טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

ראיסה

מטבח: ביסטרו

כתובת:
יהודה מרגוזה 10
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
18:00־2:00
כדאי לדעת:

ביקורת: מגניבים, נמאסתם

הארוחה בראיסה, הגסטרו בר בשוק הפשפשים, גרמה לנו לתחושת מיאוס סופית מהמטבח הישראלי העלק מגניב
| מאת: אלון הדר

 

אחד מהימים שבהם הילדים היפים והמוכשרים שלך לא מפסיקים להתרוצץ בבית, משעתקים זה מזה את השטיקים. אשראי החמודי נגמר כבר בצהריים, אבל היום עוד ארוך. היית בסרט הזה אתמול, והיום זו הקרנה חוזרת. ואז המתוק התורן עובר לידך, נתקע בך בטעות ושובל של מיץ אדום ודביק של קרטיב אבטיח נמרח על החולצה הלבנה שלך. ברגע אחד אתה מאבד הכל, תופס את הבנדיט ומתאווה לצרוח עליו, על איזה ש"ג אפרוח שיקבל את כל השטוזה. כי אי אפשר יותר, כי לפעמים גם הדלי מלא.
אני לא יודע אם לשף אורי לוי יש ילדים, אבל ודאי שהוא עבד במטבחים אינטנסיביים (שילה, הרברט סמואל, זו'אל רובשון בפריז), שם הסיטואציה הזו היא תמונה כמעט יום יומית; שף שברגע (מוצדק) תופס את הטבח התורן, מזהה עוד פרקטיקה בעייתית שהפכה לנורמה ושואג בקול גדול. כי אי אפשר יותר.

זה לא אתם, זה אנחנו

אולי זה לא פייר, אולי יש דרכים חינוכיות מוצדקות – אבל לאחר כשעה בראיסה, הדבר הבא של שוק הפשפשים, בא לי לצעוק: נמאס מהמטבח הישראלי המגניב. אתם מתוקים, אתם מוכשרים, יש מאחוריכם קבוצת אנשי לילה שיודעת להרים מקום – אבל אני לא מסוגל להסתכל על טחינה יותר. די כבר עם סילאן במנות. לא רוצה לשמוע על עוד שווארמה מפורקת, קלמרי על הפלנצ'ה. גם לא דגי ים קטנים ומטוגנים. לא, אל תגישו לי חציל. הוא כבר בא אליי בחלומות. לעשות את האוכל הזה בשלהי 2017 זה ברור מדי. הפלייליסט כבר שורטט. צמצמו תפריטים וסמנו לנו בבקשה את האי הבא.
שוב, סליחה שנפלתי על ראיסה. האוכל כאן חמוד. שום מנה לא ממש אכזבה, שום תלונה לא הוגשה למטבח. אם המסעדה הייתה נפתחת לפני שלוש שנים היא אולי הייתה מסומנת כפורצת דרך. אם הייתה מושקת לפני כשנה היינו מסבירים שהיא חלק מהגל שמעצב את התפריט הישראלי החדש. אם היא הייתה ממוקמת על החוף בבת ים עם מוזיקה יוונית ברקע היינו מריעים – יאסו.
אז היה לנו סיגר ממולא בבשר טלה ומנגולד ("לא של חתונות", ניסה להגניב התפריט) שמנמן ונוטף שומן. למרות הירק הוא הכביד, הוא העיק. וגם סלט של עגבניות, עלים וגבינת טולום לא ברור. מאוד מקושקש. טקסטורות שונות של עגבניות העידו כי כן נעשתה עבודת מחשבה במטבח, אבל התוצאה הסופית לא הייתה מרחפת, אדמתית או עמוקה. אחרי מהפכת העגבנייה של איל שני והסלט הקלאסי של רושפלד (כולל הטולום) מבאס לקבל צלחת כזו. אז נכון שלא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש, אבל מהלך כמו משחק מעניין בחומצים שונים, מגע אחר של עלים ארומטיים, פיצוח אחד שטרם עשה עלייה לתל אביב – היה מרים. זה סלט שאמור לאוורר את הארוחה ולא לאטום אותה.
הלאה: דגי ים מטוגנים (ברקן אדום). הגודל הקטן־בינוני מושלם, הטיגון בול במידה הנכונה, זו שחושפת לך בפה את הבשר הלבן, הטרי והמתפרק של דג הים. ובצד? איולי אריסה ו"צ'ימיצ'ורי דייגים". לא מסוג הסלסות המפתיעות שמהדהדות מטבח רחוק, כזו שתגרום לכל עשרות מסעדות ההיפסטר־סחי־קולינריה לאמר איך לא חשבנו על זה קודם. יש לי תחושה שעם מחשבה, זה היה קורה. כי יש יד טובה במטבח. אבל צריך לרצות שזה יקרה.

הסיציליאני הגיע בזמן

דווקא תפריט היין גרם להאמין שיש על מי לסמוך. הנה, הגיע סיציליאני (אתנה ביאנקו של בנאנטי): לבן, מאוזן במתיקותו, עם ארומה מינרלית, שהדהדה לי הר געש או סלעים וולקניים. טעם שהוא שובר שוויון, מפתיע, מאוורר. והיה צריך אותו, כי המנה הבאה – שווארמה טלה ועוף מפורק על בריוש – לא שידרה שפיציות וגם לא טעמים נפתחים. הבריוש הוא ברנש סקסי, אבל גם מסוכן. בשילוב בשר שומני הוא יכול להיות פצצה מתקתקת (ע"ע קרואסון מח של מאיר אדוני). העוף המפורק, היחסית מתון, דווקא מצא חן בעיניי, אבל שוב הסערה לא התחוללה בצלחת. למרות העגבנייה המגורדת.
ואז הגיע המלצר עם החשבון. "השולחן מוזמן ל־21:30", עדכן. יודעים. השעה 21:14. חבל שהפלור לא הכה מראש בגונג. באמת שרצינו להזמין עוד מנה. האם הגונג יהדהד גם במטבח?

ראיסה

מה זה: עוד בר אוכל בשוק הפשפשים.

שורה תחתונה: הגיע הזמן לחשוב קדימה.

כוכבים: 2.5

חשבון בבקשה:

דגי סלע פריכים 54 ש"ח
צלחת עגבניות 38 ש"ח
סיגר טלה 36 ש"ח
בריוש שווארמה 64 ש"ח
בקבוק אתנה ביאנקו של בנאנטי 169 ש"ח

סך הכל: 361 ש"ח

 

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 35bbb25404c29bc9