משולש שווה: 3 פיצריות שכיף לבקר בהן בשעת לילה חשוכה

מכל המאכלים שזוללים בשעות הלילה, אין יותר כיף מלחטוף איזה סלייס (או מגש) של פיצה שאולי עוד תתחרטו עליו בבוקר, אבל מה לעשות - החיים כאן קצרים וצריך איכשהו לאכול את כל הרגשות עד שאפשר להירדם שוב, לא?
אל תסתכלו עליה ככה. הפיצה אולי לא עומדת בראש מלכות אוכל הרחוב התל אביבי של היום, אבל היא ראתה את ימיה בפסגה וגם כשהיא לא שיא הטרנדית, היא עדיין האחת שלנו. הסלייס שמציל אותנו בכל פעם שאנחנו בחוץ ואין חשק לארוחה ארוכה, המגש שממלא אותנו במצוקת פחמימות קשה, המשולש שלא צריך בכלל לדעת גאומטריה כדי לדעת שהוא שווה צלעות. הוא גם יותר זול מצלעות, ובטח יותר משביע. בתל אביב יש פיצריות רבות, והיום אנחנו בוחרים להמליץ על 3 שבאות מושלם בשעת לילה אפלולית, בדיוק עבור מי שיצא להתעלם מהמציאות. לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.
>> נאס דיילי: בית קפה יפהפה נפתח באזור הכי דרומי בתל אביב
פיצה איקס
למה כדאי: הפיצרייה ממודיעין באה להזכיר לנו שפיצה, במהות שלה, היא מגרש משחקים כיף שאין בו באמת חוקים, למעט בצק וגבינה – ואפילו זה לא מחייב. לא נשלח אתכם לסניף הכשר, אלא לזה בדיזנגוף שחוגג את כל התוספות שתוכלו לדמיין על פיצה, גם בתחומי הבשר הלבן. עוד לא בדקנו אם יסכימו להכין עם בשר אדם.
מה טעים: הבצק נאפוליטני, אבל כל השאר טירוף אמריקאי למהדרין, ואתם יכולים לחגוג עם בערך 22 קומבינציות תוספות שונות, אבל אנחנו תמיד נלך על הקרייזי בייקון (רוטב שמנת שום קונפי, מוצרלה, ריבת בייקון ורצועות בייקון).
אווירה: אין מחר, תאכלו פיצה.
>> פיצה איקס, דיזנגוף 70, עד 2:00

פיצה הר סיני
למה כדאי: בתקופה האחרונה פיצה הר סיני עשתה כותרות בעיקר בתור הפיצרייה שנפתחה במתחם ביג פאשן גלילות, אבל לא נשלח אתכם עד לשם כדי ליהנות מסלייס – הסניף המקורי על נחלת בנימין (איך הוא לא ברחוב הר סיני?!) יהיה מקום מעולה להגיע אליו בשעת ערב – אם לא צפוף מדי – ולהינות מסלייס ניו יורקי קלאסי.
מה טעים: הכל, אבל בעיקר כי יש מעט מאוד אופציות לטעות – פיצה דקיקה בגודל של רבע, עם תוספות בסיסיות (זיתים, מיקס גבינות, מיקס צ'ילי ופפרוני). לא צריך יותר מזה.
אווירה: נחלת בנימין בשעות הלילה, תחליטו בעצמכם אם זה טוב או לא.
>> פיצה הר סיני, נחלת בנימין 55. עד 2:00

ג'וספה
למה כדאי: כי הפיצרייה הפלורנטינאית הזו מאכילה את שוכני הברים של השכונה כבר שנים רבות, והמתכון לא השתנה – סלייס סליזי ועמוס גבינה (אם אי פעם שמעתם שמכנים אותה "פיצה צבי הנינג'ה", זו הסיבה), תוספות קלאסיות שמפוזרות בצפיפות על המגש, צפיפות שיש רק בפלורנטין ואבקת קסם מונוסודיום גלוטומטית שכנראה נשתמרה מעידן אחר, וטוב שכך.
מה טעים: הכל תלוי באהבתכם הסציפית, כי לא נשקר – אנחנו אנשים של אננס על הפיצה. החובבים גם ימותו על סלייס ברוקולי-גבינת עיזים, אך הביישנים ילכו על פיטריות כל כך קלאסי שתיזכרו בילדות שלכם.
אווירה: פיצה בפלורנטין, אין יותר אווירה מזה.
>> פיצה ג'וזפה, חיים ויטל 1. עד חצות אבל לרוב נשאר יותר
