טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

מנסורה

מטבח: מסעדת שף

03-9446556
צילום:אנטולי מיכאלו
כתובת:
דרך שלמה 13
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
18:00־1:00
כדאי לדעת:

ביקורת: מנסורה מנסה לפגוע קצת לפה וקצת לשם ובדרך כלל מפספסת

שלא כמו מסעדת האם, מנסורה, המסעדה של בוגרי שילה, לא מצליחה לייצר אוכל חד עם אמירה מובהקת
| מאת: אלון הדר

הדור החדש רוצה לפרוץ קדימה. צופה מקרוב בדור המייסדים שזוכה לתהילה, לקוחות, קופה (נניח), ומרגיש שעכשיו זה הזמן. הטבחים שהתאבדו משמרת אחר משמרת כדי לרצות את השף, הסו שפים שניצחו על הסרוויס ביד רמה. זה לא עניין של למי יש יותר גדול. הם באמת מרגישים יותר מחוברים לסועד בליין העכשווי (צ'ייסר לדוד המלך) ורוצים סוף סוף לפתוח מסעדה משלהם.

האם טבח בכיר שעוזב מסעדה כי התקרה כבר שפשפה לו את הפדחת יצליח להנכיח במקום החדש זהות עצמית או שיעשה קופי פייסט חיוור? עכשיו התור של יוצאי שילה – בהם השף אלעד דגן ומנהל הפלור עפרי לורי. המיקום: שכונת נגה הטרנדית. הליין: מוסך שהוסב למסעדה עם חלל חצי תעשייתי מינימליסטי ומרווח.

מנסורה. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה

מנסורה. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה

אם היה משהו שהעיב על המצוינות של שילה הייתה זו האווירה האובר יאפית, שגלשה לזחיחות תל אביבית, מאותגרת כיסים עמוקים או מגניבות חסרת פשר. כשזוג לקוחות שישב על הבר הגדול של מנסורה הוזז כמה כיסאות באמצע הארוחה כי "הגיעו שלישיית בחורים שרוצים את הפינה הזו", הבנתי מה זה חוק שימור האליטה (החדשה). אבל לשילה היה עורף מקצועי. במנסורה – בייחוד בפלור – יש עדין וייב של מסעדת חברים שמתגלחת על הסועדים. "רוצים לשמוע המלצות?", פתח המלצר ולא המתין לתשובה, "אני עף על הסביצ'ה דג, לא הייתי הולך על השרימפס", קבע בנחרצות והמשיך לדהור: "אתה בטוח שאתה רוצה טרין לשון?", והטיפ לחיים "אני לא אוהב אלכוהול, אבל הברמן מצוין". בחרנו מנות אחרות והבחור נראה פגוע. "בסדר, אזמין", התרצה המספר הכל יודע.
בינתיים הגיעו לשולחן מעין פלצלעך, לחמניות נהדרות עם בצל מטוגן, פרג ותבלינים. העיירה היהודית חוזרת. הן לוו במתבל של עגבניות חרוכות מצוינות ומודגשות טעם, וכן בחמאת קימל בטעם תפוז. קרם כל כך לא מפוקס ומפוזר טעם שזורק לאגף פנכות ארוחות הבוקר. חוסר הריכוז בלט גם במנת השרימפס. שמתם ידכם על ספק דגים מעולה, ברכו על כך וכבדו את המתנה היומית. שקדים קצוצים, עלים, פומלה, גרידת יוגורט – זה סלט. לא אוכל למחשבה. ריבוי מקרי שלא מתגבש לשום אמירה. בביקור השני שלנו, אגב, הזמנו פלמידה. העטיפה הייתה כמעט זהה, גם התוצאה.

בקבוק ארנה לבן מאזור פיאמונטה – קראנצ'י, מינרלי, בהיר, אבל עם עומק – הפך לרוח גבית עבור המנות.
והן היו זקוקות לסיוע. על רקע היעלמות המסעדות היהודיות בתל אביב, יותר ממשמח לגלות שכמה מנות או חומרי גלם חדרו למטבחים של המסעדות החדשות. לשון, למשל. במנסורה הכינו ממנה טרין, שהוגש כשלוש דיסקיות עבות ולצדן חרדל, חזרת ומוחמצים. המהלך הזה ראוי להערכה, לא עוד טרין חזיר מוכר וצפוי. מצד שני יש כאן טעם מובהק, לא רגוע, שלא ידבר לכולם.
ריזוטו דלעת, עוד מנה מאתגרת טכניקה, עוררה פליאה. מדוע המטבח התעקש להוציא מנה לא מקורית בעליל שכזו, שגם בוצעה בינוני? מרקית מדי, נעדרת אמולסיה, לא מאובחנת בטעם. רק גבינת הכבשים שהונחה עליה הייתה נפלאה והיא לא ממש הבינה מה היא עושה שם.

מנסורה. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה

מנסורה. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה

הכלאה שנכשלה

הניסיון לפגוע קצת לפה וקצת לשם נראה גם במנת הספגטיני סרטנים. חומר גלם מעולה בתקופה זו, אבל האתגר בו הוא המיזוג השמימי עם הפסטה. במנסורה ההכלאה לא הצליחה, בין היתר בגלל השימוש בפסטה קשה ולא ב"איינג'ל הייר" דקיקים וטריים, שהיו מייצרים עם החמאה, העמילן וציר העוף איזה רוטב עוטף, גמיש יותר. נתחי הסרטן (המעולים כשלעצמם) נצנצו כפתיתי שלג על הפסטה שלא קיבלה אותם למועדון הסגור.
הפער בין סימון חומר הגלם המרנין לבין התוצאה הכוללת בצלחת בא לידי ביטוי גם במנת הלחי שנחה על קרם – אולי די כבר – כרובית. הלחי אנמית מדי, הרוטב לא נתן עומק ויציבות וגם הקונפי פטריות לא הביא סערת טעמים; מנה חסרת ארטילריה. אין כמו קינוח חלת פודינג ברוטב טופי לאפיין את הווייב. נשמע סקסי ושובב, אבל בפועל התגלה כחלה לא בשיאה, שממש לא הולהטה כדי לקבל את אפקט החממה של המנה, שבה החמאה והחריכה הדקה הופכים את הצלחת למעדן.

מה זה: יוצאי שילה יוצאים לעצמאות

כוכבים: 3

שורה תחתונה: יותר מדי הייפ

חשבון בבקשה:

סלסלת לחם – 14 ש"ח

טרין לשון – 44 ש"ח

קרפצ'ו פלמידה – 52 ש"ח

קרודו שרימפס – 52 ש"ח

בקבוק ארנז – 168 ש"ח

לחי בקר – 94 ש"ח

ריזוטו דלעת – 58 ש"ח

ספגטיני סרטנים – 74 ש"ח

חלת פודינג – 38 ש"ח

סך הכל: 594 ש"ח

 

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: 1127911d3a532