למה הממשלה ממשיכה לטרפד את התחבורה הציבורית?
מצבה הרעוע של התחבורה הציבורית בישראל לא קשור לימין או לשמאל, וגם לא לאופייה של השבת
אחד הלקחים הגרועים שהסיק הימין מהניצחון שלו בבחירות הוא שכל ביקורת על הממשלה היא עניין מיותר שצריך לנפנף מעל סדר היום. הראשון ליישם את המדיניות החדשה היה שר התחבורה ישראל כץ, שהאשים גולשים שפנו אליו בנושא תחבורה ציבורית בשבת שהם שליחים של “עמותות שמאל".
לכץ יש סיבה טובה להתחמק מדיון ענייני: אף שאתר משרד התחבורה מכריז על הצורך לקדם את התחבורה הציבורית על חשבון הרכב הפרטי, “שהוא יקר וצורך שטחי קרקע עצומים לכבישים, למחלפים ולמגרשי חניה", בפועל כץ משקיע הון באותם מחלפים, ואילו מצב התחבורה הציבורית, בעיקר בתוך הערים, נותר מזעזע. הרפורמה שהוביל משרד התחבורה במערך האוטובוסים בגוש דן נכשלה, והנוסעים נותרו אותם ציבורים חלשים: סטודנטים, עובדי שירותים ואבטחה בשכר נמוך וחיילים. זה לא חייב להיות ככה. לבני אדם אין העדפה מובנית לכלי רכב, וכל מי שנמנעים מאוטובוסים בישראל משתמשים בשמחה בתחבורה הציבורית בכל עיר אחרת בעולם. כל מה שצריך זה סף מינימלי של יעילות ואמינות של השירות, ואז מרבית האנשים מעדיפים לחסוך כסף ולהימנע מנהיגה.
תחבורה ציבורית טובה היא לא עניין של נוחות, והיא משפיעה באופן ישיר על שוויון הזדמנויות, על פערים חברתיים ועל יוקר מחיה. קווי תחבורה ציבורית טובים הופכים שכונות חלשות מחוץ למרכזי הערים לאטרקטיביות, מסייעים לאנשים נוספים להגיע לאוניברסיטה או לעבודות טובות יותר בלי לשכור דירות יקרות, ומעשירים את חיי החברה והפנאי של הקהילה פשוט כי הם מאפשרים להגיע לעוד מקומות בקלות ובמהירות.
הממשלה טרפדה את כל 20 הצעות החוק לחיזוק התחבורה הציבורית שעלו בכנסת החולפת. לא מדובר בטעות, אלא במדיניות מכוונת, ואין לזה קשר לדת או לדמותה של המדינה. עניין התחבורה הציבורית בשבת הוא רק סימפטום לחוסר נכונות כללית להשקיע משאבים, מאמץ או הון פוליטי בנושאים חברתיים. הרי אף אחד לא דורש להעביר אוטובוסים דרך בני ברק, אלא רק להוסיף כמה קווי מוניות שירות בתל אביב, או לכל היותר להפעיל מספר מצומצם של אוטובוסים לכל אורך השבוע, כמו בחיפה או באילת. אבל העובדה המטורפת היא שהימין התחיל לראות בתל אביב ובפרבריה שטח עוין, והאינטרסים של המטרופולין הגדולה והחשובה בישראל נתפסים בעיניו כמשהו שסותר את הזהות הציונית־לאומית שמובילה הממשלה. ובמילים אחרות: אוטובוסים זה סיפור לסמולנים.
ידי עיריית תל אביב נקיות בעניין הזה: אי אפשר להפעיל אפילו מונית שירות אחת נוספת ללא אישור משרד התחבורה, שלא לדבר על שיפור קווי האוטובוסים או הרכבות הקיימים. אבל חולדאי גם נמנע מהעלאת דרישות רשמיות בנושא, וכך הוא נותן לכץ אפשרות להתעלם מהצרכים של תל אביב. הגיע הזמן שראש העיר יעשה את מה שהוא שונא, ויוביל את המאבק הפוליטי למען תחבורה ציבורית טובה יותר, לאורך כל השבוע. גם תושבים שלא ממש אוהדים את חולדאי יהיו לצדו בקרב הזה.