טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

ניטן תאי

מטבח: אסיאתי

צילום: נמרוד סונדרס
כתובת:
הארבעה 21
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
18:00־23:59
כדאי לדעת:

טיים אאוט אומר

5.75
אוכל5שירות8אווירה4תמורה6

ביקורת: ניטן תאי תחת השף החדש לא מאתגרת את הסועד

האוכל בניטן תאי החדשה, בניצוחו של השף שחף שבתאי, הוא לא אוכל רע. הוא פשוט מנומס מדי, מתחנף וללא קיק
| מאת: אלון הדר

נתחיל בחלוקה בנאלית, אבל כדאי שתעלה על הכתב: שתי גדות לה, למסעדנות. בצד אחד – שפים, טבחים ואנשי קולינריה שמטבחם אמנותם. עבורם פתיחת המסעדה היא מימוש של אלפי שעות התנסות, למידה ולומבגו. מנגד – רבי ממון שהחליטו כי לצד צי העסקים שלהם יפתחו בייבי חדש ואופנתי. את הידע העצום הדרוש לתפעול – מניהול הקרוסלה ועד פיצוח חומרי הגלם – יחליפו באינטואציה עסקית או במינוי מומחים.

עזבו לרגע למי הלב נמשך.

על מסעדת הממון המהיר להבין את נקודות החולשה המבנית שלה ולהחליט היכן היא רוצה להתמקם: לצד הגדולים או במרחב הנינוח של מסעדה מתוירת, שיותר הגיוני לנקודת המוצא. אבל כשמסעדה מצהירה על A ומתנהגת B מתחילות כל הצרות. וזה בדיוק מה שקרה לניטן תאי של נעמי הורביץ, אשתו התאילנדית־ישראלית של חיים הורביץ. בנתה מקדש תיירות נוצץ, ושמה דגש על האסתטיקה ולא התוכן. הביקורות קטלו, היא התגוננה ("חיכו לי עם הסכין"), אבל אחר כך עשתה צעד מתבקש: מינוי שף המיומן במטבח האסייתי, ולא פחות מזה – בעל ניסיון מוצלח בהקמת מטבחים ובבניית תפריטים. הכי לא מסעדת שף, אבל משהו שנכון למסעדה שפועלת בזירה תחרותית. המשימה נפלה לידיו של שחף שבתאי.

עוד בדקות הראשונות נראה היה כי שבתאי לא בא להילחם בקונספט התיירותי, אלא רק להפוך את המטבח להגיוני יותר. רוח האתנו־טוריזם צבעה את התפריט בתיאורים מייגעים עד פרודיים ("מנגינת המטבח כאשר להבה ומתכת נפגשות" למשל), שרק הגבירו את הבלבול מול תפריט עמוס מנות, שכל אחת מהן הורכבה ממספר גדול של פריטים (כולל ניואנסים לא נהירים כמו "בצל קיצי" ו"שומשום בוטיק") והופרדו בצורה מלאכותית לחמש קבוצות לפי צורת הכנה (עוד טרנד מעצבן). לאחר דקות ארוכות בחרתי בשיטה הבוגרת שנהגתי בביקור הראשון במתקני היורודיסני: אין דן דינו.

חמש מנות נבחרו וכולן שמרו על מרקם תיירותי: לכאורה מגוון ענק ומפעים של חומרי גלם, כולל קולקציית תבלינים ורטבים חוצי גלובוס – כך שכל סועד יוכל למצוא משהו בתפריט – אבל משהו בטעמים היה מנומס, מתחנף, ללא קיק. טעמים שהגיעו מאותו אזור המוח ולא הצליחו למקסם את המנעד. תבינו: זה לא היה אוכל רע. ממש לא. כל מנה נאכלה עד תומה. חומרי הגלם טופלו במקצועיות. לא היו נפילות, אבל גם לא נשמעו קריאות התלהבות. כשהן כבר עלו בגרון, למשל בביס מסרטן רך שיריון הפריך, הן התנדפו מול הקריאות של מלצר מזמר שציווה "לטבול ביחד עם הטוויל והשקדים". כשהן רצו להחמיא לפיסות הפלמידה הלבנה הטרייה, הוטבעו ברוטב מתקתק שגרם למנה לאבד את נוכחתה הימית. כשכבר נבנה רוטב רב מפלסי מעניין וארומטי – חלב קוקוס, מקדמיה, שורש כורכום טרי – בשר הטלה היה יבש וגם תחנוניו של המזמר "תפצעו את הלחם טחינה, תעבירו סיבוב!", לא עזרו.

גם מנות הנונשלנט, למשל רול שרימפס חלוט בדפי אורז, הלכו לכיוון המיינסטרימי הבטוח (אשכולית אדומה וקסבה נטרלית). לעתים היו אלו שני פריטים שכל אחד מהם היה עשוי טוב אך יחד הם לא הגיעו להרמוניה, לדוגמה הוון טון הקריספיים המפתים במילוי מרגז שלוו ברוטב תירס מתקתק מדי. אולי זה עוד מאפיין של מסעדות תיירות: הרטבים שולטים במנה ולא המנה בהם.

מה רע? מאוכל תאילנדי אני מבקש לא רק שיבוצע טוב, אלא גם שיאתגר. לפחות מנה אחת מאיימת. שאני אסתכל עליה, והיא תסתכל עליי וננבח זה על זה. שתרצה להוכיח לי כמה אני חנון קולינרי שממעט לקחת סיכונים, ואני אבעיר את הפה באש של צ'ילי מהגיהינום או בטעמים מוזרים וחמקמקים, שישברו את קואורדינטות הטעם המערבי ויגרמו לי לחשוב מחדש על גוונים וטעמים. אוכל שיקפיץ אותי לדפוק את הראש בגונג הענקי שעמד מולי כל הארוחה ולא לרצות להשתכשך בג'קוזי של הספא.

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601