00־24:00
שישי
11:30־24:00
שבת
12:00־24:00
כדאי לדעת:
- מחיר: בינוני
- מתאים לישיבה בחוץ

טיים אאוט אומר

7.88
אוכל7.5שירות8אווירה7.5תמורה8.5

ביקורת: השומר הצעיר

מסעדת חדר האוכל מציעה אמירה קולינרית בגובה העיניים ומוכיחה שגם בעידן שאחרי עומר מילר, יש לה זכות קיום
| מאת: דניאל שק

רק בעולם מעט מעוות שבו שפים הם אייקוני תרבות מטעם עצמם אפשר להתייחס לעזיבתו של שף כאל אירוע טראומטי מטלטל. ברור, זה שינוי, בעיקר אם מדובר בשף המייסד, וכמו כל שינוי יש בו סיכונים וסיכויים. באופן כללי, אחרי עשר שנות קיום כל מערכת צריכה ניעור ומסעדה טובה ויציבה היא הרי יותר משף מוכשר. יש לה פרסונה שמורכבת מהמקום, מהניהול, מהאופי, מהצוות, מהמסורת, משמה הטוב (או הרע) ומהקהל שלה.
חדר האוכל, המסעדה הסמוכה למתחם הקולטורה הגבוהה של תל אביב, נפרדה לפני יותר משנה מעומר מילר ולאחרונה חזרה לחיים עם שף חדש וצעיר, גיא מלכה. ברוב חוכמתה היא לא שינתה את הפרסונה. ולמה לשנות? הרעיון מאחוריה נחמד – אווירת חדר אוכל של קיבוץ עם המולת סועדים ושולחנות שיתופיים עם מתקן לסכו"ם ומפיות במרכז השולחן, שכאילו עומדת בניגוד לרוח המאיימת משהו של מוסדות התרבות שסביבה, ויכולת לספק את רוב קהל שפוקד את המקומות האלו – המסעדה מפוצצת בשבע וחצי ומתרוקנת באחת בשמונה וחצי.

חדר האוכל. צילום: אנטולי מיכאלו

חדר האוכל. צילום: אנטולי מיכאלו

דבר מכל זה לא השתנה, רק התפריט, וגם הוא במובנים רבים שמר על הרוח שהכתיבו מייסדי המסעדה ובהם מילר. הרבה מאוד ירקות יש בתפריט, יש שימוש נרחב במוצרי חלב למיניהם (אין כמעט מנה בלי שמנת, יוגורט, לאבנה או קרם פרש), והוא משדר משהו מקומי, קל ורענן – בדיוק מה שהבן אדם צריך לפני או אחרי מנת חנוך לוין או ורדי. למשל עראיס, שבגרסתו הקלאסית הוא לא בדיוק מאכל קליל, מוגש כאן במילוי תערובת מעט פיקנטית מפטריות קצוצות במקום בשר טחון. התוצאה דומה במראה למקור אבל בפועל זו חוויה אחרת לגמרי, קלה יותר וטעימה מאוד. חצאי הפיתה הקראנצ'יים מוגשים עם פנכת סלט שמח מירקות מגוונים וחתוכים גס, מתובלים בפשטות בשפע שמן זית ולימון. אותה רוח שורה גם על מחבת עלי תרד בבישול מינימלי שמשמר את פריכותם ואת טעמם, עם שום, בצל ושמנת חמוצה ושני משולשים של פיתה ביתית עם סומק ועוקץ קל של חריפות. כמו רוב המנות שטעמנו, אין כאן איזו גאונות מתפרצת וגם לא יומרה לכך, אבל יש ויש חשיבה, בחירה מוקפדת של חומרי גלם וביצוע משכנע.

נו בולשיט

מגן הירק עברנו אל הים וטעמנו שתי מנות: ראשית מנה בעייתית לטעמי של נתחי טונה אדומה עם כרובית כבושה, קוביות קטנות של תפוחי פינק ליידי מתוקים, אגוזי קשיו, קרם פרש, ויניגרט מלון ופרוסות עבות של פלפל חריף – כן, כל זה. בניגוד למנות האחרות שטעמנו, זו הרגישה מעושה ולא טבעית עם יותר מדי ניגודי טעמים וארומות משהחך האנושי הסביר יוכל להכיל. והערת אגב: באמת הכרחי לדחוף פלפל חריף לכל כך הרבה מנות? זה סוג של חתימה? זה סממן הקוליות? ברוב המקרים זה הרגיש לא במקום (ואומר את זה סועד שמכור לחריף). הבעייתיות בלטה עוד יותר אל מול מנה מצוינת של קלמרי, כרוב, בצל מוחמץ, קרם חציל, טחינה, אריסה ולאבנה (ברור), שהיא לא פחות מורכבת ויצירתית אבל הרבה יותר הרמונית. הבחירה בירק "נמוך" כמו כרוב מתאימה בול וכך גם התערובת של קרם חציל, טחינה ולאבנה שעוטפת באהבה קלמרי צלויים על הפלנצ'ה באופן מינימלי, ממש על גבול הנא.
הקרניבורים ימצאו את אושרם במנה בעלת השם החידתי "בשר מקומי" שהתגלתה כשיפוד גדול של אנטרקוט (אם לא תבקשו אחרת הוא יוגש לכם מדיום רייר, כיאה לבשר ראוי לשמו) על מצע של פולנטה ועם תפוחי אדמה סגולים קונפי. זו הייתה סיומת מהדהדת לארוחה שלנו, כי הבשר באיכות גבוהה, הפולנטה קרמית ומתפוצצת מטעם מתקתק של תירס ותפוחי האדמה נימוחים וטעימים. פשוט, שלם, נו בולשיט.
קינחנו בצ'יז קייק (מה קרה לעוגת גבינה?) על בסיס עוגת שוקולד אוורירית ספוגה בסירופ של דובדבני אמרנה שגם מקשטים את הצלחת. אין תלונות.

ניכר שחדר האוכל היא מסוג המסעדות שיודעות בדיוק לאן הן מכוונות ומה תפקידן ביקום. גם בצלחת, אף שהמנות לא ממש פשוטות, יש להן אמירה בגובה העיניים ואיכשהו ברור לך מה אתה אוכל. בעידן הקולינריה ההיפר יצירתית זה לא טריוויאלי.

מה זה: מסעדת הקיבוץ הכי תרבותית בארץ.

כוכבים: 4.

שורה תחתונה: חווית אוכל ישראלית טעימה ולא מכבידה.

חשבון:

טונה אדומה – 72 ש"ח.

תבשיל תרד גלילי – 38 ש"ח.

עראיס פטריות – 62 ש"ח.

קלמרי פלנצ'ה – 62 ש"ח.

בקר מקומי – 125 ש"ח.

צ'יז קייק רד ולווט – 46 ש"ח.

2 כוסות טריו פלטר – 80 ש"ח.

סן פלגרינו גדול – 28 ש"ח.

סה"כ – 513 ש"ח

 

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 1132b7ef270361ea