כשתל אביב הייתה זולה: סגירת המטבחון מסמנת את סוף הניינטיז

כל מסעדה שמצליחה לשרוד בתל אביב במשך 27 שנים מקבלת אוטומטית את התואר "מוסד", וכל סגירה של מקום כזה מעלה דוק נוסטלגי של עצב בלבם של כל מי שבילו שם פעם. אבל הסגירה של המטבחון בשוק הכרמל (ימשיך לפעול כשירות משלוחים בלבד) היא קצת יותר מזה. היא מסמנת סוף של תקופה שנגמרה כבר מזמן, תקופה שבה אפשר היה לחיות בתל אביב לא רע גם אם אתה לא בעשירון העליון, תקופה שבה עסקים יכלו להתקיים גם בלי לבזוז את הלקוחות שלהם. קראו לה "הניינטיז". עכשיו אפשר לומר שהעשור הזה הסתיים רשמית.

>> זמן שקיעה: גם חצר גולדמן, אלגרה וקפה חמניה בזל נסגרים
>> הפתעה בפיתה: 12 הפיתות הכי מיוחדות שאפשר להשיג בתל אביב

פתיחת המטבחון ב-1996 הייתה חלק ממגמת ההתעוררות הלילית של אלנבי-נחלת בנימין. ויחד עם שגשוגם של המועדונים אלנבי 58 והגולם, כמו גם הפיצה של ביג מאמא וההמבורגר אגאדיר והפריחה של המנזר, נוצר באזור כוח-חלוץ של מקומות בילוי מוכווני קהל צעיר ולילי, שהקדים בהרבה את הטרנדיות הנוכחית של שוק הכרמל וכרם התימנים. המטבחון התבלט ביניהם כמקום שמציע אוכל ביתי פשוט במחירים נמוכים, היה פתוח עד אמצע הלילה והציע אווירה מבולגנת קלות ובלתי אמצעית שהסתדרה מצוין עם הגל הסטלני הגדול של סוף האלף.

הסיפור של המטבחון תמיד היה האוכל. וליתר דיוק, התמורה עבור הכסף. כל מה שהיינו צריכים זה מקום טוב במרכז העיר שיעשה לנו צלחת נחמדה של קציצות ברוטב עם פירה ויסגור לנו פינה על ארוחה שמרגישה כמו בית במחיר שמרגיש זניח. לא היו שם הברקות קולינריות, אבל היו שם תבשילים שכולם אוהבים וריח של בית וכבד קצוץ וסלטים נדיבים, שהפכו את המטבחון ללוקיישן מועדף עבור צעירי העיר שלא הלכו לארוחות משפחתיות בסופ"שים. המטבחון התאים יפה לתפיסת העולם של צעירי העידן ההוא, מקום נטול פוזה שמציע דיל בלתי נתפס של תחושה ביתית לכמה שעות תמורת כמה עשרות שקלים בודדים.

הניינטיז היו הבטחה לעתיד נינוח וחסר דאגות: הטכנולוגיה תציל אותנו, השלום העולמי ירים אותנו, הסמים והמסיבות ידליקו אותנו, הגלובליזציה תעשיר אותנו, החיים יהיו בני קיימא, התאגידים החדשים לא יבזזו אותנו ("Do No Evil", זוכרים? חחחחח גו טיימז). החיים בתל אביב היו זולים בניינטיז. יכולתם לשכור דירה קטנה בכמה מאות דולרים, יכולתם לצאת לבלות יפה עם 100 שקלים בכיס, יכולתם להרגיש שגם אם השכר שלכם נמוך, עדיין יש לכם מקום בעיר הזאת. מקומות כמו המטבחון אפשרו את התחושה הזאת.

לאורך השנים היו למטבחון לא מעט רגעי משבר ובעבר כבר עמד על סף סגירה, אבל איכשהו המוסד הניינטיזי הזה שרד את התהפוכות שעבר שוק הכרמל ואפילו את משבר הקורונה הגדול. אבל בשנים האחרונות זה כבר לא היה זה. כי את משבר יוקר המחיה המטבחון לא הצליח לשרוד. ברגע שהמחירים התחילו לטפס בהדרגה (כיום הם עומדים על כ-70 שקלים למנה עיקרית), איבד המקום את סוד הקסם הנגיש שלו, הפסיק להיות סוג של מסעדת פועלים לצעירים שאינם פועלים והשתלב בנוף הכללי של מסעדות מיד-ריינג' שלא תצאו מהן בפחות מ-100 שקל לאדם עם שתייה וטיפ.

בתל אביב לא נשאר יותר מקום למסעדות כמו המטבחון. גם חומוסיות בכירות יחסית כמו הבן של הסורי ומשאוושה גילו לאחרונה שהמתמטיקה העסקית לא מסתדרת כשאתה מוכר ארוחת צהריים ב-40 עד 50 שקלים או אפילו פחות. הרעיון שמסעדה יכולה להיות מקום צנוע שמגיש אוכל הגון במחיר הוגן – כבר לא תופס כאן. הזינוק המתמשך במחירי השכירות וחומרי הגלם הופך את הרעיון הניינטיזי של לאכול בזול לחלום שהולך ומתרחק מהסועד התל אביבי. אין סיבה להתרפק על העבר – המטבחון היה מקום חביב, לא איזו פיסת מיתולוגיה אייקונית שהעיר לא יכולה בלעדיה – אבל יש סיבה להיות מוטרדים מההווה, ועוד יותר מכך מהעתיד. כנראה שנאכל כבר בבית.